העלאת מס החברות תאט את הצמיחה
בדיון הציבורי המתנהל כיום סביב הגירעון ברמה החריגה של 4.2% מהתוצר, טוענים רבים שלא יהיה מנוס, בצד הקיצוץ התקציבי, מלהעלות את שיעורי המסים. יתר על כן, רבים סבורים שאחת הסיבות לגודל הגירעון הינו תוצאה ישירה של הפחתת נטל המס בעשור האחרון, יהא זה מס החברות או המס הישיר על הכנסת יחידים.
שתי תפיסות אלה המוצגות כהנחות יסוד שאין לערער עליהן, הינן שגויות. הגירעון התקציבי אליו הגענו לא היה תוצאה של הפחתת נטל המס על המגזר העסקי. ההיפך. בעשור האחרון ועל אף כל הקשיים, הצליח המגזר העסקי לגדול בהתמדה בממדים מרשימים. גידול זה אף הניב גידול בהכנסות המדינה.
בעוד שבעשור האחרון גדלה האוכלוסייה מ- 6,748,400 ל- 7,956,000 גידול של כ-18%, מספר העובדים במגזר העסקי עלה ברמה של 30%, הרבה יותר משיעור הגידול של כלל האוכלוסייה. ולא פחות חשוב, התוצר העסקי גדל בשיעור של 53% מ-388 מיליארד ש"ח במחירים קבועים בשנת 2003 ל-595 מיליארד ש"ח בשנת 2012.
אחד מהמאיצים לגידול מרשים זה היא הרפורמה במס הישיר על יחידים והפחתת שיעורי מס החברות שפינתה יותר משאבים להשקעה ופיתוח.
מכאן אף ניתן להבין כי ההנחה הראשונה שהעלאת שיעורי המס תגדיל את הכנסות המדינה הינה שגויה. הכנסות המדינה הינן יותר פועל יוצא של היקף הפעילות העסקית וגודל הכלכלה מאשר שיעורי המסים.
היקף הפעילות העסקית ורמות התפוקה והפדיון אינם נתון סטטי קבוע.
העלאת נטל המס תגרום להאטת הפעילות העסקית, הפחתת מספר העובדים ובלימת הצמיחה, ורק תפחית את הכנסות המדינה ולא תגדילן.
אנו מצויים היום ברמת שיעורי המס המירביים על הכנסות יחידים ועל רווחי חברות. נטל המס על יחידים מטפס מהר מאוד לרמה של 48% ומס החברות של 25% בנוסף על מס של 30% על משיכת דיבידנד מעמידים את המס הכולל על רווחי חברות ברמה של 48.5%. כמעט מחצית מן ההכנסה נגזלת מבעלי המניות המהותיים בחברות העסקיות.
העלאת שיעורי המס ליחידים בעלי משכורות גבוהות במיוחד, תוליד יותר חברות נרתיק והיא גם תשפיע שלילית על יחידים שגובה הכנסתם נטו מושפע מהיקף העבודה שהם מייצרים.
בתקופה בה כיהנתי בתפקיד הממונה על הכנסות המדינה, בשנים 1979 עד 1982, הוכחנו כי אפשר לבטל מסים, והרבה, ולהגדיל את הכנסות המדינה. אכן המצב אז היה שונה. ביטול מסי הקניה הדרקוניים על ציוד משקי הבית (מקררים חשמליים, תנורי אפיה, מכונות כביסה, מזגנים ועוד) הוליד מיד גאות בצריכה. אך מה שחשוב הוא תפיסת העבודה. אם תפיסת העבודה הינה נכונה מוצאים אף את הדרכים ליישמה.
הדרך בה אנו צריכים ללכת היום כדי לצמצם את הגרעון התקציבי מסתכמת בשני דרכים:
הראשונה הפיכת מערכת המס לשוויונית יותר. אין זה אומר ביטול מוחלט ומידי של כל הטבות המס המפלות – מהלך שלא ניתן לבצעו – אולם, לפחות צמצום הדרגתי בהטבות המס שימזער את אי השוויון וזהו כיום אחד האתגרים החשובים של משרד האוצר.
הדרך השנייה, קיצוץ תקציבי סלקטיבי שיותאם ליעדי המשק. מדינה, כמו משק הבית, אינה יכולה להוציא יותר ממה שיש לה והיא מחויבת בסדרי עדיפויות הוגנים.
אם שואפים להגדיל הוצאות בתחום החברה אי אפשר לממנן באמצעות נטילת הלוואות אלא דרך הגדלת התוצר והיקף הפעילות העסקית.
