ימי מחלה עבור גברים בגין חופשת לידה

שאלות אלה רלוונטיות לא רק באשר להחלטה זו שיש לה משמעות רוחב המשפיעה על כל מערכת יחסי העבודה בישראל, אלא גם באשר לכל ההחלטות אשר תתקבלנה בעתיד על ידי ועדת השרים לחקיקה.
 
בישראל נוצרה זכות חברתית בעלת חשיבות עליונה - הגנה על העובד אשר ככל בן אנוש ושלא ברצונו עלול לסבול ממחלה. ההטבה במהותה קובעת כי נוכח היותו חולה יש להגן על מקור פרנסתו. ועל כן גם בחקיקה וגם בהסכמי עבודה קיבוציים התקבעה הזכות שהוא זכאי לתשלום בזמן היעדרות מעבודה מחמת מחלה.
 
זכות זו מוענקת לו קטגורית על חשבון המעסיק. המעסיק הוא זה המשלם לו שכר עבודה בתקופת היעדרו מחמת מחלה כאילו התייצב לעבודה.
 
העובד רשאי לצבור לעניין זכות זו מכסה של יום וחצי לכל חודש עבודה אך לא יותר מ-90 יום.
 
במהלך השנים עוותה המהות של זכות חברתית זו כמקובל ביחסי העבודה; זאת כתוצאה מתיאבון מוגבר של ועדי עובדים מול נציגים של השירות הציבורי וגם של המעסיקים הפרטיים, שאינם יודעים לשמור על עקרונות, אבל מיטיבים להתרפס ולהתפשר מול כוח.
 
נוצר הרושם כאילו לעובד יש את הזכות לקבל תשלום בגין ימי מחלה גם כשאינו חולה כתוספת למכסת החופשה השנתית.
 
כבר היום על פי החוק הקיים רשאי עובד להיעדר ממקום העבודה ולזכות בשכר מלא מן המעסיק למשך שבעה ימים, אם לצורך ליווי בת זוגו לטיפולים או לבדיקות בקשר להריון, או מתחילת הופעתם של צירי הלידה ועד 24 שעות מתום הלידה. שבעת ימים אלה מזוהים אצלנו כימי מחלה ולא כחופשה מיוחדת.
 
וייאמר מיד, החברה בישראל חייבת הרבה לאמהות. היא חייבת לתמוך בהן וחייבת לסייע להן שכן עצם האימהות מטילה בנוסף לחדוות החיים עול אדיר על האם גם באנרגיות של השקעה רבה ומסירות וגם בצד הממוני.
 
הילד אומנם נולד למשפחה אולם הוא גם תורם תרומה חשובה לחברה כולה. בבוא הזמן הוא יידרש לסכן את חייו למען ההגנה על המדינה כולה.
 
אולם השאלה אינה אם צריך לתמוך באם היולדת, אלא על חשבון מי? על חשבון המעסיק או על חשבון החברה כולה.
 
כשוועדת השרים קיבלה את ההחלטה של הענקת חמישה ימי מחלה נוספים לבעל שרעייתו הביאה יילוד חדש לאוויר העולם האם היא בכלל הייתה מודעת:
 
א.    לכך שכבר היום מוענקת לגבר הזכות להיעדר בתשלום כאילו מחמת מחלה עקב הריון רעייתו.
ב.     שהיא ממסדת את אחד העיוותים החמורים ביחסי עבודה כאשר היא מעניקה לגבר היעדרות מחמת מחלה כשאינו חולה תוך שהיא מניחה את היסודות להמשכו של שקר מוסכם זה, הענקת ימי מחלה נוספים בתשלום, מסיבות אחרות ואולי אפילו טובות לא פחות, על חשבון המעסיק, כאשר העובד כלל אינו חולה.
 
את פרי הרעל של השקר המוסכם הזה ביחסי העבודה חזינו בתוך השירות הציבורי. נושאי משרה בכירים לאחר פרישתם נוטלים מהקופה הציבורית תשלום הקרוי פדיון ימי מחלה. הם עשו חסד רב עם כולנו על שלא היו חולים ועל כן מגיע להם תשלום מחמת אי מחלה.
 
וכך אנו הורסים כל חלקה טובה ביחסי עבודה בישראל באישור ועדת השרים לחקיקה המטילה את הגושפנקא החסודה שלה, במקום להתעמק במהות הזכות החברתית של קבלת תשלום בגין ימי מחלה ולשאוף לקטילת צמחי הפרא של זכות חשובה זו. 

מאמר דומה פורסם בדה מרקר.