שעות עבודה בחג שבועות

חג שבועות 2018 מתחיל במוצאי שבת של ה-19 במאי 2018, עד לצאת הכוכבים של ה-20 במאי. שימו לב כי השנה ערב חג השבועות חל ביום שבת.

זכויות העובדים בחג, נקבעות על פי מספר הסדרים שונים, חוקי עבודה, הסכמים קיבוציים או אישיים, צווי הרחבה או נוהג במקום העבודה. יש לפעול בהתאם להסדר שחל על מקום העבודה. מקום עבודה, שחלים בו מספר הסדרים במקביל, יפעל על פי ההסדר שמיטיב עם העובד.

להלן פירוט ההסדרים השונים:

 

א. שעות העבודה בערב חג:

ס' 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע, כי בערב חג יום העבודה לא יעלה על 7 שעות בתשלום של 8 שעות. הסדר זה חל על מקומות עבודה בהם מונהג שבוע עבודה של שישה ימים. 

 

ב. ההסדר על פי צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה ל- 5 ימים:

בערבי חג, החלים ביום שהעובד חייב לעבוד בו, יום העבודה הוא בן 8 שעות בתשלום של 9 שעות או יום עבודה בן 7 שעות בתשלום של 8 שעות. המעסיק ונציגות העובדים יקבעו באיזו חלופה לבחור.

במקומות עבודה, שבהם עבדו בערבי חג 6 שעות בתשלום של 8 שעות, ימשיכו העובדים לעבוד 6 שעות בתשלום של 8 שעות.

הסדר זה חל במקומות עבודה  שעליהם חל צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה ל- 5 ימים בענפים הבאים: תעשייה, מלאכה, שמירה ואבטחה, בתי קולנוע, חברות ביטוח, קבלני ניקיון ואחזקה,  יבוא יצוא, מסחר בסיטונות, למעט מעסיק שעיסוקו בחלקו במסחר סיטונאי וחלקו במסחר קמעונאי. ענפי השירותים העסקיים המפורטים להלן: אריזת מזון, אריזות מוצרים (כללי), אחסנה בערובה, אחסנה בקירור, אחסנה כללית, בלדרות, האחדות מטענים, הובלה יבשתית, הפצת סרטי קולנוע וטלוויזיה, סוכנויות לסחר חוץ, סוכנויות של יצרנים או סוחרים מחו"ל, השגחה, סוכני קניות, ספירת סחורות, ספנות (סוכנויות), עמילות מכס, שילוח בינלאומי, שירותי משרד, שירותי תקשורת וטלקס, תעופה (סוכנויות).

הסכמים קיבוציים/צווי הרחבה ענפיים:

במרבית ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה הענפיים, קיימים הסדרים בנושא יום עבודה בערב החג. לכן יש לבדוק את השתייכות מקום העבודה לענף זה או אחר ולבדוק את ההסדר החל בו.

נוהג וחוזה אישי:

מעסיק אשר במשך שנים הנהיג יום עבודה מקוצר בערב החג יהיה מחויב להמשיך לעשות כן, הואיל וזכות זו הפכה במרוצת הזמן לנוהג מחייב ולתנאי אישי בחוזה העבודה של כל עובד ועובד. 

 

ג. גמול בעד עבודה בחג:

בסעיף 18א(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התשי"ח-1948, נקבע כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, החלות על המנוחה השבועית יחולו:

  1. לגבי יהודי - על מועדי ישראל;
  2. לגבי מי שאינו יהודי - על מועדי ישראל או על חגי עדתו, הכל לפי המקובל עליו. על עובד שאינו יהודי חלה החובה להודיע למעסיק את העדפתו לקבלת תשלום, האם בחגי ישראל או בחגי דתו. 

בהתאם לאמור לעיל, עבודה ביום חג דינה כעבודה במנוחה השבועית גם לעניין שיעור התגמול. בהתאם לסעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה שיעור התשלום הוא  150% מהשכר הרגיל.

חרף האמור, קיימת פסיקה  שנקבעה ע"י ביה"ד הארצי לעבודה, לפיה אם העובד עבד בחג, שלא מתוך בחירה אלא מתוך כורח, הוא יהיה זכאי לתשלום בעבור אותו יום כיום עבודה, בצירוף הגמול בעבור עבודה בחגים, דהיינו, יהיה זכאי לתוספת של 150% לשכרו, כלומר תשלום בגובה של  250% מהשכר.

 

ד. חופשה מרוכזת בערב חג:

מעסיק רשאי להורות לעובדים לצאת לחופשה מרוכזת וזאת בכפוף לתנאים הבאים:

מתן אפשרות לחופשה שנתית של 7 ימים רצופים לפחות:

 

סעיף 8 לחוק חופשה שנתית, קובע כי החופשה תהיה רצופה, אולם  בהסכמת העובד והמעסיק ניתן לחלקה, ובלבד שפרק אחד ממנה יהיה בן 7 ימים (קלנדריים)  לפחות. כלומר, כשמוציאים עובדים לחופשה שנתית לימים בודדים, כמו בערב חג,  יש להבטיח כי לעובד עדיין תוותר האפשרות לצאת לחופשה שנתית בת 7 ימים רצופים. בפסיקה נקבע כי בהוצאת העובד ליום-יומיים מידי פעם, לא יוצא המעביד ידי חובתו במתן חופשה שנתית, לפי כוחו ולשונו של החוק.

יובהר, כי ניתן לכלול בפרק הזמן של 7 ימים גם את יום המנוחה השבועי ואת היום הפנוי, ואולם אין לכלול בו את יום החג עצמו.

