עו"ד שמואל גרוסמן, עו"ד רועי גלעד, מור גולדקלנג | מאמרי דעה | 24/10/2011

מנהל בחברת עמילות מכס חויב באופן אישי בנזקי היצואן

מנהל בחברת שילוח/ עמילות מכס אשר היה מעורב אישית בשחרור רשלני של טובין שלא כנגד שטר מטען מקורי, עלול לחוב באופן אישי בפני היצואן, בנוסף על חיוב התאגיד שאותו ניהל.

בימים אלו (19.9.11), ניתן פסק דין בת.א. 44474/04 בבית משפט השלום בתל אביב בתביעה שהגיש ספק אנגלי בשם, Special Metals Wiggin Limited (להלן:"היצואן") נגד חברה העוסקת בעמילות מכס ושילוח בינלאומי (להלן: "חברת עמילות המכס") אשר שימשה כסוכן המכס לצורך שחרור הטובין נשוא התביעה. התביעה הוגשה גם כתביעה אישית כנגד שני מנהלי חברת עמילות המכס אשר טיפלו בשחרור הטובין. חברת עמילות המכס ושני מנהליה הגישו הודעה לצד שלישי כנגד חברה אנגלית אשר נטען כי טיפלה בהובלה הימית של הטובין מהנמל הבריטי לנמל אשדוד. הודעה לצד שלישי הוגשה גם כנגד יבואנית הטובין וכנגד מי ששימש באותה עת כמנהל היבואנית.

הטענה העיקרית אשר נטענה כנגד חברת עמילות המכס ומנהליה היא שהם הפרו את חובתם כלפי היצואן בכך ששחררו את הטובין לידי היבואן מבלי שהיבואן הציג בפיהם את שטרי המטען המקוריים. בכך אפשרו ליבואן לקבל את הטובין (ולמכרם לקונה מטעמו), מבלי ששילם את תמורתם ליצואן. מהמשך פסק הדין מתברר כי ניסיונו של היצואן לגבות את תמורת הטובין מהיבואן, באמצעות תביעה משפטית נפרדת, נכשלה, ככל הנראה עקב חדלות פירעון היבואן. כפועל יוצא, תבע היצואן מחברת עמילות המכס ומנהליה את נזקו, לאמור, תמורת הטובין שלא שולמה לו.

בית המשפט מקבל את התביעה ומחייב את חברת עמילות המכס ואת אחד משני מנהליה בתשלום תמורת הטובין ליצואן.
עיקרו של פסק הדין הוא ביישומה למעשה, של ההלכה שנקבעה בזמנו בע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ'מ.א.ר מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) 344 (2002) , (להלן: "הלכת טרנסכלל"). הלכת טרנסכלל קבעה כי סוכן מכס חייב בחובת זהירות לא רק כלפי לקוחותיו, אלא גם כלפי צדדים שלישיים העלולים להיפגע עקב התנהגות רשלנית ובלתי מקצועית שלו, כפי שקבע השופט אנגלרד: "אמנם נכון כי חוק סוכני המכס, המטיל על סוכן המכס חובת יושר ואמונים כלפי רשויות המכס וכלפי הלקוח (סעיף 20 לחוק), אינו מזכיר את חובותיו של הסוכן כלפי גופים אחרים. עם זאת ברי כי חובת האמונים הקבועה בחוק סוכני המכס אינה באה לגרוע מאחריותו של סוכן המכס על-פי כל דין אחר, כגון אחריותו בנזיקין" (ע"מ 359).
עוד הוסיף השופט אנגלרד בקביעתו, תוך הסתמכות על חוק הנאמנות תשל"ט- 1979 כי גם "נאמן עשוי להתחייב בנזיקין כלפי אדם שלישי בשל רשלנותו, מחדליו או מחמת עילה אחרת כלשהי" (ע"מ 361).

בפסיקתו, מביא השופט אנגלרד את מסקנתו של בית המשפט המחוזי שניתן מפי השופטת פלפל, בעניין זה: "הוא (סוכן המכס) מודע לנורמות הקיימות בענף, לנוהגים, לכך שזכויות צד ג' אמורות להיפגע במידה הוא אינו נוהג בנאמנות וביושר... על הסדרים בינלאומיים יש להקפיד הקפדת יתר, באשר הם אמורים להביא בטחון במסחר הבינלאומי... המדיניות המשפטית הנאותה, בהתייחס למהות תפקידו של עמיל המכס, ולתפקיד שהוא ממלא בסחר הבינלאומי ובעזרה לשמור על נורמות שחרור מקובלים וידועים, - מחייבים הטלת אחריות קונקרטית במקרה הנוכחי" (ע"מ 356-357).

