שימוש במצלמות מעקב בעבודה ובמסגרת יחסי עבודה

ההנחיות מיועדות להבהיר למעסיקים את האופן שבו יש ליישם על הפעלת מצלמות במקומות עבודה, את העקרונות הכללים של המשפט  החוקתי ודיני הפרטיות לפי עמדתו ופרשנותו המשפטית של רשם מאגרי מידע בעת ולצורך הפעלת הסמכויות המסורות לו בחוק, לרבות הפיקוח  על מילוי הוראות החוק שבסמכותו לאכוף כגון רישום מאגר בפנקס המאגרים, והטלת קנס מנהלי בגין הפרת החוק.

מעסיק הסבור כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המאפשרות לו לפעול באופן שלא מתיישב עם

ההנחיה, יידרש להצביע על מקור סמכות מפורש המתיר לו באופן ספציפי לסטות מהוראותיה, כגון צו שיפוטי.

ההנחיה כוללת בסוף המסמך נספח של תמצית ההנחיה, בו  מרוכזות אמות מידה מנחות שיסייעו ביישום הוראות הדין, בהתאם לפרשנותו של רשם מאגרי המידע, כפי שהן מפורטות ומוסברות בהנחיה אולם לקבלת המידע השלם יש לעיין בהנחיה המלאה ובמקורותיה.

רקע

בשוק העבודה כיום, בו מבלים עובדים חלק ניכר מזמנם, להפעלת מעקב קבוע  עי המעסיק יש השלכה מוגברת על העובדים. מצלמות המותקנות במקום העבודה  מתעדת באופן מקיף ומתמשך את כלל התנהלותו של העובד ולא רק את פעילותו המקצועית, וכן לכלול מידע רגיש באופן העלול  לפגוע בפרטיות העובד.

רישות מקום העבודה במצלמות מקליטות יוצר שינוי מהותי ומשמעותי באופן פיקוח הארגון על המועסקים. מלבד העובדה שהעובד אינו יכול להינות מרגע של חסד בו יוכל לחוש נעזב על נפשו, הקלטת הצילומים ושמירתם מאפשרת למעסיק לחזור ולבחון את ההתנהלות ההיסטורית של העובד מבלי שתעמוד לזכות העובד ההשפעה המרככת של השכחה האנושית.

בנוסף, צילומים של עובדים  בשל זיהויים יכנסו על פי רוב לגדר "מאגר מידע" כמשמעו בחוק הגנת הפרטיות על כל הכרוך בכך.

נכון להיום  טרם פורסם פסק דין מקיף המסדיר את כלל ההיבטים של שימוש במצלמות מעקב במקום העבודה.

מלבד התייחסויות לזכות לפרטיות ביחסי עבודה באופן כללי בבתי הדין האזוריים בהם דנו בהיבטים שונים של השימוש במצלמות מעקב, כגון הזכות של עובד להתפטר בדין מפוטר לאחר שהמעסיק התקין אמצעי מעקב באופן בלתי סביר.

חרף זאת, לעמדת הרשות בפס"ד איסקוב שדן בסוגיית הגנה על הפרטיות ביחסי עבודה ככלל ובהקשר של השימוש בטכנולוגית מידע בפרט, ובגבולות האסור והמותר במעקב אחר תכתובת הדואר האלקטרוני של העובדים, נקבעו עקרונות שהנם רלוונטיים לכל סוגי הטכנולוגיות בהם משתמשים העובדים לרבות על מצלמות מעקב.

העקרון  הבסיסי שנקבע הוא כי לעובד יש מרחב פרטיות המלווה אותו גם במקום העבודה  למרות זכותו הקניינית של המעסיק על מקום העבודה ובציוד שבו. מתוך עקרון זה נגזרו עקרונות מעשיים  נוספים כגון חובת המעסיק  לשקיפות במסגרתה מחוייב המעסיק לקבוע מדיניות מפורשת ומפורטת בנוגע לשימוש העובדים בטכנולוגית מידע לרבות נסיבות המצדיקות לדעת המעסיק ניטור של מידע ולהודיע על כך לעובדים .

