מסקנות ועדת הריכוזיות מתעלמות מהמציאות העסקית

אולם, ככל שוועדת הריכוזיות אומרת לנו שהציר המרכזי ביעדי ההמלצות הוא להגביר את היזמות העסקית ולהגביר את התחרות, היא פשוט מוכיחה לנו שהיא כלל לא חיה במגזר העסקי של מדינת ישראל וכי היא בעצם מתקיימת ופועלת בישראל אחרת. הוועדה בוודאי ושמעה נציגים של כמה מבעלי החברות הגדולות במשק, נציגי האקדמיה, משקיעים זרים וכדומה.
 
למרות זאת, היא לא הגיעה כלל אל פריסת המגזר העסקי עצמו. היא עסקה במבנה אבל לא במהות, לא בזכויות, לא בתוואי התפקוד ולא בתשתית הבונה יזמות עסקית או מסירה חסמים של יזמות עסקית. 
 
בפועל המגזר העסקי גולש אט אט על פי קצב שלא ניתן לריסון למצב בו ימאס לעשות פה עסקים ואנשי עסקים אף לא ירצו ליזום פה עסקים על שום שמה שמשפיע היום על עולם העסקים הקיים ועל היזמות העסקית אינן הבעיות הקשורות במבנה המשק ובריכוזיות או בפירמידות. מה שמשפיע עמוק מאוד, הינן אותן מגמות שהתפתחו והתעצמו בעשר השנים האחרונות והממשיכות להתפתח, והן שתכרענה בסופו של דבר את המגזר העסקי בישראל, אולי לא את חברות הענק הרב לאומיות שאנו כה סוגדים להן, אבל בטח את מאות אלפי העסקים הקטנים והבינוניים.
 
נמנה כמה ממגמות אלה:
 
המגמה הראשונה, הפליליזציה של תחום הניהול העסקי. חקיקה גוברת המגדירה יותר ויותר פעולות בתחום הניהול העסקי כעבירות פליליות. יש לנו כבר כ- 152 עברות פליליות בדיני עבודה; 65 בחוקי הגנת הצרכן; כמה מאות בדיני הגנת הסביבה; וזאת ללא להזכיר את שורת העבירות הפליליות בשוק ההון ובתחומים רבים אחרים. הסיכוי של המנהל העסקי להיות עבריין הולך וגדל.
 
המגמה השנייה נוגעת לנטילת כל אחריות מהצרכן והטלת מלוא האחריות על המוכר. בניגוד לחוק החוזים וחוק המכר הקובעים עקרונות יסוד בכל הקשור בסיומה של עסקה, עברנו למצב בו פוטרים את הצרכן כליל מכל אחריות שהיא על פי חוק. על אף חוק הגנת הצרכן, הצרכן רשאי להחזיר מוצר על אף שהוא כלל לא הוטעה ועל אף שאין במוצר פגם כלשהו. 
 
המגמה השלישית, חוקי סביבה מכבידים. פקידי ממשלה חוזרים כמו תוכי על האיוולת בשם "המזהם ישלם", כשהמזהם הוא כמובן המגזר העסקי. אבל המגזר העסקי אינו המזהם. הוא משרת מטרה ציבורית לגיטימית.
אולם מאחר וקל להטיל עליו את העול מציגים אותו כמזהם, תובעים ממנו אין ספור פעולות ואינספור דיווחים, משיתים עליו פקחים חדשים עם סמכויות דרקוניות ומציבים סנקציות חריפות כנגד אי ביצוע. הדבר בולט במיוחד בחוקים שנועדו לחסל פסולת למיניה.
 
המגמה הרביעית, דיני עבודה מכבידים. רובד פירמידלי של חוקי עבודה, נדבך על נדבך אשר באף אחד מהם אין מחזקים את זכות המעסיק אלא תמיד מטילים עליו עול נוסף. כל זאת בגיבוי מפליג ותחת צדקנותם של בתי הדין לעבודה המתייחסים ברצינות לכל תביעה טורדנית המוגשת על ידי עובד. רק בעשור הקודם הועברו לא פחות מ 37 חוקי עבודה כאלה.
 
המגמה החמישית, פגיעה ישירה בזכות היסוד של המעסיק. פגיעה בזכות הקניין והרשאה לנציגי ארגון עובדים להיכנס לחצרו של המעסיק מתי שהם רוצים וללא כל מגבלה על מספר ביקורים אלה.
המגבלה היחידה היא שמירה על צנעת הפרט ואי פגיעה בייצור. בנוסף, נכפה על המעסיקים לנהל משא ומתן על הסכם קיבוצי בניגוד לחופש החוזים.
 
המגמה החמישית, התחזקות המונופולים המוחלטים בבעלות המדינה המשיתים עלויות ישירות על המגזר העסקי. מונופולים כמו חברת החשמל, נמלי הים, שדה התעופה, המים והרשויות המקומיות. כל אלו יחדיו קובעים את עלויות הייצור המושתות על המגזר העסקי מבלי שתתקיים תחרות כלשהי, אותה ועדת הריכוזיות שואפת להשיג.
 
המגמה השישית, החנק בשוק ההון. חיסול חברות קטנות ובעיקר חיסולן של חברות קטנות לניהול תיקים, כל זאת באמצעות העלאת האגרות המוטלות על החברות ודרישות בלתי פוסקות של דיווחים ומגבלות למיניהן. 
 
אלא שהמגזר העסקי אינו מצוי רק בגבהים אלא הוא מצוי במאות אלפי עסקים אותם אנחנו פוגשים מידי יום ברחובות העיר דרך המוצרים אותם אנחנו קונים או באמצעות השירותים אותם אנחנו רוכשים.
 
עסקים המעצבים את אורח ואיכות החיים בישראל הם עסקים הנבנים במאמץ רב ובסיכון ההון של בעליהם. הם עושים זאת כי הם שואפים להיות עצמאיים. המגמות שתוארו יחנקו רצון זה. 
 
ואם יש מישהו במדינת ישראל אשר סבור שכל המגמות האלה כולן לא תשפענה על המגזר העסקי ולא תגרומנה לחניקתו, הרי שהוא לא חי את המציאות האמיתית של המגזר העסקי בישראל. הוא אולי שואב את הבנתו ותפיסתו של המשק בישראל מכמה הרצאות פופוליסטיות בכנסת או מרחף באותם גבהים בהם מצויות חברות הענק הרב לאומיות, או מהרצאות מאלפות של אקדמאים מתוסכלים השואפים לעסק בגדולות.