בית המשפט: לא הוכח הסכם בלעדיות ולכן לא יינתן צו מניעה נגד יבוא מתחרה

עובדות המקרה וטענות הצדדים:
 
חברת קונטקט (אינטרנשיונל פודס) בע"מ ("היבואן") עוסקת ביבוא של מוצרי מזון מחו"ל המיועד בעיקר לציבור עולי ברית המועצות. בין היתר, מייבא היבואן מוצרים משני מפעלים המצויים באוקראינה. חברת פרוטרי שיווק בע"מ ("המשווק") פעלה במשך כ-10 שנים לשיווק מוצרי היבואן למאות נקודות ברחבי הארץ. בחודש מאי 2013, לאחר חילוקי דעות בין היבואן למשווק בדבר תמחור המוצרים, הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים. בהמשך, פנה המשווק למפעלים באוקראינה בבקשה להתקשר עימם במישרין בהסכמי יבוא.
 
היבואן טען, כי הוא מחזיק בהסכמי בלעדיות לייבוא מוצרי המפעלים מאוקראינה לישראל. לטענתו, המשווק, אשר החל לייבא את המוצרים מהמפעלים באוקראינה לישראל, הפר בלעדיות זו. היבואן פנה לבית המשפט בבקשה למתן צווי מניעה זמניים האוסרים על המשווק או מי מטעמו להתקשר עם שני המפעלים באוקראינה. בנוסף ביקש היבואן, כי בית המשפט יאסור על הפצת פרסומים על פיהם יש למשווק זכויות כלשהן במוצרים המיוצרים על ידי אותם מפעלים.
 
המשווק טען כי כבר קיימת התקשרות בינו לבין המפעלים באוקראינה ולכן מדובר בבקשה תיאורטית. בנוסף, טען המשווק, כי ממילא בחרו המפעלים באוקראינה להודיע על ביטול ההתקשרות עם היבואן ועל כן אין הצדקה למתן הסעד הזמני. עוד טען המשווק, כי ביטול ההתקשרות בינו לבין היבואן נעשה על ידי היבואן, ולמשווק לא נותרה ברירה אלא לפנות למפעלים מתוך מטרה לצמצם את נזקיו בשעה שהוא מחויב לאספקת הסחורה לחנויות והרשתות בישראל.  

החלטת בית המשפט השלום:  

בית המשפט חזר על הכלל הידוע כי בבואו לשקול מתן סעד זמני עליו לבחון, בין היתר, את מהות הסעד המבוקש, סיכויי הצדדים להוכיח טענותיהם (קיומה של זכות לכאורית של המבקש לקבל את הסעדים המבוקשים על ידו), מאזן הנוחות וניקיון כפיהם ותום ליבם של הצדדים.

בנוגע לסיכויי ההליך, קבע בית המשפט, כי היבואן צירף לבקשתו הסכמים חלקיים בלבד עם המפעלים ושמהם עלה כי ההסכמים לא כוללים תניית בלעדיות. כמו כן, הוצג לבית המשפט מסמך המלמד לכאורה על החלטת המפעלים להפסיק את ההתקשרות עם היבואן. בית המשפט קבע, כי ישנה אי בהירות מי מבין היבואן והמשווק הוא האחראי להפסקת ההתקשרות בין הצדדים. נאמר כי ככל שיתברר, כי היבואן הוא אשר בחר להביא להפסקת ההתקשרות עם המשווק תהיה לכך השלכה על זכאותו של המשווק לצמצם נזקיו ולפנות בפנייה ישירה למפעלים. מאידך, ככל שיתברר, כי היה זה המשווק אשר פעל לסיום ההתקשרות בין הצדדים, יכול ויהא בכך כדי להשליך על שאלת תום ליבו ודרך התנהלותו הכוללת. בית המשפט קבע, כי בכל הנוגע לסיכויי ההליך, לא נמצאה נטייה מובהקת לכיוונו של מי מהצדדים.  

בנוסף קבע בית המשפט, כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונו של המשווק, שכן עיקר פעילותו הוא למכירת מוצרים שמקורם במפעלים באוקראינה לרשתות וחנויות בישראל, בניגוד ליבואן שיכול לייבא את אותם מוצרים ממפעלים אחרים. כיוון שכך, המשמעות של מתן צו המניעה הזמני היא מהותית יותר עבור המשווק.  

בהחלטה נקבע כי היבואן לא עמד בתנאי הסף למתן הסעד הזמני במסגרתו ימנע בית המשפט מהמשווק מלהתקשר עם המפעלים באוקראינה. למסקנה דומה הגיע בית המשפט גם בבקשה בדבר איסור הפרסומים.   

בית המשפט דחה את הבקשה למתן סעד זמני וקבע כי עניין ההוצאות יישקל בהמשך ההליך.
 
[ת.א. (שלום ראשל"צ) 13862-07-13 סנדרוב ואח' נ' פרוטרי שיווק בע"מ ואח', החלטה מיום 17.7.13, השופטת הלית סילש. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו].  
      
 
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com  ו/או בטלפון 03-6089848.