בעל עסק - לחיסכון הפנסיוני שלך כבר דאגת?

אולם מה עם מי שהוא עצמאי? הרי אין המדובר בשכיר שחובה להפריש עבורו - כך שעליו לדאוג להפריש בעצמו. משרד האוצר אשר ראה למול עיניו את כשל השוק, פרסם בשנת 2009 תזכיר לחוק פנסיית חובה לעצמאיים. למרות זאת, הצעת חוק פנסיית חובה לעצמאיים לא אושרה עד היום בגלל בעיות רבות באכיפת החוק, בהצעה להטלת קנסות על עצמאיים, וכדומה.
 
עצמאי בניגוד לשכיר, אמור לדאוג לעצמו "ליום סגריר", שכן גם עצמאי יפרוש ביום מן הימים, גם עצמאי עלול לאבד את כושר עבודתו, או אף למות, כך שהוא נדרש לכיסוי ביטוחי כמו שכיר. המדינה מעודדת עצמאיים להפריש לחיסכון פנסיוני, ומעניקה הטבות מיסוי בגין הפרשות פנסיוניות, הפרשות לקרן השתלמות, רכישת ביטוח אובדן כושר עבודה וכדומה. אולם, מסתבר שלאורך השנים עצמאיים רבים הפסיקו לחסוך או לבטח עצמם מסיבות שונות.
 
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה כי כיום יש בישראל למעלה מ-480 אלף עסקים, מתוכם 244 אלף עסקים שלא מעסיקים שכירים כלל, ועוד כ-200 אלף עסקים קטנים וזעירים המעסיקים עד 10 עובדים. עסקים אלו הם מנוע הצמיחה של המשק, אולם רובם נתקלים בקשיים כלכליים מעצם טבעם כעסקים קטנים וזעירים. כך, יוצא שפעמים רבות, בעל עסק קטן שמצוי במצב כלכלי רעוע, מפריש לחיסכון הפנסיוני של עובדיו, שכן המדובר בחובה, אולם עבור עצמו הוא אינו מפריש כלל.
 
המהלך העיקרי שהביא לעצירת הפרשות עצמאיים לחיסכון פנסיוני, הינו תיקון החקיקה משנת 2005 אשר ביטל את הטבות המס לחיסכון בקופות גמל ל-15 שנה, מהלך שהושלם בשנת 2008 בקביעה כי כל החיסכון ארוך הטווח, יהיה לטובת קצבה בגיל פרישה. אמנם ניתן להוון חלק מהכסף ולמשוך אותו הונית בגיל פרישה, אולם, ההיוון עצמו מורכב ומחייב התייעצות עם מומחים ופניה לרשות המיסים, כך שספק אם רבים יממשו אותו.
 
כך, לאורך השנים, עצמאיים ובעלי עסקים קטנים חדלו להפריש לחיסכון פנסיוני. אם בשנת 2005 הופרשו כ-6.6 מיליארד ₪ לחיסכון ארוך טווח במעמד עצמאי, הרי שבשנת 2010 ירדנו לשיעור של 1.4 מיליארד ₪ בלבד. כספים שעצמאיים חדלו מלהפריש, גם לא הופנו לחיסכון בקרן פנסיה, כך בשנת 2010 הופרשו רק כ-700 מיליון ₪ לקרנות פנסיה במעמד עצמאי. משנת 2005 ועד היום, מדובר באובדן חיסכון של כ-30 מיליארד ₪ שהופנה בעיקר לצריכה והשקעה בנדל"ן.
 
משרד האוצר נקט בשיטת ה"ניסוי וטעייה". אומנם ישנו רציונאל כי לאדם יהיה חיסכון פנסיוני אשר יעמיד לו קצבה בגיל פרישה, בייחוד לאור עליית תוחלת החיים, אולם, מסתבר שפסיכולוגית לאזרחים רבים וייחוד לעצמאיים, היה קושי ממשי לקבל את הגישה כי את כספי חסכונותיהם הם יראו בגיל פרישה וכקצבה בלבד. קופות הגמל ההוניות, היו אפיק החיסכון ארוך הטווח המועדף על עצמאיים וביטולן לא הביא להסטת הפקדות הכספים לחיסכון בקרנות פנסיה. בהיעדר חקיקה המחייבת עצמאיים או בעלי עסקים קטנים להפריש לחיסכון פנסיוני, הרי שרובם בחרו להפסיק להפריש בכלל.
 
