עתירה לבג"צ בדרישה לבטל הוראות בחוק להגברת האכיפה של דיני עבודה המטילות על מעסיק אחד להיות אחראי לאכיפת דיני העבודה אצל מעסיק אחר

איגוד לשכות המסחר הגיש (22.10.2012) עתירה לבג"צ (מס' 7626/12) נגד היועץ המשפטי לממשלה, משרד התמ"ת ושר התמ"ת, למתן עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים, בדרישה לבטל סעיפים מסוימים בחוק להגברת האכיפה, של דיני העבודה תשע"ב 2011. הכוונה לסעיפים להוראות פרקים ג'-ד', סעיפים 25-33, על סעיפיהם הקטנים. העתירה הוגשה באמצעות עו"ד דן כרמלי, סמנכ"ל יחסי ממשל כנסת וחקיקה באיגוד ועו"ד שלומי לויה, היועץ המשפטי של האיגוד.
האיגוד מבקש, כי בג"צ יעשה שימוש בסמכותו לבטל את הסעיפים הללו מאחר והם מעגנים בתוכם הוראות הפוגעות בזכויות יסוד חוקתיות, על-חוקיות, ומהווים פגיעה בלתי מידתית בזכויות לקניין ובחופש העיסוק, המעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. סעיפים אלו מהווים גם פגיעה בעקרון חופש החוזים שהינו פועל יוצא מעקרון כבוד האדם וחירותו, מבלי שהם עומדים בדרישות פסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. 
 
לדברי עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר: "קיימת בורות בהבנת מבנה המגזר העסקי, אלה לא רק חברות הענק. בישראל למעלה מ 450,000 עסקים קטנים ובינוניים, שעתידם קשור בקיום העסק. אלה בדיוק העסקים התורמים לצמיחת המשק, יוצרים מקומות עבודה ומגדילים את הכנסות המדינה. הם לא מקבלים מאומה מהמדינה ונוטלים את הסיכון על עצמם. אם יכשלו, חסכון המשפחה ועמל של שנים ירד לטמיון. פגיעה בהם באמצעות גזרות, המוטלות על המגזר העסקי כולו, פוגעות בהם באופן קשה ביותר ". 
 
עוה"ד כרמלי ולויה מציינים כי הרעיון המרכזי בחוק הוא להטיל על מעסיק אחד (מזמין השירות) אחריות אזרחית ופלילית בכל הקשור להתנהלותו של מעסיק אחר (קבלן השירות), להפרות או עבירות המבוצעות ע"י המעסיק האחר כלפיי עובדיו שלו.  "בכסות של 'הגברת האכיפה של דיני העבודה' מתערבת המדינה באופן בוטה וגס בחופש הניהול העסקי של כל בעל עסק במדינת ישראל בבחירת מבנה התעסוקה הרצוי בעסקו."
 
בכך, נטען בעתירה, המעסיק האחד הופך להיות מעין רשות אכיפה של המדינה כלפיי מעסיק אחר, בעוד שזו היא פונקציה שלטונית שהמדינה חייבת בה באופן ישיר. "המעסיק האחד הופך להיות "מפקח" מטעם המדינה על המעסיק האחר וחב בחובות כלפיי עובדי המעסיק האחר כאילו הוא בעל השליטה בעובדיו של המעסיק האחר. החוק מבקש כי מעסיק אחד יישא באחריות על הנעשה במסגרת יחסי העבודה אצל מעסיק אחר ".
 
לדברי עוה"ד כרמלי ולויה המדינה מתפשטת מתפקידה לאכוף את חקיקת המגן בתחום יחסי העבודה, והופכת את המגזר העסקי ל"מפקח עבודה" מטעמה, עליו מוטלת אחריות אישית (אזרחית ופלילית) אם לא יצלח תפקיד הפיקוח. "הוראות הפרקים, נשוא העתירה, יוצרות 'עריצות שלטון'. נוצרת נורמה, שאין להשלים עמה, שהשלטון יכול להטיל על המגזר האזרחי ביצוע חובות שמוטלות באופן ישיר על השלטון, בתורת שלטון, במיוחד הדבר בולט בתחום אכיפת החוק."
 
עוה"ד כרמלי ולויה מסבירים כי העתירה הוגשה לאחר בחינה מעמיקה של הוראות החוק ומשמעותן וגם תוך הבנת המגבלות של ביטול חוק של הכנסת.
 
לין ציין כי החוק הוא מגמה קיצונית, חסרת תקדים בחומרתה, המעידה על ליקוי מאורות. השלטון מאמין כי אין גבול ואין נורמה מחייבת במה שמותר להטיל ולכפות על המגזר העסקי בישראל. אין הלשכה פוסלת את מטרת החוק במרכזית שהיא להגן על החלשים. הלשכה עצמה יזמה וחתמה על הסכם קיבוצי לעובדי, על מנת לשדרג את זכויותיהם. העתירה לבג"צ לא נועדה לתקוף את מטרת החוק אלא את האמצעים חסרי הרסן וחסרי האיזון בהם נוקט השלטון.
 
 
** העתירה המלאה מצורפת בקובץ נפרד.
 
 
* כידוע לאוריאל לין יש אינטרס בעלות בחברת כח אדם אך הנושא אינו נוגע לחברות כ"א אלא לחברות הנותנות שירותים כמו שמירה, ניקיון והסעדה.
למידע נוסף בתחום זה