חובת ידוע העובד נובעת מדרישת ההסכמה מדעת שבחוק  

עקרון נוסף, הוא עקרון המידתיות- במסגרתו מחוייב המעסיק לבחון טכנולוגיות חלופיות שפגיעתן בפרטיות פחותה. נקודת המוצא של הרשות להגנת הפרטיות היא שהזכות לפרטיות באה להגן על פרטיותו של האדם ולא על פרטיותו של המקום.

ההנחיה:

עקרון יסוד הוא כי  למרות הפררוגטיבה הניהולית (זכוּת יתר) של המעסיק להחליט על שימוש בטכנולוגיות מעקב במקום העבודה, זו תהיה כפופה ה לדרישות הסבירות, המידתיות, תום הלב וההגינות ,גם כאשר התקנת המצלמות מחויבת מכוח חוק או מדרישת רשות מוסמכת.

המטרות הלגיטימיות לשימוש במצלמות מעקב במקום העבודה:
"עקרון הלגיטימיות" מגביל את המעסיק לאסוף מידע אישי על העובד ומאפשר  להשתמש בו רק למטרות החיוניות הספציפיות  למקום העבודה ולתכלית העסקית של המעסיק.

בהתאם , התקנת מצלמות עשויה להיות לגיטימיות למגוון  תכליות כגון לשם הגנה על הנוכחים בעסק , שמירה על הרכוש, סחורות אבטחת מידע אישי ורגיש ומערכות המשמשות לניהולו ואף לשם ואף ככלי ניהולי לפיקוח  על משמעת העובדים.

השימוש בטכנולוגיות המעקב צריך להיות מידתי ולא מוגזם באופן העלול לפגוע בפרטיות העובדים. שימוש מוגזם עלול לחשוף את המעסיק לסנקציות מנהליות  וליליות, תביעות אזרחיות(לרבות לפיצוי ללא הוכחת נזק) בשל הפרת חוק הגנת הפרטיות ואף עלול להוות עילה להתפטרות בדין מפוטר.

הסכמה, שקיפות ואיסור צילום סתר:

תובנה מקובלת היא כי הסכמה של עובד או מועמד לעבודה, לגבי תנאי העסקה, אינה משקפת בהכרח בחירה חופשית של העובד  וזאת בשל פערי הכוחות בין המעסיק לעובד. לאור זאת, לעמדת הרשות  יש לדקדק בווידוא  מידת הפעילות לגביה מתבקשת הסכמת העובד ועמידתה בעקרון הלגיטימיות לעיל.

בהתאם לכך, לעיתים להסכמת העובד לפגיעה בפרטיותו לא יהיה משקל רב ובית משפט יבחן את נסיבות השימוש במידע בהתאם לעקרונות העל להגנה על המידע במסגרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו תוך  איזון האינטרסים של המעסיק  והעובד ודרישת המידתיות מהמעסיק.

לשם יצירת תשתית לגיבוש הסכמה מדעת של עובדים השקיפות מהווה תנאי הכרחי ומהותי בטרם השימוש באמצעי מעקב. לצורך כך נדרש מן המעסיק ( גם על פי חוק הגנת הפרטיות) לגבש מדיניות ברורה ומפורטת  בדבר אופן והיקף השימוש במצלמות ומטרותיהן , שתקבע ככל שניתן  לאחר היוועצות בעובדים והצגתם באופן קבוע לידיעתם. וריענון  תקופתי., ועליו מפעם לפעם לרענן מדיניות זו.

