זכות השביתה בשירותים החיוניים
נתחיל מהסוף. כן, צריך לחוקק חוק המגביל את זכות השביתה בשירותים החיוניים, וחובה על הממשלה והכנסת להעביר חוק כזה. זכות השביתה בישראל מוכרת כזכות יסוד על אף שאינה זכות יסוד חרותה, בדומה לזכויות היסוד החרותות המנויות בחוקי היסוד של חירויות הפרט: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. אולם כדאי שכולנו נבין, אין זכות יסוד אבסולוטית. יצור כזה לא קיים בשום תורת משפט בעולם. כל זכות יסוד מרכינה ראשה בפני האינטרס הציבורי, אבל תוך ביקורת שיפוטית שהיא אכן הוגבלה בהתאם לתנאים הקבועים בחוק היסוד.
המשרתים בצה"ל אינם יכולים לשבות. המשרתים במשטרת ישראל אף הם אינם יכולים לשבות וכך גם כוחות הביטחון בכלל.
אנו נוטלים מהם כליל את זכות השביתה משום שקיים אינטרס לאומי חיוני, שעלול להיפגע קשות אם אכן הם יממשו את זכות השביתה. ואנו אף מגבילים את זכות השביתה במערכת בתי החולים.
קשה לתאר מצב על פיו רופא שובת כשהוא מסכן חיי חולה. כאשר הוא הסכים להיות רופא ולהציל חיי אדם הוא קיבל על עצמו גם את המגבלה שלא לשבות תוך סיכון חיי אדם. מגבלה זו מובנית במהות מקצועו.
דין דומה, אך ברמה שונה, יש להחיל גם בשירותים החיוניים שהם בבעלות המדינה. יש לכך כמה סיבות ברורות. שביתה בנמלים, אינה כנגד המעסיק הישיר, היא כנגד צדדים שלישיים. ציבור המשתמשים בנמלים, שאין להם כל זיקה לסכסוך שבין העובדים לבין מעסיקתם הישירה, המדינה. לאותם צדדים שלישיים אין אלטרנטיבה אמיתית. היא פוגעת ישירות בכל הציבור ובכל המגזר העסקי וגורמת נזקים ישירים למעמדה של ישראל בעולם, תוך שהיא מערערת את האמון של הקהילה הבינלאומית העסקית ביכולת התפקוד של ישראל.
נזק השביתה בשירותים החיוניים הוא עצום. הוא משתק את המשק כולו. פוגע בהכנסות המדינה וחורג הרבה מעבר להשבתת העבודה במקום עסקים רגיל.
מי שמקבל על עצמו לעבוד בשירות חיוני בבעלות המדינה, שהוא גם מונופול באופיו, מקבל כוח רב בצד אחריות ברמה גבוהה. אם הוא יוכל להשתמש ללא מגבלה בזכות השביתה, הרי שניתן לו, הלכה למעשה, רישיון לסחוט את המדינה, בכל עיתוי, עם יכולת לשפר את תנאי העבודה ללא גבול. ומי שמשלם את המחיר זה הציבור כולו.
לכל מדינה יש אינטרס לאומי עליון על פיו שירותי התשתית, המהווים מונופול, יתפקדו ללא הפרעה. השימוש בנשק השביתה במונופולים אלה ללא מגבלה חוקית מערער את יכולת התפקוד של הכלכלה כולה. אינטרס לאומי כבד משקל מחייב שאנו נגביל זכות זו.
אנו צריכים להשתחרר מן הפרדוקס, שעובדים המקבלים על עצמם לעבוד בחברות המנהלות את נכסי המדינה, המשמשים שירותים החיוניים לתפקוד המשק כולו, יוכלו לשתק שירותים אלה למטרות האנוכיות שלהם.
ההגבלה על זכות השביתה עדיף ותעשה בחקיקה ולא בדרך של החלטות מעורפלות ודו משמעיות של בתי הדין לעבודה.
הפיתרון של בוררות חובה הוא אכן פיתרון הולם. מוסד בוררות החובה יכול לעסוק עניינית בצידוק התביעות.
ואם ישאל הקורא מדוע עד היום לא חוקק חוק בוררות חובה, הרי שהתשובה היא פשוטה ביותר. לא עמד להם לשרי הממשלה ולממשלות ישראל, המאמינים שכך אכן צריך לעשות, האומץ הדרוש להיכנס למאבק בו היו מריצים מולם גלים של דמגוגיה חברתית כאילו הם שואפים למגר את זכות ההתארגנות והשביתה של ציבור העובדים המדוכא בישראל.
כותב רשימה זו כיהן בתפקיד יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת ה-12.
מאמר דומה התפרסם בדה מרקר.
