המגזר העסקי אינו האחראי היחיד ליוקר המחיה בישראל

רבות מדובר לאחרונה על הצורך להיאבק באינפלציה הגואה ולהוריד את יוקר המחייה. ואין שום ספק שזו חייבת להיות אחת מהמשימות המרכזיות של הממשלה הנוכחית. העלייה ביוקר המחייה שוחקת את השכר ומפחיתה את כוח הקנייה, היא מייצרת בעיות חמורות ברמת המשפחה ולעיתים אף ממש קיומיות בשכבות החלשות בישראל. האחריות הכוללת להיאבק ביוקר המחייה מוטלת על הממשלה ועל מוסדות המדינה, ואלה יהיו בעיקר הממשלה בהובלת שר האוצר ושר הכלכלה ובנק ישראל.

ישראל התנסתה בעבר באינפלציה ממארת המערערת את כל היסודות ואת ביטחון הציבור. גברנו על כך. המימדים אז היו מפלצתיים. בשנת 1985 הגיעה האינפלציה לשיעור שנתי של 400% ודהרה כלפי מעלה. מצב כאוטי זה נבלם עקב זאת שממשלת ישראל אז ידעה להיאבק ובנחישות באינפלציה. אבל היא נאבקה בראייה רחבה שפעלה גם על צד הביקושים, גם על צד העלויות וגם תוך ביטול עקרונות עבודה פסולים של הממשלה כמו, לדוגמא, הפחתות דרסטיות של השקל לעומת הדולר.

כיום מי שמוביל בפועל את המאבק ביוקר המחייה הוא בנק ישראל. בנק ישראל פועל בצד הביקושים. הוא מייקר לנו את האשראי. הוא גורם לכך שאנו קונים פחות. ריבית בנק ישראל של 4.75% היא כיום ריבית פריים בנקאית של 6.25% וזה שיעור הריבית הקובע בניהול העסקים בישראל. זה כבר שיעור ריבית גבוה.

המשך העלאות הריבית של בנק ישראל יגרום לנו נזקים ולעיתים נזקים שקשה יהיה לתקנם. העלאות ריבית נוספות יפגעו בצמיחה; פגיעה בצמיחה משמעותה גם פגיעה בתעסוקה; ופגיעה בתעסוקה משמעותה גם ניצני מיתון. אנו לא רוצים להיות שם.

ובנוסף לזאת, הרבה עסקים חדשים יוצאים מהמערכת הבנקאית, הם עוברים למימון חוץ בנקאי; שיעורי הריבית שהם צריכים לעמוד בהם הינם כבדים. הם לא יחזיקו מעמד. ואולי החשוב ביותר חברתית הינו חוסר האיזון המשווע שנוצר בין צעירות וצעירים רבים שרכשו דירות, משלמים חובות משכנתא ונאלצים כיום להוסיף לתשלומי המשכנתא החודשיים בין 500 ₪ עד 1,000 ₪, משתנה כמובן, בהתאם לגודל המשכנתא וזמן מתן ההלוואה; ולעומת זאת, רווחי שיא של הבנקים בישראל גואים בעוד הם רחוקים מאוד מלהיות מרוששים.

בחודש אפריל כמעט מחצית מההתייקרות מיוחסת להוצאות של ישראלים על אירוח ונופש בישראל ובחו"ל. ישראלים נופשים וזה חיובי. אבל ההתייקרות של הוצאות הנופש מתגלגלת לעלויות נוספות למשלמי המשכנתאות.

מול העלאות הריבית והנזקים שזה גורם למשק, ניצבת הממשלה שצריכה לפעול כדי להוריד את העלויות ומחירי המוצרים שאנו צורכים. אז מה באמת פניו של שדה המערכה? מגמה פופוליסטית שאחיזקתה בחשיבה ובתקשורת איתנה. התחושה כאילו המגזר העסקי הוא ישירות והיחיד האחראי ליוקר המחייה בישראל, ועל כך צריך לומר לממשלה: "טלי קורה מבין עינייך". "מה את עושה כדי להוריד את יוקר המחייה בתחום השייך נטו למגזר הציבורי? למה שם אין אתם מתמודדים"?

יש לנו כיום רציפי ים שאינם מנוצלים או שזמן הפעלתם נקבע לתקופה קצובה. סך היבוא לישראל מגיע ל-108 מיליארד דולר. זמן המתנה של אנייה מחוץ לנמל וזמן פריקה של מטענים בתוך הנמל, מייקרים את היבוא. על שר האוצר ושרת התחבורה לדאוג שיהיה ניצול מלא של כל רציפי הים תוך קיום תחרות חופשית בלתי מוגבלת בין חמשת נמלי הים הקיימים היום בחיפה ובאשדוד.

תופתעו לדעת שהמאיץ החזק ביותר ומי שמגביר את יוקר המחייה יותר מכל מנוף אחר בישראל הינה רשות המיסים. רשות המסים מטילה מיסים על ההתייקרות. כשהמוצרים והשירותים מתייקרים כולנו משלמים יותר מס ערך מוסף. בשנתיים האחרונות, ואני מציין זאת בסדרי גודל, גבתה רשות המסים 5 מיליארד ₪ על ההתייקרות ובמהלך השנה הנוכחית היא תגבה 20 מיליארד ₪ על ההתייקרות. קשה מאוד להיאבק בעלייה ביוקר המחייה כאשר המדינה מטילה מס על ההתייקרות. אבל כאילו שהוטל מסך עשן על תופעה זו. התעלמות מוחלטת בלי שנעשה ניסיון של אמת לנטרל מיוקר המחייה את המיסים המוטלים על רכיב ההתייקרות.

אנו נאלצים לשלם מס ארנונה העולה מדי שנה עקב נוסחת הצמדה אוטומטית, כשלהעלאה זו מתווספים גם אישורים חריגים להעלאות נוספות של מס הארנונה, המוענקים על פי שיקול דעת משרד הפנים. מס הארנונה העולה פוגע קשה במשקי הבית החלשים וגם בעסקים החלשים.

כל אלה הן בבחינת פעולות אשר הממשלה יכולה לעשותן ושתרומתן לבלימת יוקר המחייה תהיה מאוד משמעותית ואף מבנית. ואפשר גם להוסיף לרשימה זאת. אלא שבפנינו סיטואציה על פיה הממשלה אינה נאבקת איפה שצריך. היא מעדיפה להיאבק איפה שקל ונתפסת לפופוליזם שהסיבה המרכזית והיחידה להעלאת יוקר המחייה טמונה במגזר העסקי. וכל זאת טרם שנגענו בכל שורת המונופולים המוחלטים שבבעלות המדינה כמו חברת החשמל, נמל אשדוד, רכבת ישראל, רשות שדות התעופה ומכון התקנים, כל אלה משיתים על כולנו עלויות נוספות וגם שם מעדיפה המדינה שלא להתמודד.