המדובר ללא כל ספק בפגיעה עתידית במשק בכלל ובבעלי העסקים בפרט. היעדר הפרשות של בעלי עסקים קטנים לחיסכון פנסיוני, הוריד את שיעור החיסכון הלאומי הנקי של אזרחי ישראל משיעור של 8.4% בשנת 1995, לשיעור של 6.7% בשנת 2010. החיסכון הפנסיוני של אזרחי ישראל מושקע בחזרה במשק דרך הגופים המוסדיים, בפרויקטים של תשתיות, בניה ותעשייה. אם בעבר מרבית האשראי במשק ניתן על-ידי המערכת הבנקאית, הרי שכיום כמעט כמחצית מהאשראי במשק מגיע דרך הגופים המוסדיים. ירידה בשיעור החיסכון הלאומי, משמעותה ירידה בשיעור האשראי במשק, וכתוצאה מכך גם ירידה בשיעור הצמיחה של מדינת ישראל.
 
וכאמור, גם בעלי עסקים נפגעים מהיעדר החיסכון. כיום כשאנו בעיצומו של משבר כלכלי עולמי, מרבית העסקים מרגישים מחנק אשראי וירידה ברווחיות. היעדר הפרשה מתמדת לחיסכון ארוך טווח, משמעותה שאותם בעלי העסקים יגיעו לגיל פרישה עם שיעור נמוך של חיסכון, מה שיעמיד להם קצבה נמוכה יחסית, אשר ספק אם יצליחו לשמור על מעמדם הכלכלי בגיל פרישה, כפי שהייתה בתקופת עבודתם.
 
עצמאי כשמו כן הוא. עליו לדאוג באופן עצמאי גם לעצמו, כפי שהוא דואג להפריש לעובדיו. על עצמאי להימנע מלהפריש רק על בסיס הטבות המיסוי, אלא לבחון עם יועץ פנסיוני את תיק חסכונותיו ארוכי הטווח, ולהגדיל את הפרשותיו במידת הצורך, כדי שלא יגיע לגיל פרישה ללא חיסכון נאות. גם אם ישנם פעמים רבות קשיים בעסק, הרי שאין מקום לדחות הפרשות פנסיוניות עד להתייצבות העסק. דחיית ההפרשות בכמה שנים משמעה ירידה משמעותית בחיסכון שיעמוד לאותו אדם בגיל פרישה.
 
משרד האוצר מבין כיום כי טעה כשנקט בגישה פטרנליסטית, מתוך תפיסה שמה שטוב לאזרחי ישראל הוא קצבה בלבד. כבר כיום נשמעים קולות הן במשרד האוצר והן בהצעות חוק פרטיות בכנסת, לאפשר לצד החיסכון הקצבתי גם חיסכון הוני.
 
גם החשש של משרד האוצר כי אזרחים ימהרו למשוך את כספיהם לאחר תקופת חיסכון מינימאלית, הינה שגויה. ניתן לראות כי לפני שנת 2005 כאשר מרבית הכספים היו הוניים ונזילים, אנשים לא מיהרו למשוך אותם לאחר 15 שנות חיסכון, אלא המשיכו לשמור על כספים בקופות, לרבות עד לפרישה, תוך ידיעה שיוכלו למשוך אותם במידת הצורך. המדובר בתפיסה פסיכולוגית, לפיה לאדם יותר קל להפריש לחיסכון כאשר הוא יודע שיש אופק חיסכון צפוי מראש.
 
עד שתתוקן החקיקה ויתאפשר חיסכון הוני לצד חיסכון קצבתי, חובה על כל בעל עסק לבדוק כבר היום את מצבו הפנסיוני. ההפרשות לחיסכון ארוך טווח לא אמורות להיות רק על בסיס הטבות המיסוי, כך שאין מקום להתייעץ רק עם מנהל החשבונות של העסק, כדי למקסם הטבות מס. על בעל העסק לבדוק את מצבו עם יועץ פנסיוני, אשר יבדוק את צרכיו, הצורך בביטוח עבור שאריו במידה וחס וחלילה יקרה משהו לעצמאי, ביטוח נגד אובדן כושר עבודה וכדומה. יש ויתכן שעל בעל העסק יהיה להפריש מעבר לתקרות הטבות המס, וכי אז למרות שאין הטבות מיסוי, הרי שחובה עליו להגדיל הפרשותיו, ולא לדחותם לעתיד, שאז יהיה קשה יותר לתקן את היעדר החיסכון.
 
