ממשלת מעבר - רק לא קיפאון בצמיחת המשק
יש שני תחומים אשר אסור שיידחו עד למועד הקמתה של הממשלה הבאה. הראשון, הורדת יוקר המחייה; והשני, השבת המשק אל מסלול הצמיחה.
היה זה דווקא ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר במסגרת תפקידו כשר האוצר החל משנת 2003 ועד 2006, השכיל לעשות את מהלכי המדיניות הנכונים על מנת להניע את צמיחת המשק. אתגר זה מוצב בפניו גם היום, הן מתוקף תפקידו כראש ממשלה והן מתוקף תפקידו כשר האוצר.
עד ליום ה-17 המרץ אנו נולעט בהמון ידיעות תפלות הנוגעות למערכת הבחירות, הסכמים אישיים, צירופי מפלגות וכדומה. לאחר הכרעת הבוחר ב-17 במרץ אנו גם נהיה ניזונים מגודש של סברות על מבנה הקואליציה החדשה לציבור. קצת נמאס מכל זה.
מותר להניח שהממשלה החדשה תוקם ותחל לתפקד בישראל לא לפני ה-1.5.2015. זוהי תקופה ארוכה מידי להימנע מליזום מהלכים חיוניים או לאפשר למשק לשקוע בירידת קצב הצמיחה.
אנו לא יכולים להרשות לעצמנו רק להתרפק על תוכניות כלכליות שאולי יוכל בגיבושן לאחר הקמת הממשלה הבאה.
רבים סבורים כי בתקופת ממשלת מעבר, שהיא הממשלה המכהנת כיום, לא ניתן לבצע מהלכים כלכליים חשובים במשק. כאילו אנו חייבים להיכנס לקיפאון עמוק של אי-עשייה בשל מניעה בחוק מייזום מהלכים חדשים. סברה זו נכונה רק בחלקה.
ממשלת מעבר רשאית ליזום חקיקה חדשה, הבאתה למליאה ודיון לאחר מכן בוועדות הכנסת, על פי אישור יו"ר הכנסת. לממשלה בתקופת ממשלת המעבר שליטה על הליכי חקיקה. אפילו חוקים שאפשר יהיה לפרשם כניסיון לקנות את ציבור הבוחרים אינם אסורים על פי החוק ולבג"ץ לא הוענקה הסמכות לבטלם.
אני מציין זאת לא על שום שאני מחייב חקיקת חוקים פופוליסטיים ולא אחראיים, אלא על שום שברצוני להדגיש שחוקים שיכולים לקדם אינטרס ציבורי חיוני, אסור שנימנע מחקיקתם רק על שום הטענה שהם חוקי בחירות.
בנוסף לחקיקה הראשית, יש מרחב עצום לחקיקת משנה. מעבר לכך, רשאים גם משרדי הממשלה לפעול לביצועם של מהלכים חשובים, כגון שינויים בתחום התקינה, ללא שום קשר לתקופת המעבר.
לפני זמן קצר דאג ראש הממשלה להעביר ביקורת פומבית על שר האוצר שאין הוא עושה את המהלך הפשוט להורדת יוקר המחיה. הכוונה הייתה שאין הוא עושה שימוש בסמכותו לביטול המכסים הדרקוניים על יבוא מוצרי מזון לישראל. דומני כי ראוי מאוד שראש הממשלה, מתוקף תפקידו כיום גם כשר האוצר, יממש הצעתו זו.
שיקולים של רצון להגן על תעשיית המזון המקומית אינם רלוונטיים ואינם אמיתיים. אפילו מר דן פרופר, שאנו לא מטילים ספק ביושרו האישי וביושר כוונותיו, הצהיר בכנס קיסריה האחרון בחיפה כי אין הוא מתנגד להפחתת מכסי המגן על יבוא חומרי גלם למוצרי מזון ועל מוצרי המזון עצמם. כדאי להזכיר כי כיום עדיין קיימים מכסי מגן דרקוניים על יבוא מוצרי מזון, לדוגמא: בייבוא אבקת חלב, שיעור המכס מגיע עד לכ-212%, חמאה- 140%,חלב ושמנת- 50%, טוגני צ'יפס– 50%, ועוד.
מהלך חזק כזה עתיד ליצור דינאמיקה אמיתית של הפחתת מחירי מוצרי המזון בישראל; וכל הטיעונים כאילו ביטול חומת מכסי מגן הגבוהה לא תורמת לצרכן הן טענות שווא. על מכירתם של מרבית מוצרי המזון בישראל קיימת תחרות ממשית.
