הגיע הזמן לחשוב אחרת: האם חישוב מע"מ שונה יטיב עם המשק?
אחד המסים היעילים במדינת ישראל הוא מס הערך המוסף (להלן- מע"מ). מדובר בשיעור של 18% המוטל אוטומטית כחלק מהמחיר כמעט על כל המוצרים והשירותים, להוציא מכירת פירות וירקות ושירותי תיירות חוץ.
כל אימת שנעשים שינויים במערכת המסים או שמעלים את שיעור המע"מ, מתעוררות מחדש השאלות האם השיטה הנהוגה בישראל היא השיטה הנכונה. כממונה על הכנסות המדינה בעבר, תמכתי בשיעור של מע"מ אחיד על כלל המוצרים והשירותים. ראינו במע"מ הישג ישראלי, ובעצם האחידות של שיעור המס יתרונות גדולים הן בתחום הגביה והן בתפיסה הבסיסית הקובעת את עקרונותיו.
כפי שכולנו יודעים, המע"מ בנוי כך שבסופו של חשבון מי שמשלמו הוא הצרכן הסופי. מסיבה זו, הוא מהווה מרכיב משמעותי מאוד בעלות של מוצרים חיוניים, כגון מוצרי מזון ותרופות, ועצם המחשבה של הטלת מס על מוצרים אלה מעוררת תמיד מחדש ספקות.
במהלך השנים שיניתי את גישתי והגעתי למסקנה כי ראוי לבחון שינויים מבניים במע"מ. שינויים מבניים אלה חייבים להיות מושפעים משיקולים חברתיים, יותר מאשר משיקולים של יעילות המס. בארצות אירופה מקובלים שיעורים שונים של מע"מ לקבוצות מוצרים שונות על פי הקריטריון של חיוניות המוצר לציבור הרחב. ישנם שיעורים שונים וברמות שונות, ועל אף כל זאת השיטה עובדת. השוני בין שיעורי המע"מ לא יוצר בעיות מורכבות שאי אפשר להתגבר עליהן. אם כן, אולי מותר אף ללמוד מהם.
נכון, שיעור מס אחיד הוא הרבה יותר נוח, אבל אסור שנוחות מערכת הגביה תגבר על שיקולים חשובים יותר, כמו הוזלת מחירי מוצרי המזון והתרופות לציבור הרחב.
אנו מעניקים פטור מוחלט מתשלום מע"מ על ירקות ופירות, אך מנגד מטילים את מלוא המע"מ בשיעור של 18% על לחם, עגבניות ואורז. אין לכך שום הצדקה. אין כיום שום סיבה מדוע לא נבחן מחדש את הפטורים המוחלטים והצדקתם, ומנגד, נשקול את הפחתת שיעורו של המע"מ על כל הקטגוריה של מוצרי מזון ותרופות. כל זאת, מבלי שנעשה הבחנה אילו מוצרי מזון הם מוצרים לצריכה עממית ואילו מטעמים שניתן לכנותם איכותיים או יוקרתיים. חלוקה פנימית כזו של מוצרי מזון תקשה מאוד על תפעול גביית המס. לא יהיה זה נכון להחליט מהו מוצר המזון החשוב יותר ומה הפחות חשוב, כאשר, בעצם טבעו, הוא מהווה מוצר מזון.
שיעור המע"מ הוא גבוה, ומייקר מאוד את מחירי המזון. הוא עומד בסתירה לשאיפה המרכזית בכלכלה שלנו כיום להוריד את מחירי מוצרי המזון השונים, ואף להפחית את יוקר המחיה, עבור כלל האוכלוסיה.
תמיד ניתן לנהל ויכוח נוקב מה חשוב יותר ומה חשוב פחות; אילו מוצרים צריכים להיכלל במסגרת הקטגוריה של מע"מ נמוך ברמה של 6%, ואילו לא. ישנם מודלים רבים ושונים בארצות האיחוד האירופאי, אך אין צורך לחפש את המודל הטוב ביותר. הוא לא קיים. אם הצבנו את המטרה של הפחתת מחירי המזון כמטרה מרכזית במדיניות הכלכלית, לא נוכל יותר להתעלם מהמשקל של המע"מ על עלות מחירי המזון בישראל.
יש לכך, כמובן, השלכות תקציביות, אבל בהחלט אפשר לאזן בין קבוצות השירותים והמוצרים עליהם יש פטור מוחלט ממע"מ, לבין האפשרות של קביעת רמת מע"מ נמוכה לכלל מוצרי המזון הראויים לכך.
לדעתי, הנהגת שתי רמות של מע"מ כיום לא תפגע ביעילות המס. צריך לזכור שרק לפני שנים אחדות הונהג מהלך של דיווח מקוון לרשויות המס על כל עסקה ועסקה הנעשית במגזר העסקי. היום זו עדיין לא חובה המוטלת על כל העסקים, אבל המגמה היא להרחיב דיווח מקוון זה, ובוודאי שהמהלך האמור יתרום רבות אף הוא למיגור האפשרויות של העלמות המס או יצירת חשבוניות מס פיקטיביות.
מאמר דומה התפרסם בביזפורטל.