יתרת חופשה שנתית בזכות:

בכפוף לאמור לעיל, מעסיק רשאי להוציא עובדים לחופשה שנתית, רק אם צברו חופשה ובמידה שצברו. מעסיק אינו יכול לחייב עובד לצאת לחופשה על חשבון ימי חופשתו העתידיים או לחייב את חשבון חופשתו במינוס. אולם, אם העובד ידע מראש על הנוהג במקום העבודה לפיו ערב החג הינו יום חופשה שנתית, ובכל זאת בחר לצאת לחופשה שנתית במועד אחר, לא תהיה מניעה להוציאו לחופשה בערב החג גם אם כתוצאה מכך הוא יהיה ביתרה שלילית של חופשה שנתית. 

לכן, עובדים ללא יתרת חופשה או שהיתרה שעומדת לזכותם אינה מספיקה, ובמקום העבודה לא היה קיים נוהג של יציאה לחופשה מרוכזת בערב חג, באופן שלא נותרו לעובד ימי חופשה, לא ניתן להוציאם לחופשה שנתית בערב החג או במועד אחר. מעסיק שיעשה כן,  צפוי לשלם עבורה, ולא יהיה רשאי לזקוף ימים אלה על חשבון ימי החופשה העתידיים (יודגש, כי בחופשה  שיזם העובד עצמו, אין כל  מניעה לחייב את ימי חופשתו העתידיים). כמו כן, לא ניתן לאלץ עובדים לצאת לחופשה ללא  תשלום  במועד זה או  בכלל.  חופשה  ללא  תשלום ככלל,  חייבת להיות בהסכמה הדדית. לכן עובדים כאמור אשר  יסרבו לצאת לחל"ת  בחול המועד, יהיו זכאים לשכר עבודה, חרף סגירת המפעל. 

ה. תשלום עבור ימי חג:

כיום, כל העובדים, על בסיס חודשי, שעתי ויומי זכאים לתשלום שכר בין החגים. עם זאת, עובדים על בסיס חודשי יהיו זכאים לכך החל מהיום הראשון לעבודתם, ללא קשר לוותק שלהם במקום העבודה ועובדים על בסיס שכר (יומי/שעתי) בהיעדר הסכם קיבוצי/צו הרחבה, נוהג או חוזה אישי, בהם נקבעה הוראה מיטיבה, יהיו זכאים לכך רק לאחר 3 חודשי ותק בעבודה, ובתנאי שלא נעדרו מעבודתם סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחריו), אלא בהסכמת המעסיק. 

בהסכם הקיבוצי הכללי בענף המסחר והשירותים אין הבחנה לעניין הזכאות לדמי חגים בין עובדים במשכורת חודשית לבין עובדים בשכר יומי/שעתי. לפיכך, כל העובדים במקומות עבודה שחל עליהם ההסכם הקיבוצי האמור, יהיו זכאים לתשלום דמי חג החל מהיום הראשון לעבודתם, אף אם הם עובדים על בסיס שעתי/יומי. 

 

ו.ניכוי יום חופשה בערב חג  במקום עבודה שבו מונהג יום עבודה מקוצר:

האם מעסיק רשאי לנכות ימי חופשה מלאים, בערב חג ובחול המועד, גם אם במועדים אלה  מונהג יום עבודה מקוצר ?

חוק חופשה שנתית איננו מתייחס לימי עבודה חלקיים. לדוגמא, צבירת ימי החופשה  נעשית  על  בסיס  ימי עבודה בפועל, ללא  קשר לאורכו של יום העבודה, בין אם מדובר ביום עבודה של 8 שעות או של שעתיים. כך לדוגמא עובד יהיה זכאי למלוא מכסת החופשה השנתית שמגיע לו, דהיינו של 12 ימים, בשבוע עבודה של 5 ימים, או 14 ימים בשבוע עבודה של 6 ימים, אם עבד במהלך השנה 200 ימים בפועל גם אם מדובר בימי עבודה קצרים.  כמובן שלאורכו של יום העבודה תהיה השפעה בחישוב דמי החופשה המגיעים בגין יום החופשה, אולם אין לכך השפעה על מספר ימי החופשה שנצברו לטובת העובד.

בהתאם לכך, גם ניכוי ימי החופשה מחשבון חופשתו השנתית של העובד אינו צריך להיות  מושפע מאורך יום העבודה. לכן, כאשר עובד נעדר מן העבודה יום שלם לרגל חופשה, מספר שעות העבודה שהיה אמור לעבוד באותו יום, חסרת משמעות, ורואים היעדרות זו כיום חופשה מלא. בהתאם לכך,  עובד שיצא לחופשה במהלך ערב חג או בחול המועד, שבמהלכם מונהג יום עבודה מקוצר, אין כל מניעה  לנכות  יום חופשה מלא.

חרף האמור, במקומות עבודה רבים נהוג לצבור לעובדים חופשה שנתית על בסיס שעות עבודה, שלא בהתאם לחוק. במקרה זה לאורכו של  יום העבודה יש השפעה על צבירת החופשה ולפיכך, אין לנכות יום חופשה מלא מן הצבירה, אלא בהתאם למספר שעות העבודה שהעובד היה אמור לעבוד באותם ימים. לחילופין יש להתאים את חישוב הצבירה להסדר הקבוע בחוק ורק אז לנכות ימים מלאים מהצבירה.

 

ומה בנוגע לשעות עבודה במועדים אחרים?

לקריאת ידיעה בנושא שעות עבודה בחגי תשרי

לקריאת ידיעה בנושא שעות עבודה ביום ירושלים

לקריאת ידיעה בנושא שעות עבודה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה

לקריאת ידיעה בנושא יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה ויום העצמאות

לקריאת ידיעה בנושא שעות עבודה בחנוכה

למידע נוסף בתחום זה