מעבר למהלך פשוט זה משרד הכלכלה יכול אף הוא להמשיך ביתר עוצמה את מה שהוא כבר התחיל לבצע: פישוט וצמצום התקינה בכל הקשור לייבוא מוצרי צריכה בישראל.
ניתן גם להניע את המגזר העסקי לצמיחה מחודשת. אין זה מחייב רפורמות נרחבות ומעמיקות. די בהורדת נטל העלויות הכבד מנשוא המוטל כיום על המגזר העסקי. כוונתי אינה רק לחברות הגדולות, אלא למאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים שנטל העלויות שוחק אותם. כדאי שנזכור: בשנת 2013 נסגרו 42,000 עסקים, כשאחת הסיבות הינה העול ההולך וגדל ללא הרף על גב המגזר העסקי, פרי חקיקת הכנסת. כל עסק קטן מייצר לא פחות משניים-שלושה מקומות עבודה.
בנוסף, נוכח ירידות מחירי הנפט הגולמי בעולם ניתן לבצע כיום צעדים אגרסיביים להורדת תעריפי החשמל. זה רק דורש נחישות ברמת הביצוע.
הממשלה יכולה לקבל החלטה עניינית וממוקדת, על פיה מקפיאים לחלוטין את העלאת מס הארנונה. מס זה עולה בהתמדה מדי שנה גם על משקי הבית וגם על המגזר העסקי, כאשר בדרך כלל העדפת הרשויות המקומיות היא להעלות את מס הארנונה דווקא למגזר העסקי. בקשות לשינויים חריגים במס הארנונה יעזרו להישמע רק כאשר הבקשה היא הפחתת המס ולא העלאתה. מספר רשויות מקומיות, כגון ראשון לציון, אשדוד, שוהם ורשויות בודדות נוספות הוכיחו כי ניתן להפחית את שיעורי מס הארנונה.
מהלך נוסף אשר הייתי מציע הוא הפחתת גובה מס הערך המוסף על כלל המוצרים בישראל בשיעור מינימלי של 2%. מע"מ בשיעור 18% עדיין פוגע ברמת הצריכה, והפחתת שיעור המע"מ תעניק דחיפה מחודשת לשיפור כוח הקניה ועידוד המגזר היצרני ומגזר המסחר.
כמו כן, לא הייתי מהסס מלהפחית מחדש את מס החברות מרמה של 26.5% לרמה של 24%; מהלך שבעשור הקודם הוכיח את עצמו כאחד החשובים שהניעו את צמיחת המשק.
והעיקר הוא לא לשקוע בקיפאון ולא לחכות לביצוע תוכניות בעתיד הרחוק, אלא לבצע היום את שאפשר ואת שנחוץ, על אף קיומה של ממשלת המעבר.
עד ליום ה-17 המרץ אנו נולעט בהמון ידיעות תפלות הנוגעות למערכת הבחירות, הסכמים אישיים, צירופי מפלגות וכדומה. לאחר הכרעת הבוחר ב-17 במרץ אנו גם נהיה ניזונים מגודש של סברות על מבנה הקואליציה החדשה לציבור. קצת נמאס מכל זה.
מותר להניח שהממשלה החדשה תוקם ותחל לתפקד בישראל לא לפני ה-1.5.2015. זוהי תקופה ארוכה מידי להימנע מליזום מהלכים חיוניים או לאפשר למשק לשקוע בירידת קצב הצמיחה.
אנו לא יכולים להרשות לעצמנו רק להתרפק על תוכניות כלכליות שאולי יוכל בגיבושן לאחר הקמת הממשלה הבאה.
רבים סבורים כי בתקופת ממשלת מעבר, שהיא הממשלה המכהנת כיום, לא ניתן לבצע מהלכים כלכליים חשובים במשק. כאילו אנו חייבים להיכנס לקיפאון עמוק של אי-עשייה בשל מניעה בחוק מייזום מהלכים חדשים. סברה זו נכונה רק בחלקה.
ממשלת מעבר רשאית ליזום חקיקה חדשה, הבאתה למליאה ודיון לאחר מכן בוועדות הכנסת, על פי אישור יו"ר הכנסת. לממשלה בתקופת ממשלת המעבר שליטה על הליכי חקיקה. אפילו חוקים שאפשר יהיה לפרשם כניסיון לקנות את ציבור הבוחרים אינם אסורים על פי החוק ולבג"ץ לא הוענקה הסמכות לבטלם.
אני מציין זאת לא על שום שאני מחייב חקיקת חוקים פופוליסטיים ולא אחראיים, אלא על שום שברצוני להדגיש שחוקים שיכולים לקדם אינטרס ציבורי חיוני, אסור שנימנע מחקיקתם רק על שום הטענה שהם חוקי בחירות.
