עמדת איגוד לשכות המסחר בנושא הסכם עבודה קיבוצי כללי על-פיו מקומות עבודה יחוייבו להעסיק בעלי מוגבלויות בשיעור של לפחות 3% מהעובדים

· דרך העבודה של "לשכת התיאום" בגיבוש טיוטת ההסכם היא דרך קלוקלת ובלתי ראויה שהובילה לתוצאה של הסכם שמהווה פגיעה קשה ב"אנשים עם מוגבלות" ובמגזר העסקי בכללותו.

· "לשכת התיאום", שהינה גוף המייצג כמה ארגוני מעסיקים, אינה יכולה לנהל מו"מ במחשכים ולהנחית על ארגוני המעסיקים החברים בה, בהפתעה גמורה, ותחת לחץ של "נוהל קרב", כפי שהתבטא יו"ר לשכת התיאום צבי אורן, הסכם מבלי שהם שותפו בתהליך, ללא דיון מוקדם, ללא קיום דיון אצל הארגונים המוסמכים לכך בלשכת התיאום, כגון ועדת העבודה של "לשכת התיאום", ובניגוד להוראות התקנון של "לשכת התיאום" עצמה.

· הלכה למעשה, יו"ר "לשכת התיאום", צבי אורן, פעל תחת "איום" לפיו יו"ר ההסתדרות אמר לו כי אם לא יגובש הסכם קיבוצי יש ליו"ר ההסתדרות "אלטרנטיבה" לכפות את התנאים על המגזר העסקי. המגזר העסקי אינו יכול ולא צריך להיות כפוף "לאיומים" של ההסתדרות. אם "לשכת התיאום" תפעל כך, תחת "איום" היא חותרת תחת יסודות קיומה והיא לא יכולה לבצע את האחריות שהוטלה עליה.

· ההסכם הקיבוצי שנחתם בשבוע שעבר, בין נשיאות הארגונים העסקיים ("לשכת התיאום") לבין הסתדרות העובדים הכללית, בנוגע להעסקת אנשים מוגבלות במקומות עבודה, פוגע בחוק טוב שחוקקה הכנסת ורשויות המדינה אוכפות אותו: "חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות".

· החוק פורש הגנה מלאה וטובה על מניעת אפליה בקבלה לעבודה של אנשים עם מוגבלות ובתי הדין לעבודה פורשים הגנה יעילה ומיישמים את תכלית החוק: עפ"י הוראות החוק אדם עם מוגבלות המבקש להתקבל למקום עבודה, אסור להפלותו בגין מוגבלותו, אם הוא כשיר לבצע את התפקיד אותו מבקשים לאייש.

· החוק עצמו יצר מצב אופטימאלי בו במקומות עבודה בהם ניתן לקלוט לעבודה כמות גדולה יותר של אנשים עם מוגבלות, אכן זה נעשה.
במקום עבודה אחד, המעסיק יוכל לקלוט 20% אנשים עם מוגבלות, מבלי לפגוע בתפקוד הארגון, בעוד מקום עבודה אחר המעסיק יוכל לקלוט רק 1% אנשים עם מוגבלות, מבלי לפגוע בתפקוד הארגון. ההסכם שנחתם היום מקבע, באופן שרירותי, חובת העסקה של 3% אנשים עם מוגבלות (במקומות עבודה המעסיקים 100 עובדים ויותר).

· עפ"י ההסכם הקיבוצי, מעסיקים צריכים לצאת ולפעול, בצורה אקטיבית, לגיוס עובדים המוגדרים כ"אנשים עם מוגבלות":
* מעסיקים יצטרכו לתייג, בתוך מקומות העבודה, קבוצה נפרדת, מתוך כלל העובדים שהם "אנשים עם מוגבלות", להגדירם ככאלה ולחשוף אותם כלפיי כולי עלמא ככאלה.

* על מנת שמעסיק יוכל להוכיח כי הוא עומד בדרישות ההסכם הקיבוצי הוא יאלץ להחזיק רשימה "מוגדרת" של עובדים המוגדרים ככאלה, ובין השאר בדרך זו לפגוע בזכותם לפרטיות. אדם עם מוגבלות, עפ"י הוראות החוק, הינו אדם בעל מוגבלות פיזית, נפשית, שכלית או קוגניטיבית.

ההסכם כוונתו טובה, אך בפועל הוא מוביל לפגיעה אנושה וישירה באנשים עם מוגבלות ופוגע בזכויותיהם, פוגע במגזר העסקי בכללותו, שהינו "יצרן" מקומות העבודה בכל כלכלה בריאה, ופוגע בחוק קיים ראוי וטוב, הסולל את הדרך הנכונה לקליטת אנשים בעלי מוגבלות במקומות עבודה.