מתי יפחית בית המשפט פיצוי מוסכם שנקבע בין חברות?

"הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".
 
כלומר, הסעיף בחוק קובע כי ברירת המחדל היא שסכום הפיצוי המסוכם ישולם, אלא אם בית המשפט מצא שמדובר בסכום בלתי סביר.
 
כמובן, שברוב המקרים אותו צד שהפר את החוזה לא משלם מיוזמתו את הפיצוי המוסכם, ובלית ברירה, מוגשת נגדו תביעה משפטית, ובמסגרתה, דרישה לאכוף את סעיף הפיצוי המוסכם.
 
לרוב, לא נוהגים בתי המשפט להתערב בסעיף שסוכם בין הצדדים, אך לפני מספר חודשים, ניתן פסק-דין בו בית המשפט קיצץ בצורה משמעותית את הפיצוי המוסכם, והעניק לצד הנפגע פחות משישית מהסכום שסוכם.
 
המקרה של מיזם מוצרי ההצללה מאיטליה:
 
מדובר במיזם שהקימו שתי חברות ליבוא מוצרי הצללה מספק איטלקי, אשר לא יצא אל הפועל, וכל חברה טענה כי רעותה אשמה בכישלון המיזם.
 
בית המשפט קיבל כאמור את התביעה, אך הפחית באופן משמעותי את הפיצוי המגיע לנפגע מהפרת החוזה.
 
בקצרה, חברת סוככי תבל ייבאה לישראל במשך זמן מה מוצרי הצללה של החברה האיטלקית גיבוס, אך ללא הסכם בלעדיות.
 
חברה אחרת, ששמה סוככי המרכז, ביקשה להתחיל ולייבא מוצרים אלה לישראל, ולשם כך פנתה לסוככי תבל, והשתיים הקימו מיזם משותף, שהרשה לסוככי המרכז לייבא בעצמה, אך חייב אותה גם למכור חלק מהמוצרים המיובאים לסוככי תבל, במחיר העלות בתוספת 7%.  השתיים הודיעו על מיזם זה גם לספק באיטליה.
 
לטענת התובעת, מעת גיבוש המיזם, החלה הנתבעת לייבא במישרין מהספק ולא טרחה למכור חלק מהסחורה לתובעת, וזאת בניגוד לסיכום. לאור זאת, הוגשה התביעה במסגרתה דרשה התובעת פיצוי בסך של 300,000 ש"ח, בהתאם לסעיף פיצוי מוסכם בחוזה בין השתיים.
התביעה הוגשה נגד חברת סוככי המרכז ונגד מנהלה.
 
הנתבעת טענה שהחוזה כלל לא נכנס לתוקף משום שלא קיבל את אישור הספק האיטלקי, ומשום שהתובעת הטעתה אותה לחשוב שהיא מפיצה בלעדית של הספק האיטלקי.
 
בית המשפט דחה את טענות הנתבעת בעניין היעדר תוקף לחוזה שנחתם בין השתיים. בית המשפט קבע כי החוזה לא היה מותנה באישור הספק האיטלקי, ולא הייתה כל הטעייה של התובעת משום שזו לא טענה שהינה מפיצה בלעדית.
 
אולם, באשר לסכום הפיצוי המוסכם בחוזה, מצא בית המשפט כי סכום זה (300,000 ש"ח) אינו פרופורציונלי לנזק שנגרם, והעמיד את סכום הפיצוי על 45,000 ש"ח בלבד, ובתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.
 
בעניין זה, ביקש בית המשפט הסבר מן התובעת, כיצד נקבע פיצוי מוסכם של 300,000 ש"ח. התובעת טענה כי הפיצוי מבוסס על תחזית של מכירת מספר רב של סוככים במשך שנה, אך בית המשפט ציין כי התובעת הזמינה רק 2-3 סוככים מהנתבעת מיום כריתת ההסכם, ועובדה זו סותרת את טענותיה בעניין גובה הפיצוי וסבירותו.
 
התביעה נגד מנהל הנתבעת נדחתה, משום שבית המשפט לא מצא סיבה מספקת לבצע הרמת מסך בין החברה לבין מנהלה.
 
[ת.א. (שלום ת"א) 13693-06-10 סוככי תבל בע"מ נ' סוככי המרכז פתרונות הצללה בע"מ, השופטת שרון גלר, פסק-דין מיום 18.6.12. ב"כ הצדדים- לתובעת (סוככי תבל)- עו"ד אקלר; לנתבעת (סוככי המרכז) - עו"ד אטיאס].
 
הערות:
 
בדרך כלל, נוטים בתי המשפט שלא להתערב בהסכמות חוזיות שנחתמו בין הצדדים.
 
במקרה זה, למרות שהצדדים הסכימו על פיצוי בגין 300,000 ש"ח במקרה של הפרה, בחר בית המשפט להתערב בסעיף המוסכם, וקבע כי מדובר בפיצוי בסכום מופרז וכי הפיצוי הראוי הינו 45,000 ש"ח בלבד.
 
גם במקרה זה, ציין בית המשפט בפסק דינו, כי על פי פסיקתו של בית המשפט העליון בנושא [ע"א 300/77 רוזנר נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבניין ופיתוח בע"מ] התערבותו של בית המשפט בסכום הפיצוי המוסכם עליו הסכימו הצדדים במסגרת החוזה תעשה במידה המזערית המתחייבת לשם שמירה על סבירות הפיצוי המוסכם. במקרה שלפנינו, טענה סוככי תבל כי סכום הפיצוי המוסכם עליו הוסכם במסגרת החוזה נגזר מהיקף המכירות השנתי שלה.
 
אולם, בית המשפט קבע, כי היות ולא הוצגו בפניו כל ראיות בדבר היקף המכירות השנתי של סוככי תבל, הרי שפיצוי מוסכם בסכום של 300,000 ש"ח הינו פיצוי מוגזם ולכן בחר בית המשפט להפחית את סכום הפיצוי המוסכם במקרה שלפנינו ל45,000 ש"ח בלבד.
 
לאור פסק-הדין, המסקנה שניתן להגיע אליה היא שכאשר צדדים מגיעים להסכמה בדבר פיצוי מוסכם, עליהם לבסס פיצוי זה בתחשיב הגיוני המבוסס על עובדות, אשר יוכל לשכנע את בית המשפט, במקרה הצורך.
 
יחד עם זאת, התערבות של בתי המשפט בסכום הפיצוי המוסכם המשולם בגין הפרת חוזה הינה חריגה. במקרה נוסף אשר נדון השנה בבית משפט השלום בפתח תקווה, בחר בית המשפט שלא להתערב בפיצוי מוסכם בסכום אסטרונומי של 1.7 מיליון ש"ח, אשר נקבע בחוזה אשר עסק בהפצתם בישראל של דגי נסיכת הנילוס שיובאו. בית המשפט קיבל את הטענה שהחוזה הופר, אולם, פסק כי על הצד המפר לשלם לצד הנפגע את סכום הפיצוי המוסכם בכללותו, מבלי להתערב בסכום שסוכם [ת.א. (שלום פ"ת) 4368-08 אלגריסי גרופ בע"מ נ' קפוא זן תעשיות מזון בע"מ].  
 
 
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il