צילום במרחב פרטי:

במקומות בהן לעובד מרחב פרטי הכלל הוא שאסור לצלם אותו ללא ידיעתו ואסור להתקין מצלמות נסתרות אפילו אם המעסיק חושב שזו מטרה לגיטימית. התקנת מצלמת סתר ללא ידיעת העובד עלולה להגיע לכדי עבירה פלילית. צילום בסתר  מהווה פגיעה בלתי מידתית בפרטיות העובדים. יש להוסיף כי צילום בסתר  שמאפשר גם הקלטה קול עלול לסתור גם את חוק האזנת סתר, התשלט – 1979, שהפרתו היא עבירה פלילית.

עמדת הרשות היא שלא ניתן לקבל מהעובדים "הסכמה עקרונית" לבצע צילומי סתר לפי שיקול דעתו ובלא ידיעתו הספציפית של העובד, מפני שהסכמה כזו לא תעמוד במבחן המידתיות.

צילום באזורים הציבוריים:

שימוש במצלמות נסתרות באיזורים ציבוריים שאיזור הכיסוי המדויק שלהם אינו ידוע לקהל הרחב  ומיועד להכוונת הלקוחות עשוי להיות לגיטימי למשל ללשם מניעת גניבות (במקרה כזה  נדרש להודיע ללקוחות כי בחנות מותקנות מצלמות במקומות שונים שאינם ידועים ללקוחות).

עם זאת, מבחינת הרשות קשה למצוא תכלית שתצדיק צילום נסתר של העובדים באיזור הציבורי. כך לדוגמא צילום באיזור ציבורי ככלי ניהול  העובדים ולאכיפת משמעת ארגונית, עשוי להיות לגיטימי  ומידתי רק אם המעקב ידוע וגלוי לעובדים.

מעסיק שיעשה שימוש בצילום סתר של העובדים , יהיה חייב להצביע על  החיוניות והצורך בכך, ולהציג ניתוח מידתי שערך לאחר שיידע את העובדים על כוונתו ושקל את עמדתם בעניין.

צילום סמוי באזורים פנימיים:

צילום סמוי באזורים פנימיים שאינם פתוחים לקהל יתאפשר רק בנסיבות יוצאות דופן ביותר ובתנאי שהצילום יהיה נקודתי ומוגבל בזמן ובתחום הכיסוי.  צילום כאמור יתאפשר כאשר קיים חשד מוחשי וממשי לביצוע עבירות פליליות חמורות  או התנהגויות אסורות של עובד הגורמות נזק רק למעסיק, שאין דרך למנוע אותם ללא צילום סמוי. נוכח העובדה שצילום סמוי עלול להגיע לכדי עבירה פלילית מומלץ למעסיקים לוודא שיוכלו להוכיח שצילום הסתר נעשה בתום לב ובנסיבות המקימות הגנה מכוח סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות  על ידי הבאת ההחלטה לאישור הדרג הניהולי הבכיר ולהצטייד בחוות דעת משפטית מנומקת המאשרת זאת.

איסור שימוש בצילומים למטרות זרות:

הכלל הוא שאסור להשתמש בהקלטות  של המצלמות למטרות החורגות מן התכלית שנקבעה מראש ושהובאה לידיעת העובדים אלא אם השימוש החריג מחוייב על פעי חוק או מדרישת רשות מוסמכת. חובה על המעסיק להקפיד שהשימוש  בצילומים יהיה אך ורק  למטרה הלגיטימית והספציפית אותה הביא באופן הולם וברור לידיעת העובדים.

עמדת הרשם היא שכל שימוש בצילומים למטרה שונה לא יעמוד במבחן המידתיות ולא ישקף את מבחן השקיפות שדורשת הרשות גם אם המטרה היתה לגיטימית כשלעצמה אילו נקבעה במפורש מלכתחילה.

כך לדוגמא הקלטות ממצלמה שהותקנה לצורך בטחוני ושלום העובדים, אינן יכולות לשמש לניהול ומשמעת העובדים כגון בחינת הספק העובד או משך ההפסקה שהוא נוטל. שימוש חורג כזה מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות וממצאים שהושגו באמצעותו עלולים להיפסל כראיה בבית משפט.

