המצוק הפיננסי המאיים על ארה"ב

שני כוחות מנוגדים פועלים כיום בארה"ב. נשיא ארה"ב מצד אחד, ובית הנבחרים מצד שני. השניים נמצאים במסלול התנגשות של שתי עמדות עקרונית נוגדות איך לנהל כלכלת מדינה.
 
הנשיא מעוניין להעלות את המסים לעשירים בלבד ושלא להעלותם לכלל הציבור. הוא שואף להביא לצמצום תקציבי מתון אך לא לצמצום דרסטי.
 
לעומת זאת, בית הנבחרים שהרוב השולט בו הם נציגי המפלגה הרפובליקנית, בעד קיצוץ תקציבי מסיבי ושלילה מוחלטת של העלאת מסים. נמאס להם ממשלה גדולה ופחות חופש כלכלי.
 
הם סבורים שיש להוריד את חוב ארה"ב שהוא כבר מעבר ל-18 טריליון דולר בעוד שהתוצר הוא רק כ- 15 טריליון דולר.
 
ההתנגשות בין שתי תפיסות עולם אלה אינה חדשה ואפשר לומר שהיא עוברת כציר מרכזי תמיד בעיצוב המדיניות הכלכלית של ארה"ב. הרחבה תקציבית והעלאת מסים מול פחות מסים וצמצום תקציבי. והיא גם עוברת כציר מרכזי בעיצוב כל כלכלה לאומית, כולל ישראל.
 
אולם, על אף החוב הענק של ארה"ב יש התומכים בעמדות הנשיא וטוענים שארה"ב יכולה להמשיך ולהגדיל את הגירעון התקציבי ואת החוב הלאומי, שכן היכולת שלה ללוות כספים לא נפגמה. ובכל מקרה תמיד פתוחה בפניה האפשרות להדפיס כסף. זוהי שגיאה חמורה וחבל שנוחות מכתיבה תמיד דחיית הקץ.
 
על אף הסיוט העובר כיום על יוון של מכירת נכסי מדינה, אנו בעצם חוזרים לשגיאה הקלאסית של ניהול כלכלה לאומית. התפיסה שממשלה יכולה להוציא יותר ממה שיש לה בדרך של נטילת הלוואות ועוד הלוואות, או בדרך של הדפסת כספים שיורידו את ערך המטבע ואף יפחיתו את כח הקנייה של הציבור, בהשוואה למה שהיה בידו בזמן יצירת החסכונות. הניסיון בעולם כבר הוכיח כי כלכלה בריאה בונים על בסיס אחריות תקציבית והעלאת שיעורי המס לא בהכרח מגדילה את הכנסות המדינה. אם נוטלים הלוואות הן צריכות לשמש ליצירת נכסי הון כמו השקעות בתשתיות המייעלות את הכלכלה.
 
אם נעבור לדגם המשבר האירופאי בו אנו חוזים בקריסתן של כלכלות לאומיות כמו יוון, אירלנד, פורטוגל, ספרד ואולי אפילו איטליה בדרך, נשאלת השאלה מה ההבדל בין ארצות אלה לבין ארה"ב?
 
והתשובה היא פשוטה: היא שונה בגודל. ומשום שהיא שונה בגודל יש לארה"ב אורך נשימה ארוך יותר, והיכולת שלה להמשיך וללוות כספים כדי לממן גירעונות טרם פסקה.
 
אולם האנטומיה של משבר כלכלי על כל מרכיביה אינה שונה. ואולי הזרקור המכוון כיום אל ארה"ב מבליט את העובדה שאף היא תהיה חייבת להתמודד עם גירעונות תקציביים והרחבת הפער בין החוב הלאומי לתוצר. 
 
בשעה זו הפתרון בארה"ב מצוי באיזון של שתי תפיסות היסוד. אולם מההתמודדות עם הבעיה עצמה אפילו ארה"ב לא תוכל להתחמק והיא תאלץ לשאת באחריות של ניהול כושל של תקציב המדינה, ומוטב שזה יעשה כבר עתה ובאופן הדרגתי. המצוק הפיננסי ישאר בבחינת דימוי ויזואלי שלא יתממש לכדי משבר אמת.
 
אבל השינוי במדיניותה התקציבית של ארה"ב חייב לבוא, שאם לא כן אנו עוד נחזה במשבר הכלכלי החמור מכולם.