מבחן התוצאה של השביתה הכללית
עם סיום השביתה הכללית במשק (12.2.2012), אפשר כבר להעריך את תוצאותיה וגם לבחון את התנהלות הצדדים שהיו מעורבים ישירות במאבק חשוב זה.
אתחיל ואומר בניגוד למצופה: להסתדרות הכללית הישגים נכבדים. לא בהשגת יעד המטרה אשר למענה הם הניפו את דגל השביתה, אבל בהחלט כן בשיפור מעמדם ותנאי עבודתם של מה שאנו קוראים עובדי הקבלן. גם להסתדרות הכללית היה ברור לחלוטין שאי אפשר להעביר, לא במגזר הציבורי ובוודאי לא במגזר הפרטי והעסקי, מסה של עובדי קבלן להעסקה ישירה.
ההסתדרות הציבה את דגל ההעסקה הישירה כהמשך למה שהסתמן במחאה החברתית. אבל החשוב הוא שתנאי עבודתם של עובדי הקבלן משתפרים - תוספת ישירה לשכר; קרן השתלמות; והשוואת זכויות סוציאליות רוחביות שאינן מיוחדות רק לענף זה או אחר. המודעות הכלל ציבורית והכלל שלטונית שחייבים וצריך לשפר את תנאי עבודתם ועתידם של עובדי הקבלן התחזקה מאוד. אפשר לומר כי הונחה התשתית החשובה ובכיוון הנכון, ומסיבה זו הזוכים הגדולים כתוצאה מן השביתה הם עובדי הקבלן עצמם.
יש לזכור שגם לעובדי הקבלן יש מעסיקים ויש לזכור היטב שאנו מדינה שבמהלך כל שנות קיומה ביססה במערכת חוקי עבודה, זכויות יסוד חשובות לכל ציבור העובדים בישראל. זכויות אלה כמו חוק חופשה שנתית; חוק הגנת השכר הנועד להבטיח תשלום שכר במועדו ודמי הלנת שכר גבוהים; חוק שעות עבודה ומנוחה המסדיר את מכסת שעות העבודה היומית; חוק שכר המינימום; חוק דמי מחלה שעבר שיפור ניכר לאחרונה ועוד שורה של חוקי עבודה רבים.
זהו הרובד הבסיסי של זכויות העובדים בישראל. החוקים הם אבסולוטיים באופיים. אי אפשר להתנות עליהם והם גם משקפים הישגים של עשרות שנים למען העובד. כל החוקים האלה חלים על כלל העובדים בישראל. מכאן סלולה הדרך בעיקר בהסכמי עבודה רוחביים וענפיים להמשיך ולשפר את תנאי העבודה של עובדי הקבלן.
מי שראויים לשבח מיוחד בניהול מאבק זה הם שר האוצר ופקידות משרדו. הם כן מסתכלים על מה שקורה היום ביוון וספרד. הם מבינים היטב שהעסקה ישירה במהלך גורף מסכנת את עתיד העסקים ואת עתיד המשק. הם גם מבינים שזהו מהלך שיצור אבטלה שכן מעסיקים רבים יעדיפו לצמצם את היקף פעילותם העסקית במקום לקלוט עובדים בהעסקה ישירה.
שר האוצר ופקידות משרדו גם היטיבו להבין שעדיף לספוג כמה ימי שביתה מאשר להסכים לשינויים מבניים המחלישים את עתיד הכלכלה בתחרות הגלובלית.
אולם מי שכשל בצורה חריגה גם בדרך ההתנהלות וגם בתוכן זוהי דווקא לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. במהלך חמור ביותר ומתוך כוונה להחליש את משרד האוצר, מגיע שרגא ברוש להסכם תמוה עם ההסתדרות. האם מישהו באמת מאמין שמעסיקים יקלטו בהעסקה ישירה עובדי תחזוקה וניקיון שכבר הגיעו לגיל הפנסיה? האם מעסיקים בישראל מוכנים לכך שגורם חיצוני יקבע להם מי הם העובדים המצויים בליבת העבודה של העסק? עצם ההסכמה שגורם חיצוני יתערב בהגדרת ליבת העסק הוא הויתור החמור ביותר שמעסיקים יכולים להסכים עליו בכל הקשור לניהול עסקיהם.
זהו ויתור יסודי ומרחיק לכת בחופש הניהול העסקי. מעסיק שלא יוכל להתאים את מבנה התעסוקה שלו לתנאי השוק המשתנים לא יוכל לשרוד. הדוגמא ההיסטורית ברורה ונוקבת. שלושים חברות בבעלות חברת העובדים התמוטטו בשנות ה-80 בגלל האידיאולוגיה של ההסתדרות שיש להעסיק את כל העובדים בהעסקה ישירה מבלי שתהיה יכולת לצמצם את מספר העובדים.
כלל לא ברור שהסכם לשכת התיאום עם ההסתדרות אכן מחייב. לשכת התיאום אינה גוף משפטי אלא פורום תיאום בין גופים משפטיים נפרדים. אם אותם גופים משפטיים לא יחתמו ישירות ובעצמם על הסכם זה, הוא יוותר חסר תוקף משפטי.
לשכת התיאום שוב יוצאת מן המאבק כגוף שאינו יודע להגן על העסקים אותם הוא מייצג ולא על עתיד המשק.
תמיד אמרתי שמי שחושש יותר מכל אדם אחר מהמשכה של השביתה הוא עופר עייני עצמו. הוא מבין את מגבלות הכוח. אולם, הוא לא צריך להיות מאוכזב מתוצאות השביתה, אם אכן דאגת עובדי הקבלן מול עיניו, שכן עובדי הקבלן שלמענם יצאה ההסתדרות הכללית בשביתה זוכים להישגים לא מבוטלים.
מאמר דומה התפרסם בישראל היום.
