השלמת פרטים חסרים בחוזה: בעקבות פסק דינו החדש של בית המשפט העליון בעניין וייס נ' בן חיים

האם בית המשפט רשאי לדחות בקשת צד לחוזה להשלים פרטים חסרים בחוזה, בנימוק כי השלמה זו מותנית בניסיון של הצדדים להגיע להסכמה ביניהם על השלמת הפרטים? שאלה חשובה זו נדונה בימים האחרונים בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין וייס נ' בן חיים (ע"א 8872/18), וחשפה מחלוקת משפטית מעניינת בין נשיאת בית המשפט העליון חיות לבין השופט פרופ' שטיין.

בקליפת אגוז, העובדות הרלוונטיות לעניינו הן כדלהלן: בין קונה ומוכרת נכרת חוזה אופציה (להלן: החוזה) למכירת מגרש בתל-אביב במחיר של 10 מיליון ₪. הקונה ביקש מבית המשפט להשלים פרטים חסרים בחוזה באמצעות ההוראות הבאות:

א. רכישת המגרש תהיה בנאמנות לעו"ד ששמו ננקב בכתב התביעה;
ב. המחיר הנקוב בחוזה יכלול מע"מ;
ג. התחייבות המוכרת בחוזה הינה ביחס למלוא שטח המגרש הרשום, ללא סייגים;
ד. מועד התשלום הינו 180 יום ממועד חתימת הסכם המכר;
ה. גבולות האחריות כלפי שוהים במגרש יהיו במועד מסירת החזקה במגרש ולא במועד חתימת ההסכם.

השופט שטיין סבר, בדעת מיעוט, כי אין להיעתר לבקשת הקונה להשלים את הפרטים החסרים בחוזה. לשיטתו, השלמת הפרטים צריכה להיעשות בראש ובראשונה על-ידי הצדדים עצמם ולא על-ידי בית המשפט. לגישתו, רק אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכמה ביניהם על אופן השלמת החוזה, יהיה על בית המשפט לבחון את בקשת המוכר להשלמת החוזה. לעומת זאת, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת חיות סברה, בדעת רוב אליה הצטרף השופט קרא, כי בנסיבות העניין אין להורות לצדדים לנהל ביניהם משא ומתן להשלמת החוזה, וכי על בית המשפט להיעתר לבקשת הקונה להשלים פרטים חסרים בחוזה.

במחלוקת המשפטית שנתגלעה בין שופטי בית המשפט העליון, סבורני כי עמדתם של חיות וקרא עדיפה בנסיבות העניין. מהעובדות המצוינות בפסק הדין עולה, כי הצדדים כבר ניסו פעמים רבות להגיע להסכמות שיובילו לסיום הסכסוך ביניהם, אולם ללא הצלחה. כך, לפני שהקונה הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי, הצדדים ניסו להגיע להסכמות ביניהם, אולם ניסיון זה נכשל. יתירה מכך, משניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר סירב להשלים את החוזה, הצדדים המשיכו בניסיון להגיע להסכמות ביניהם, אולם ללא הצלחה. אף במהלך הדיון בערעור שהוגש לבית המשפט העליון הצדדים ניסו להגיע לעמק השווה, אך הדבר לא צלח. גם לאחר הדיון בבית המשפט העליון ולפני מתן פסק הדין, הצדדים ניסו, ללא הועיל, להגיע להסכמות. לאור כישלונם החוזר של הצדדים להגיע לעמק השווה, סירובו של השופט שטיין לדון בהשלמת החוזה, אלא לאחר שהצדדים ינסו להגיע להסכמות ביניהם, אינה נקייה מקושי.

יתירה מכך, חוק החוזים אינו מקנה לבית המשפט סמכות לחייב את הצדדים לנהל משא ומתן כתנאי להשלמת החוזה על-ידו, בנסיבות בהן הצדדים כבר ניסו ולא הצליחו להגיע להסכמות. כך, סעיף 26 לחוק החוזים (תשל"ג – 1973), העוסק בהשלמת פרטים חסרים בחוזה, קובע בזו הלשון: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". סעיף 26 אינו כולל חובה על הצדדים לנהל משא ומתן ביניהם, בנסיבות בהן המשא ומתן ממילא כבר נכשל בעבר.

יתירה מכך, ובמישור היותר עקרוני, ככל שמערכת המשפט מבקשת לתמרץ צדדים לחוזה לפתור את הסכסוך ביניהם בהסכמה, וללא מתן פסק דין על-ידי בית המשפט, דרך המלך לכך – ככל שהדבר מתאים – הינה בין היתר באמצעות המנגנון הפרוצדורלי שנקבע בתקנה 37 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018. תקנה זו קובעת תנאים, אשר בהתקיימם תיערך פגישת מידע, היכרות ותיאום (מהו"ת) לבחינת האפשרות ליישב את הסכסוך באמצעות מנגנון חלופי ליישוב סכסוך. המנגנון הפרוצדורלי שנקבע בתקנה 37 עדיף לטעמי על הוספת כללים מהותיים לדיני החוזים בדרך של חקיקה שיפוטית הפוגעת בוודאות המשפטית. בפרט, תקנה 37 המפורטת עדיפה על כלל פסיקתי חדש, יש מאין, לפיו תנאי להשלמת חוזה על-ידי בית המשפט הוא ניסיון של הצדדים להגיע להסכמות בנדון, בנסיבות בהן הצדדים ממילא נכשלו באופן חוזר בניסיון להגיע לעמק השווה.

***

פרופ' עו"ד אורי בן-אוליאל הוא מומחה לדיני חוזים, וחבר סגל במרכז האקדמי למשפט ולעסקים.

פרטים ליצירת קשר | ubenoliel@gmail.com