מידתיות – בשימוש במצלמות מעקב

מידתיות מיקום התקנת המצלמות:

הלגיטימיות של מיקום התקנת המצלמה  מושפעת מהציפייה הסבירה של העובד לפרטיות באיזורים השונים במקום עבודתו :

•  ברור כי צילום בחדר השירותים או מלתחות יוצר פגיעה חמורה ואין אינטרס שיצדיק זאת.
•    מתחם ,חדר, או עמדת עבודה של העובד  בהם שוהה העובד לשם ביצוע עבודתו ואשר איננו פתוח לכניסה חופשית של הציבור- מהווה רשות היחיד בו מצפה העובד  למרחב פרטי  חופשי ממעקב.  בעמדת עבודה ניתן להצדיק מעקב קבוע רק  לשם השגת תכלית בעלת חשיבות ציבורית או שהתועלת ממנה מעסיק תעלה משמעותית על הפגיעה בפרטיות העובד ובכל מקרה בידיעת העובד.
•    במשרד ואו בעמדה בהם המתבצעת פעילות משרדית רגילה – (הקלדה על מחשב, ניהול שיחות טלפון  - במקרה כזה קשה להצביע על אינטרס לגיטמי להתקנת מצלמות המצדיק פגיעה בפרטיות.  צילום עמדת מחשב למשל לשם אכיפת כללי משמעת לשם פיקוח על משך הפסקה או על שיחות טלפון פרטיות מהווה פגיעה בלתי מוצדקת ועולה על הנדרש.

יצויין כי ציפיה זו לפרטיות כמפורט לעיל חלה גם כאשר מדובר במשרד אותו חולק העובד עם אחרים.

•    חלל עבודה סגור לציבור שהעבודה בו איננה משרדית שגרתית – במקרה כזה  כן ניתן להעלות על הדעת אינטרסים רבים יותר המצדיקים מעקב קבוע אחר העובדים כך למשל, לשם פיקוח על ביצוע העבודה בפס יצור אם היא חיונית לשם שמירת שלומם של העובדים, או לשם בקרת איכותו של מוצר רגיש והכל אם הצילום הוא האמצעי היעיל להבטחת  הבטיחות ואיכות המוצר, ואם אין אמצעי פוגעני פחות להשגת מטרות אלה. בדומה גם צילום לשם הגנה על מלאי רגיש ויקר במחסן עשוי להיות מוצדק בכפוף למבחן המידתיות, וכך גם צילום בחללי עבודה בהם מוצבות מערכות מידע ומחשוב רגישות, אם כך מתחייב מהוראות אבטחת המידע לפי הדין.
•    איזור מנוחה, כגון מטבחון, חדר אוכל, או כל מתחם אחר שאינו זירת ביצוע העבודה שאינו  בין אם הוגדר כך במפורש ובין שמשמש לכך בפועל –הוא איזור בו ציפיית העובד לפרטיות היא גבוהה יותר, ובמבחן המידתיות ניתן יהיה להצדיק צילום בו רק למטרה חיונית ביותר, ובמתכונת מצומצמת.
•    אזורים ציבוריים כדוגמת המסדרונות, מבואת הכניסה למשרד ובמיוחד מתחמים בעסק הפתוחים ללקוחות ולציבור הרחב, ככלל אינם צריכים להיחשב לרשות יחיד ובאזורים ציבוריים אלה השימוש במצלמות למטרות לגיטימיות הוא סביר יותר, בתנאי שיבוצע במידתיות ותוך ידוע הולם של העובד.

לסיכום, על המעסיק לקחת תמיד בחשבון האם קיים אמצעי חלופי שהפגיעה בעובד תהיה פחותה להשגת המטרה המבוקשת ובכך לשקול שטח כיסוי , כמות מצלמות, זמני הצילום , רזולוציה של תמונה ומשך שמירת הנתונים ועליו לנהוג בסבירות, מידתיות, תום לב והגינות בכל הנוגע למצלמות בעסק ובטח מצלמות נסתרות בכל אזורי עסקו.