למרות שכיום מרבית החיסכון הוא קצבתי לגיל פרישה, הרי שנותר אפיק הוני יחיד שיש לו הטבות מיסוי, והוא חיסכון בקרן השתלמות. אמנם המדובר בחיסכון לתקופה של 6 שנים, אשר אינו כולל ביטוח כנגד אובדן כושר עבודה ושאירים, אך עצמאי שיותר קל לו להפריש לחיסכון לטווח ביניים, יכול לעשות זאת. עם זאת עליו לזכור כי משיכת כספיו, עשויה לפגוע בעתידו הפנסיוני. כך, אין מקום למשוך כספי קרן השתלמות לאחר 6 שנות חיסכון, או כספי פיצויים או כספים הוניים אחרים. עדיף לשמור כספים אלו ליום בו ממש זקוקים להם, ואין שום בעיה אפילו להשאירם עד לגיל פרישה, כדי לקבל קצבה גבוהה יותר.
 
באותה המידה, על שכיר שהוא גם עצמאי, להפריש על חלק הכנסתו כעצמאי, שכן כשכיר הוא מפריש דרך מעסיקו, אולם בכדי שלא תיפגע קצבתו העתידית, עליו להפריש באופן עצמאי על מלוא הכנסותיו. במקביל, על המדינה להתנער מהויכוח הפופוליסטי בדבר גובה דמי הניהול. כשיש אזרחים רבים בישראל שאינם חוסכים, אז ממש לא משנה מה גובה דמי הניהול, שכן הם עשויים ליפול בעתיד על כתפיה של המדינה. עסקים קטנים הינם מנוע הצמיחה של המשק, הם אלו שיוצרים מקומות עבודה חדשים, הם אלו שלוקחים סיכון בכספיהם בהקמת מיזמים חדשים וכדומה. משכך, על המדינה לעודד את אותם בעלי עסקים לדאוג גם לעצמם.
 
יש להכיר בטעות שנעשתה בשנת 2005 עם ביטול החיסכון ההוני, ולהחזירה כאפשרות חיסכון לעצמאיים. אין מקום לאיים עם קנסות בהצעת חוק פנסיית חובה לעצמאיים, שכן אין שום דרך מעשית לאכוף את החוק ולוודא כי עצמאיים מפרישים עבור עצמם, בניגוד לשכירים אשר יכולים לפנות לבית הדין לעבודה, במידה ומעסיקם לא מפריש עבורם.
 
אפשרי להחזיר את העצמאיים למעגל החיסכון הפנסיוני, לא רק באיומים, אלא בהגדלת הטבות המס. בכל מדינה מתקדמת בעולם, ישנו עידוד לבעלי עסקים קטנים ובינוניים, שהם לרוב מעסיקים את מרבית השכירים במשק. כך, על המדינה להגדיל את שיעור הטבות מיסוי לחיסכון ארוך טווח של עצמאיים, או לחלופין לאפשר חיסכון לפי מעגל חיים. דהיינו, עצמאי יוכל להפריש בשנים מסוימות יותר על פני שנים אחרות.
 
מודל החיסכון לפי מעגל חיים מיושם בהצלחה בבריטניה. התפיסה הינה כי לאנשים ישנם תקופות לאורך שנותיהם, בהן הם מרווחים יותר, ואז הם גם יכולים לחסוך יותר, וכן שנים שהם מרוויחים פחות, ואז באופן טבעי הם גם חוסכים פחות. על-פי המודל, אדם יוכל לזכות בהטבות המיסוי לחיסכון בשנים בהם הוא הפריש יותר, על חשבון השנים שהוא הפריש פחות.
 
לבעלי עסקים קטנים ובינוניים, ישנם תקופת שפע ושגשוג וגם תקופות שפל. משכך, על המדינה לאפשר לאותם בעלי עסקים להסיט את הטבות המיסוי משנת שפל לשנת שגשוג, כך שבעל העסק יוכל ליהנות ממלוא הטבות המיסוי המגיעות לו, גם אם בשנה מסוימת הוא הפריש פחות או לא הפריש כלל, בגלל קושי כלכלי בעסק.
 
אין חולק כי נדרשים צעדים אמיצים בכדי להחזיר את העצמאיים למעגל החיסכון ארוך הטווח. אולם, אם לא ינקטו צעדים אלו, הרי שהמשק הישראלי כולו ייפגע, שכן בעלי העסקים הקטנים הם עלו שמניעים את הכלכלה ותורמים לצמיחתה.