בנוסף לחקיקה הראשית, יש מרחב עצום לחקיקת משנה. מעבר לכך, רשאים גם משרדי הממשלה לפעול לביצועם של מהלכים חשובים, כגון שינויים בתחום התקינה, ללא שום קשר לתקופת המעבר.
לפני זמן קצר דאג ראש הממשלה להעביר ביקורת פומבית על שר האוצר שאין הוא עושה את המהלך הפשוט להורדת יוקר המחיה. הכוונה הייתה שאין הוא עושה שימוש בסמכותו לביטול המכסים הדרקוניים על יבוא מוצרי מזון לישראל. דומני כי ראוי מאוד שראש הממשלה, מתוקף תפקידו כיום גם כשר האוצר, יממש הצעתו זו.
שיקולים של רצון להגן על תעשיית המזון המקומית אינם רלוונטיים ואינם אמיתיים. אפילו מר דן פרופר, שאנו לא מטילים ספק ביושרו האישי וביושר כוונותיו, הצהיר בכנס קיסריה האחרון בחיפה כי אין הוא מתנגד להפחתת מכסי המגן על יבוא חומרי גלם למוצרי מזון ועל מוצרי המזון עצמם. כדאי להזכיר כי כיום עדיין קיימים מכסי מגן דרקוניים על יבוא מוצרי מזון, לדוגמא: בייבוא אבקת חלב, שיעור המכס מגיע עד לכ-212%, חמאה- 140%,חלב ושמנת- 50%, טוגני צ'יפס– 50%, ועוד.
מהלך חזק כזה עתיד ליצור דינאמיקה אמיתית של הפחתת מחירי מוצרי המזון בישראל; וכל הטיעונים כאילו ביטול חומת מכסי מגן הגבוהה לא תורמת לצרכן הן טענות שווא. על מכירתם של מרבית מוצרי המזון בישראל קיימת תחרות ממשית.
מעבר למהלך פשוט זה משרד הכלכלה יכול אף הוא להמשיך ביתר עוצמה את מה שהוא כבר התחיל לבצע: פישוט וצמצום התקינה בכל הקשור לייבוא מוצרי צריכה בישראל.
ניתן גם להניע את המגזר העסקי לצמיחה מחודשת. אין זה מחייב רפורמות נרחבות ומעמיקות. די בהורדת נטל העלויות הכבד מנשוא המוטל כיום על המגזר העסקי. כוונתי אינה רק לחברות הגדולות, אלא למאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים שנטל העלויות שוחק אותם. כדאי שנזכור: בשנת 2013 נסגרו 42,000 עסקים, כשאחת הסיבות הינה העול ההולך וגדל ללא הרף על גב המגזר העסקי, פרי חקיקת הכנסת. כל עסק קטן מייצר לא פחות משניים-שלושה מקומות עבודה.
בנוסף, נוכח ירידות מחירי הנפט הגולמי בעולם ניתן לבצע כיום צעדים אגרסיביים להורדת תעריפי החשמל. זה רק דורש נחישות ברמת הביצוע.
הממשלה יכולה לקבל החלטה עניינית וממוקדת, על פיה מקפיאים לחלוטין את העלאת מס הארנונה. מס זה עולה בהתמדה מדי שנה גם על משקי הבית וגם על המגזר העסקי, כאשר בדרך כלל העדפת הרשויות המקומיות היא להעלות את מס הארנונה דווקא למגזר העסקי. בקשות לשינויים חריגים במס הארנונה יעזרו להישמע רק כאשר הבקשה היא הפחתת המס ולא העלאתה. מספר רשויות מקומיות, כגון ראשון לציון, אשדוד, שוהם ורשויות בודדות נוספות הוכיחו כי ניתן להפחית את שיעורי מס הארנונה.
מהלך נוסף אשר הייתי מציע הוא הפחתת גובה מס הערך המוסף על כלל המוצרים בישראל בשיעור מינימלי של 2%. מע"מ בשיעור 18% עדיין פוגע ברמת הצריכה, והפחתת שיעור המע"מ תעניק דחיפה מחודשת לשיפור כוח הקניה ועידוד המגזר היצרני ומגזר המסחר.
כמו כן, לא הייתי מהסס מלהפחית מחדש את מס החברות מרמה של 26.5% לרמה של 24%; מהלך שבעשור הקודם הוכיח את עצמו כאחד החשובים שהניעו את צמיחת המשק.
והעיקר הוא לא לשקוע בקיפאון ולא לחכות לביצוע תוכניות בעתיד הרחוק, אלא לבצע היום את שאפשר ואת שנחוץ, על אף קיומה של ממשלת המעבר.
