על כתפי המגזר העסקי מונח קיום המדינה

אין כיום צורך להסביר את היקף הפגיעה של נגיף הקורונה והצווים לסגירת עסקים מטעם הממשלה על כלל המגזר העסקי. מדובר בסגירה של עסקי בידור, אירוח, מסעדות, בתי קפה, תרבות וכד',  בהיקף של  עשרות אלפי עסקים המעסיקים מאות אלפי עובדים.  המשבר הוא חמור,  רחב מידות,  ונעדר אופק או הערכות של ממש על מועד סיומו.

במצב זה חייבים כולנו להבין קודם לכל את חשיבות השמירה על המגזר העסקי בישראל.  אין אנו נמצאים במצב שבו עסקים ייפגעו ושאר האוכלוסייה תישאר שלמה.  כל מקומות העבודה, הכנסות המדינה, תקציב מוסדותיה, המשאבים שיש לנו להשגת מטרות לאומיות, מקורם במגזר העסקי.  קיום המדינה כולו מונח על כתפי המגזר העסקי. ואם כולנו נפנים זאת באמת יהיה לנו קל לדעת מה לעשות כדי לצלוח את המשבר הנוכחי בפחות נזקים ככל האפשר.

אם לא נדע לשמור על המגזר העסקי,  גם לא נוכל ליצור צמיחה מחודשת,  והפגיעה במשאבי המדינה תהיה הרסנית ולטווח ארוך. מסיבה זו נדרשת כיום שותפות מלאה ואמיתית בין המגזרים העקריים  על פיהם מחולקת המדינה כולה.  המגזר העסקי,  ציבור העובדים,  כלל האוכלוסייה  והמגזר הציבורי.   עד כה מי שמשלם את המחיר הכבד הם רק שני המגזרים הראשונים,  המגזר העסקי הפרטי וציבור העובדים  וכמובן גם חלק מהאוכלוסייה.

מי שאינו תורם את חלקו זה המגזר הציבורי וחלק מהאוכלוסייה, שהתאהב בקבלת סוכריות אפילו הן הורסות עסקים קטנים.  לא ייתכן שכיום המגזר הציבורי לא יהיה נכון לתרום ממשית להתמודדות עם המשבר וישדר לנו שאין די מקורות כדי להגן על המגזר העסקי.

בימים אלה,  מנהיגות אמיתית תתבטא בכך שהממשלה תבוא בדרישות גם אל המגזר הציבורי על מנת ליצור מקורות בדרך של צמצום עודף ההוצאות,  כמו פנסיות דשנות וכפולות,  חריגות שכר ופזרנות מיותרת.  רק שכר העבודה עצמו היום על פי תקציב המדינה,  מגיע ל-186 מיליארד ש"ח.

מדיניות הממשלה גם מחייבת להבין שעל מנת לשמור על המגזר העסקי יש להגדיל את הגירעון התקציבי,  ולהפסיק לנסות למצוא כל הזמן חן בעיני חלק מהציבור בחשיבה לא פוסקת על אפשרות של סיבוב בחירות נוסף.

מה שחסר כיום ועכשיו היא הגדרה של קריטריונים ברורים ומחייבים איך אנו שומרים על המגזר העסקי;  לא זריקת גלולות הרגעה ולא הגדרות רופפות ומשפילות הקובעות כי עסק בקשיים יזכה בהבנה.  הקריטריונים חייבים להיות מוחלטים ואובייקטיבים על פי נתוני אמת של ירידה במחזור העסקים.  קביעה ברורה מי זכאי בדחיית תשלומים לאוצר המדינה ובשלב יותר מאוחר מי זכאי לכיסוי הפסדים. 

ובנוסף לכך, וזה קריטי,  התאמה מהירה וגמישה של מבנה כח האדם על פי היקף הפעילות העסקית.  עסק שלא יודע או לא יכול לעשות זאת, לא שורד.  משום כך לתקופה של חצי שנה חייב להינתן למעסיקים חופש פעולה  לצמצום כח האדם על פי שיקול דעתם, תוך שהמדינה תדע לתרום את חלקה על מנת לשמור על זכויות העובדים ואף להגבירן.

ואל חלק מהציבור הרחב צריך לומר, אנחנו מפסיקים לכם את הפינוק ואת חלוקת הסוכריות של רכישת מוצרים ביבוא אישי ללא תשלום מע"מ.  הפטור מתשלום מע"מ ביבוא אישי הוא הרסני למגזר רחב בישראל המייצר מוצרי צריכה או המוכר כאן מוצרי צריכה לציבור הרחב.   המשך מתן של פטור זה כיום הוא שיא האווילות.  אדם שקונה מוצרים בישראל משלם את מלוא המע"מ,  אבל אם הוא מזמין את אותו המוצר ביבוא אישי הוא לא משלם מע"מ.   משמעות דבר, אנו יוצרים תחרות לא שווה ולא הוגנת בין המגזר העסקי שלנו לבין ספקי חוץ, לרעת המגזר העסקי בישראל.

כיום עסקים רבים נאבקים על המשך קיומם.  הם מתמודדים גם עם משבר הקורונה והירידה במחזור העסקים וגם עם אפלייתם לרעה מול ספקי חוץ.  מדינות משתדלות לפעמים לשמור על המגזר העסקי שלהם,  אבל קשה למצוא דוגמאות בהן מדינות פוגעות במגזר העסקי שלהם תוך הענקת יתרונות למגזר העסקי בחו"ל.  הדבר הכי בסיסי הוא שיוויון בתחרות, ושיוויון זה בתחרות נלקח דווקא מהמגזר העסקי שלנו.  אלה שכל כך התאהבו ביבוא אישי תוך אי תשלום מע"מ צריכים להבין שעליהם לוותר על הטבה זו.   גם לאחר הויתור הם יוכלו להביא מוצרים ביבוא אישי במחירים מוזלים ותחרותיים, ולכנסות המדינה יתווספו 2 מיליארד ₪.

יש עוד הרבה מה לעשות.  אבל הכל חייב להיות מושתת על בסיס ההסכמה שכל אחד מהמגזרים במשק תורם באמת את חלקו.