איגוד לשכות המסחר עתר לביה"ד הארצי לעבודה בבקשה דחופה להוציא צווי מניעה נגד כוונת ההסתדרות הכללית להשבית את המשק

כמו כן באיגוד מבקשים מביה"ד להורות כי השביתה המתוכננת היא בלתי חוקית ללא עילה מוכרת בדין, ולהצהיר כי אין בהודעה בדבר "סכסוך עבודה" של ההסתדרות סכסוך עבודה אמיתי ועל כן אין להודעה על סכסוך העבודה כל תוקף ו/או נפקות;

העתירה הוגשה על-ידי עו"ד שלומי לויה, היועץ המשפטי של איגוד לשכות המסחר.

לדברי עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, "כל ניסיון לשנות את חוק שכר המינימום באמצעות איום להשבתת המשק הוא פגיעה ביסודות הדמוקרטיה. ניהול משא ומתן בנושא כה מרכזי ומשמעותי למשק תחת איום של שביתה הוא שגיאה חמורה, מאחר וקיימת נכונות מצד המעסיקים להעלות את שכר המינימום."

בעתירה נטען, כי ההסתדרות מנסה, בכוח, להיכנס, שלא כדין, לנעלי הריבון ולקבל החלטות בתחום מדיניות מקרו כלכלית ומדיניות חברתית, למרות שאף אחד לא העניק לה סמכות זו. את המדיניות הכלכלית מעצבת ובונה ממשלת ישראל לאחר קבלת אמון כנסת ישראל. לא ניתן לכפות על הממשלה קבלת החלטות בתחומים שהם באחריות הבלעדית של המדינה באמצעות איום ומימוש נשק יום הדין של השביתה. "שכר המינימום הוא לא מסוג העניינים המהווה עילה לסכסוך עבודה על פי חוק יישוב סכסוכי עבודה. ההחלטה על גובה שכר המינימום והרכיבים הכלולים בו היא החלטה של המחוקק בלבד ובתחום סמכותה של המדינה בלבד." על כן, זוהי שביתה פוליטית טהורה, שביתה שבית המשפט הוציא מתחום החוקיות והיא אסורה על פי משפט העבודה.

יתר על כן, ההסתדרות ממשיכה לדאוג לעובדים החזקים ומעוניינת להמשיך את הפיקציה לפיה עובד במגזר הציבורי שמשתכר, נניח, 20 אלף ₪ בחודש יקבל עדיין השלמה לשכר מינימום. זוהי לא דאגה לשכר המינימום, כי אם תוספת שכר על חשבון הציבור.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי איגוד לשכות המסחר תומך, במשך שנים, בהעלאה הדרגתית של שכר המינימום לרמה של 5,000 ₪, ובכפוף לשעות העסקה גמישות ולהבנה ברורה שלא תוטלנה עוד הכבדות בחקיקה על המגזר העסקי.

בהתייחס לדרישת ההסתדרות "לצמצום העסקת עובדים בצורות העסקה שלא במסגרת ההסכמים הקיבוציים אלא באמצעים שונים, ובכלל זה כתף אל כתף, העסקת עובדים באמצעות קבלנים, חוזים אישיים ומיקור חוץ אחר", נכתב בעתירה, כי מאז שההסתדרות השביתה את המשק בתחילת שנת 2012 על רקע מעמד עובדי הקבלן השתנה המצב דרמטית: במגזר הציבורי נחתם הסכם קיבוצי בין המדינה לבין ההסתדרות ששיפר באופן ניכר את התנאים של עובדי הניקיון, השמירה והאבטחה. כנסת ישראל חוקקה את חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים. כמו כן, במגזר הפרטי נחתמו שני הסכמים קיבוציים והוצאו להם צווי הרחבה – בענף הניקיון ובענף השמירה והאבטחה, ששיפרו מאוד את התנאים של עובדי הקבלן בענפים אלו.

לכן נטען בעתירה כי מאחר ו"ההסתדרות היא שחתומה על שני ההסכמים ושותפה לבקשה להוצאת צווי הרחבה. חוסר ניקיון הכפיים, חוסר תום הלב, הצביעות ודו הפרצופיות של ההסתדרות זועקים לשמיים. אם ההסתדרות סבורה שיש לחסל את חברות הקבלן וחברות השירותים, מדוע היא חותמת עם המדינה, ועם חברות לגיטימיות אלו על הסכמים?".

זאת ועוד, "יציאה כנגד עצם מבנה ההעסקה באמצעות עובדי קבלן או חוזים אישיים היא דרישה בלתי לגיטימית, שאין לה כל עיגון משפטי ויש לסלקה על הסף. חשוב להבין, תבניות העסקה באמצעות כוח אדם/קבלני שירותים מעוגנות בחקיקה ובהסכמים קיבוציים ומהוות, על אף היקפן הצר באופן יחסי במשק, צורך אמיתי וכלי חיוני ביותר במסוגלותו של המשק בכלל והעסק הפרטי במיוחד, להתנהל באורח אופטימאלי. דרישת ההסתדרות לכינונו של משק עבודה בו תתקיים העסקה ישירה בלבד ויצירת מבנה תעסוקה קשיח, הינה איוולת גמורה ומשמעותה פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בעסקים ובמשק בכלל."

לדעת האיגוד, תוצאות השביתה למשק הן הרסניות. בנזקים עלולים לשאת גם צדדים שלישיים, שאין להם כל נגיעה ואין להם כל השפעה על הסכסוך ואין להם כל יכולת להביא לתוצאה המבוקשת על ידי ההסתדרות.

על פי ניתוח שערך אגף הכלכלה שבלשכת המסחר, בהנחה שכלל המשק שובת, כבר ביום הראשון לשביתה ייגרם הפסד תוצר הנאמד בכ-300 מיליון ₪, שהם הפסד פדיון ישיר של 600 מיליוני ₪. מעבר להפסדים הישירים בגין עצירת הפעילות בענפים השובתים, ייגרמו למגזר העסקי נזקים כספיים נוספים, הנובעים ממחסור בסחורות להמשך הפעילות השוטפת של המשק, עיכוב משלוחי יצוא, פגיעה בתיירות החוץ והפנים, גידול בעלויות מימון, פיצוי לקוחות וספקים בשל אי עמידה בלוחות זמנים, הפסד לקוחות בארץ ובחול, ממחסור בחומרי גלם מייבוא ועוד.