בית הדין לעבודה הפר את האיזון במשק בצורה בוטה לטובת ארגוני העובדים

על פי ההחלטה, למעסיק אין זכות להביע עמדה בהתארגנות עובדים ראשונה במפעלו. זו החלטה הנעדרת מידתיות והיא מפרה את האיזון במשק בצורה בוטה לטובת ארגוני העובדים.    
  
לאמיתו של דבר, ביה"ד הארצי לעבודה הציב את משפט העבודה מעל ליסודות המשפט בישראל. הוא הציב את משפט העבודה מעל לחוקי היסוד המעצבים את זכויות הפרט ומעל לחירויות הפרט.
 
לביה"ד הארצי לעבודה אין סמכות לפגוע בזכויות היסוד של המעסיקים ולקבוע שחופש הביטוי וחופש הבעת הדעה של המעסיקים נחותות מזכויות היסוד של כל אדם אחר, רק על שום שהם מעסיקים. צריך לזכור היטב, כי המעסיקים הם שבונים עסקים ויוצרים מקומות עבודה תוך סיכון עצמי.
 
לומר למעסיקים כי הם חייבים להיאלם דום וכי אסור להם להביע עמדה אם ההתארגנות במפעלם נכונה או לא נכונה, או אם היא משרתת את מטרת העסק או שאינה משרתת אותו, זוהי התגלמות הקיצוניות במגמה הנמשכת בכרסום זכויות המעסיקים בישראל.
 
לאחר שכבר פגענו בזכות הקניין של המעסיקים; בזכויות חופש החוזים; כפינו עליהם העסקת עובדים בניגוד לרצונם; הענקנו הגנה לעובדים שיש סיבה לגיטימית לפיטוריהם רק על שום שהם מעורבים בהתארגנות עובדים; התערבנו בחופש המעסיק להתאים את מבנה התעסוקה לתנאי  השוק; הפכנו מעסיקים לרשות אכיפה מול מעסיקים אחרים,
אנו סופגים את שיא ההקצנה: למעסיק שהקים עסק בסיכון אישי שלו אומרים כנורמה משפטית שהוא מנוע מלהביע דעתו על ההתארגנות בעוד שלארגוני העובדים מעניקים חופש כניסה למפעלי המעסיקים וחופש מלא לשכנע ולהציג עובדות כרצונם, ללא כל איזון מצד המעסיקים.
 
החלטת ביה"ד תגרום להברחת עסקים מישראל ותרתיע משקיעים זרים מלהשקיע בישראל. שום מעסיק שפוי לא יהיה מוכן להשקיע ולסכן את כספו במדינה בה שוללים לחלוטין את הזכויות הבסיסיות ביותר כמעסיק.
 
אכן כיום פוליטקלי קורקט לתמוך בהתארגנות העובדים אבל זה עדיין אינו יעד עליון וזה עדיין לא הערך החשוב ביותר בניהול חברה עסקית ואף לא הדרך היחידה לשיפור זכויות העובדים.
 
ומי שיטרח ויתעמק מעט בהיסטוריה הכלכלית של ישראל בשנות ה-80 ילמד שלא פחות מ- 30 חברות גדולות בבעלות חברות העובדים והמדינה כמו כור, סולל בונה וסולתם קרסו ונאלצו לפטר המוני עובדים כתוצאה משליטת ההסתדרות הכללית בחברות והצבת  הביטחון התעסוקתי כערך עליון.
 
כדאי מאוד לקרוא את ספרו של פרופ' יצחק גרינברג "אנטומיה של משבר ידוע מראש", המרצה בבית ברל, על הסיבות לקריסת חברת העובדים בשנות ה-80.
 
איכשהו בכל עולם התקשורת שלנו לא נמצא אפילו גורם אחד שינסה אולי גם לראות את תמונת המצב מנקודת ראותו של המעסיק. תופעה זו היא חלק בלתי נפרד מאותה תפיסה שהתקבעה בישראל על פיה מותר להפוך את המעסיקים לנטולי זכויות.
 
בעוד אנו מוחאים כפיים לנאורותו של בית הדין הארצי לעבודה הצמיחה תיבלם, האבטלה תעלה וכולנו נשלם את המחיר. ובעיקר ציבור העובדים עצמו.
 
מאמר דומה פורסם בדה מרקר.