שורש הבעיה - דרך הכנת התקציב
אולי הגיעה השעה שנבין כי התכנים של התקציב מושפעים במידה רבה גם מדרך הכנתו. במקום לעסוק רק בתכנים, מה יש בתקציב ומה אין בו, כדאי גם בשולי הדיון לבחון אם הדרך הכנתו המסורתית אשר התקבעה אצלנו כדרך היחידה באמצעותה בונים את תקציב המדינה אכן ראויה.
חוק התקציב הוא המסמך החשוב ביותר בארגון חיי המדינה. הוא שקובע איך אנו מחלקים את כלל המשאבים שברשותנו, לאיזה מטרות ועל פי איזה סדרי עדיפויות. האחריות המלאה על תכניו כלפי הציבור מוטלת ישירות על הממשלה והכנסת. אולם, זוהי אחריות שמימושה הוא תיאורטי בלבד שכן מרחב שיקול הדעת הניתן לממשלה ולכנסת מוגבל ביותר. את מרחב שיקול הדעת הממשי אנו בעצם מעניקים לפקידות האוצר ולשר האוצר.
שר האוצר מתבקש מהממשלה להציג את הצעת תקציב המדינה לאישור הממשלה. יחד עם ספר התקציב מוכן גם חוק ההסדרים במשק המדינה - הזדמנות חקיקתית נדירה ורבת עוצמה להכללת שינויים משמעותיים במערכת הכלכלית. וכאן מתחיל התהליך בו ההשפעה המרכזית על התכנים היא של פקידות האוצר שכן היא בוחנת את האלטרנטיבות ברמת האילוצים המוכתבת לה.
וכל אותה תקופה אין הממשלה עושה דבר. פשוט ממתינים למוצר אותו אופה משרד האוצר. מפעם לפעם דולפות הצעות כאלה ואחרות והתגובות עליהן הן כמובן בתקשורת.
בפני פקידי האוצר עומד תמיד תקציב המדינה של השנה החולפת. הם באים בהצעות ומציגים תוצאות מספריות. אין שינויים דרמטיים כפי שאנו נוכחים תמיד לראות ואף לא ניתן גיבוי אמת לשינויים דרמטיים.
מול כל סעיף הוצאה או פטור ממס ניצב משרד ממשלתי או סקטור במגזר העסקי או שכבה חברתית מוגדרת.
כל גוף שואף שלא להיפגע וכי מצבו לפחות יישאר כפי שהיה בעבר וכך שוב חוזרים לדינאמיקה הידועה של ביטול שינויים לרעה מול קבוצות מוגדרות והטלת הכבדות נוספות על הציבור הרחב.
בכל מקרה התקציב מועבר לממשלה עם יעד גירעון מוגדר ובמסגרת זמן מצומצמת, כאשר מרחב שיקול הדעת או היכולת לבצע שינויים מהותיים מנקודת זמן זו מוגבלים מאד. מה שמוגש זוהי הצעת תקציב מפורטת ומקיפה על מאות סעיפיה, וקשה קשה מאד לכלול בה שינויים מקיפים.
בשלב זה, כל שינוי מחייב שינוי תקציבי נוסף של קיזוז ההשפעה על המכלול. אם מבטלים קיצוץ בסעיף תקציבי אחד צריך לקצץ בסעיף תקציבי אחר, או מה שיותר נוח , להעלות עוד יותר את נטל המסים.
מול לחץ כזה מעלים בחכה אפילו דג מיובש על שום שצריכתו עממית, וכך אף תורמים לייקור מוצרי המזון.
אם רוצים לעצב תקציב שיהלום טוב יותר או שלפחות ישקף נכון יותר את מרחב שיקול הדעת של הממשלה כפועל יוצא מאחריותה, מסלול ההכנה של התקציב חייב להשתנות. צריך להתחיל את הכנת התקציב בדיוני עומק לא באוצר אלא ברמת הממשלה או ברמת ועדת שרים לכלכלה ובמקביל לקיים אף דיונים בועדת הכלכלה בכנסת. ועדת השרים לכלכלה היא זו החייבת לעצב את סדרי העדיפויות, לקבוע תוואי ברור, להגדיר מטרות על ומטרות משנה.
רק לאחר מכן נכון יהיה להעביר את מסמך מטרות התקציב וסדרי העדיפויות לתרגום של מספרים במשרד האוצר. בדרך זו לא פקידות הממשלה תכתיב את התקציב לממשלה אלא הממשלה תכתיב את התקציב לפקידות. למען הצדק אציין שאין לי ביטחון שדרך זו תוליד תקציב טוב יותר או אחראי יותר או שהוא לא יהיה מפולש יותר באינטרסים וקטנוניות, אבל לפחות אז נדע שאנו מקבלים את התקציב המתאים יותר לבחירתנו הדמוקרטית כפי שהיא משתקפת בתוצאות הבחירות לכנסת.
מאמר דומה פורסם בדה מרקר.
