צמצום מבני במגזר הציבורי
בין השנים 2003 ועד 2012, אוכלוסיית המדינה גדלה ב-18% לעומת עליה של 28.8% במספר המועסקים במגזר הציבורי. מדובר בגידול העולה בהרבה על שיעור הגידול באוכלוסיה.
כיום מספר המועסקים במגזר הציבורי מגיע כבר ל- 1,169,000 מועסקים לעומת מספר המועסקים במגזר העסקי שעומד רק על 2,114,000. המשמעות של נתונים אלה היא שכמעט על כל שני עובדים במגזר העסקי יש יותר מעובד אחד במגזר הציבורי. זהו איזון בלתי נכון אשר מחזיר אותנו לתופעת השמן והרזה.
שר האוצר ח"כ יאיר לפיד אמר באחד מנאומיו בכנסת כי יש לשים את ייעול המגזר הציבורי כאחד מהיעדים המרכזיים של הממשלה.
רבות מדברים על ייעול המגזר הציבורי. ממש כפי שמדברים על מזג האוויר, אך מבלי לשנותו. מעולם לא גובשה תוכנית רצינית, ארוכת טווח ויסודית. תמיד מנחיתים מכות רפלקסיביות - הכרזות על פיטורים ותוצאות של לא כלום.
כדי לייעל את המגזר הציבורי בישראל יש לבצע תוכנית חומש לשינוי מבני, שלא בדרך של פיטורין, שכן זוהי דרך שמראש נועדה לכישלון. לצמצום המגזר הציבורי באופן מבני חשיבות מיוחדת בפיתוח המשק וצמיחתו. הפניית פחות משאבים לאומיים למגזר הציבורי, תוך שיפור ביעילותו, משמעותה יותר משאבים למטרות חברתיות, פיתוח תשתיות וצמיחת המגזר העסקי.
הדרך לצמצום אמיתי במגזר הציבורי צריכה להתבסס על שני מהלכים במשולב:
המהלך הראשון:
קביעת קריטריון חד: כנגד שני עובדים הפורשים מרצונם ייקלט עובד אחד. לא מדובר בתוכנית לעידוד פרישה הכרוכה בהוצאות תקציביות אלא בפרישה מובנית של עובדים, בין אם בהגיעם לגיל הפנסיה ובין אם מרצונו החופשי של העובד. ההערכה היא שבתקופה של 5 שנים יפרשו כ- 50,000 עובדים ויגויסו במקומם 25,000 עובדים.
מאחר וההוצאה התקציבית על השכר במגזר הציבורי כולו עומדת על כ- 50 מיליארד ₪, החיסכון הצפוי מהפחתה של כ- 25,000 עובדים יעמוד על כ- 2.7 מיליארד ₪ בשנה. השכר החודשי הממוצע במגזר הציבורי עומד על כ- 9,265 ₪.
המהלך השני:
קביעת ניידות פנים לרוחב כל המגזר הציבורי. מדובר במתן אפשרות שהעובדים במגזר הציבורי כולו, בכלל זה: שירות המדינה, רשויות מקומיות, חברות בבעלות המדינה, יוכלו מרצונם ועל פי הצורך לעבור ממקום עבודה אחד לאחר, בתוך המסגרת הרחבה של המגזר הציבורי, תוך הבטחה שהזכויות שהם צברו לאורך השנים לא תפגענה.
מהלך זה מחייב עשיית הסכם עם ארגוני העובדים לגיבוש עקרונות של ניידות פנים. תוצאתו תהיה התייעלות המגזר הציבורי מבלי לפגוע בשירותים החברתיים והציבוריים. תהליך זה אף יאפשר התחדשות בתוך המגזר הציבורי עצמו, יחד עם יצירת יותר הזדמנויות לאלה המשרתים במגזר הציבורי את עיקר שנות עבודתם.
תוכנית פשוטה כאמור היא ברת ביצוע, שכן אין משמעותה מהלך של פיטורים כפויים אלא היא מושתת על ביצוע ארוך טווח. לאחר תקופה של 5 שנים ניתן יהיה לבחון תוצאות תוכנית זו, אולם הבטחת ביצועה מחייבת עמידה בפני לחצים.
מאמר דומה פורסם באתר ביזפורטל.
