למי הסיכוי הגדול יותר לקבל כתב אישום, בעל עסק או חבר בארגון פשע?!
למי שמנהל עסק בישראל או בעלים של עסק או שהוא חבר דירקטוריון, יש סיכוי גבוה מאוד שיוגש נגדו כתב אישום וכי יועמד לדין פלילי, יותר מאשר פורץ דירות, חבר בארגון פשע או עבריין של גניבות רכב. כן, אני יודע שזה נשמע מופרז וכאילו הצגת הדברים היא מוקצנת אולם זוהי המציאות העגומה.
בישראל פותחה בשנים האחרונות גישה פרימיטיבית, ברוטאלית ואווילית. מטילים ללא הרף חובות נוספות על מנהלי העסקים או על הבעלים של אותם עסקים וכל אימת שחלילה הם כושלים בביצוע אותה חובה, הם עברו עבירה פלילית.
שיטה זו הפכה למגמה מובנית בכמה תחומים מרכזיים שאת היקפה ניתן להעריך במדידה כמותית פשוטה: בתחום חוקי הגנת הסביבה יש כיום לא פחות מ- 785 סעיפים שהפרתם מהווה עבירה פלילית. ב- 18 חודשים האחרונים נוספו עוד 55 עבירות פליליות.
בחוקי הצרכנות ניתן למצוא 62 הגדרות של עבירות פליליות. בדיני העבודה היו בישראל ביוני 2009, 152 עבירות פליליות ומאז התווספו לא פחות מ-60 עבירות פליליות. בתחום שוק ההון ניתן למצוא מאות עבירות פליליות.
בשטף החקיקה המקודם כיום בכנסת כנגד המגזר העסקי ללא כל שליטה מרכזית, נכללות תמיד כמובן מאליו עבירות פליליות נוספות. חלקן של עבירות אלה כלל אינן עבירות מהותיות, אלה עבירות טכניות באופיין ללא כוונה להונות.
טווים רשת כה צפופה של עבירות פליליות הפרוסה על מנהלי העסקים או על בעלי העסקים או על חברי הדירקטוריון עד שהסיכוי של כל אחד מהם להיכשל ולהיות עבריין הוא גבוה יותר מאשר עבריין רגיל במובן הקלאסי של הפשיעה.
כנגד עבריין רגיל צריך להוכיח כוונה פלילית כחלק מהגדרת העבירה, אולם כשמדובר במעסיק אין צורך בכוונה פלילית. בהרבה מקרים האחריות האישית מוטלת גם אם מי שנגדו מוגש כתב האישום לא יזם את הפרת החובה או שהוא פשוט לא ידע על הפרת חובה זו וכאשר נעדרת הכוונה הפלילית. בלא מעט מקרים מעבירים את נטל ההוכחה על המעסיק, בעוד שעל פי עקרונות המשפט הפלילי נטל ההוכחה מוטל על התביעה. ראה למשל משפטו של רוה"מ לשעבר אהוד אולמרט. וכך הופכים אלה שיש להם זיקת בעלות או אחריות ניהולית בעסק להיות עבריינים בכוח.
לאחרונה הייתה התפכחות מסוימת כנגד שטף מגמה זו. במקום ענישה פלילית מציבים אלטרנטיבה של עיצום כספי. אבל שיטת העיצום הכספי מקנה כוח דרקוני לפקידים והופכת אותנו למדינה של קומיסרים התואמת משטר אבסולוטי. ואת האלטרנטיבה הפלילית מותירים על כנה.
אם חיפשנו שיטה בטוחה, יעילה ואפקטיבית על מנת להרתיע יזמים מלהקים עסקים, הרי שבודאי מצאנו אותה ואף חישקנו אותה כערך עליון ומקובל. כן כן, הכוונות תמיד טובות. צריך להגן על הסביבה ולהגן על העובד והצרכן. אבל הדרך שנבחרה היא תמיד בהטלת חובות נוספות על המעסיק בלבד והפיכתו לעבריין בכח.
באיזה שהוא מקום נשכחה העובדה הפשוטה. היזמים, המקימים, הבונים ואלה המפתחים עסקים חדשים הם אלה הבונים את הכלכלה, יוצרים מקומות עבודה ומגדילים את הכנסות המדינה והכל בסיכון אישי שלהם.
מאמר דומה פורסם בדה מרקר.