בית משפט השלום בתל אביב חוזר וקובע כי "יבואן שאין בידו שטרי מטען אינו זכאי לקבל את המטען, ומי שמשחרר לידיו את המטען חשוף לתביעה מצד המחזיק בשטר המטען המקורי" (ע"מ 355). בהלכת טרנסכלל החזיקו הבנקים בשטרי המטען המקוריים כביטחון לאשראי שניתן על ידם. גם בתיק זה הוחזקו שטרי המטען על ידי הבנק אך החזקה זו הייתה בשליחותו של היצואן ונועדה להבטיח את תשלום התמורה ליצואן עבור הטובין. העיקרון בשני המקרים הוא זהה, לאמור, ללא החזקה בשטר המטען המקורי לא יוכל היבואן לשחרר את הטובין ושטר המטען המקורי לא יימסר לידיו אלא לאחר ששילם את תמורת הטובין. ממילא, שחרור הטובין לידי היבואן שאינו מחזיק בשטר המטען המקורי היות ולא שילם את תמורת הטובין, היא מעשה רשלני המהווה עוולה בנזיקין.

חלק ניכר מן ההתדיינות המשפטית הוקדש למחלוקת האם אכן לא הוצגו למשלח הבינלאומי אשר שימש גם כסוכן המכס, שטרי המטען המקוריים. בית המשפט קבע כי שטרי המטען, שהוחזקו על ידי הבנק, אכן לא הוצגו למשלח הבינלאומי ובסופו של יום, משהתברר כי הטובין שוחררו לידי היבואן, החזיר הבנק את שטרי המטען ליצואן.
בית המשפט קובע כי ההתיישנות המקוצרת על פי פקודת הובלת טובין בים לא תחול על סוכן המכס משום שאיננו "מוביל" על פי הפקודה. זאת ועוד, בית המשפט הוסיף וקבע כי במקרה זה אין תחולה לפקודת הובלת טובין בים משום שהנזק או ההפסד לטובין לא נגרם תוך כדי ההובלה אלא בהתייחס לשחרור הטובין שלא כדין (במאמר מוסגר ייאמר כי קביעה אחרונה זו איננה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בע"א 3552/01 BANCO EXTERIOR נגד יעקב כספי ואח' בו נקבע כי הליך שחרור הטובין מהווה חלק מההובלה הימית לצורך החלת פקודת הובלת טובין בים).

בית המשפט החיל על המקרה את הכלל הקרוי "הדבר מדבר בעד עצמו", על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. על פי אותו כלל, בהתקיים שלושה תנאים: האחד, אם ליצואן לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לשחרור הטובין על ידי סוכן המכס, השני, כי בידי המשלח הבינלאומי/ סוכן המכס היה הכוח והשליטה להחליט בכל הנוגע לשחרור הטובין, והשלישי, כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהמשלח הבינלאומי/סוכן המכס לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה- במקרה כזה, על המשלח הבינלאומי/סוכן המכס מוטל הנטל להוכיח כי לא התרשל.

הקביעה בעלת משמעות רבה לציבור סוכני המכס היא חיובו של מנהל חברת עמילות המכס באופן אישי, במקביל לחיובה של חברת עמילות המכס, בנזקי היצואן.
בית המשפט קובע כי אותו מנהל היה מעורב באופן אישי בשחרור הטובין והוא זה שטוען שקיבל מן היבואן את המסמכים שעל בסיסם אישר בעצמו את שחרור הטובין. בנסיבות אלו, המנהל כנושא משרה בתאגיד "אינו יכול להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד , מקום בו ביצע הוא עצמו מעשה המנוגד להוראות הדין החלות עליו כלפי אדם אחר". בית המשפט מחייב הן את חברת עמילות המכס והן את המנהל בתשלום נזקי היצואן.
קביעה זו מחייבת זהירות יתר של מנהלים בתאגידי שילוח בינלאומי/עמילות מכס לאור הסיכון העולה מפסק הדין לחיובם האישי בנזקי היבואן, בנוסף על חיוב התאגיד, אם יוכח כי נהגו ברשלנות כלפי המחזיק בשטר המטען המקורי.

נכתב על ידי ע"י שמוליק גרוסמן, יו"ר חטיבת נותני שירותים לעסקים.
http://www.gsglaw.co.il 

 

למידע נוסף בתחום זה
המאמרים באתר זה משקפים את דעתו של כותבם ואין בהכרח חפיפה בינם לבין עמדות איגוד לשכות המסחר. במאמרים ו/או בידיעות ו/או בכל חומר אחר באתר אין משום המלצה או חוות דעת לפעילות או להימנעות מפעילות. קבלת החלטה כלשהי על סמך מידע כלשהו המופיע באתר הינה על אחריות המשתמש באתר בלבד.