פס"ד ארצי: חובות המעסיקים על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה במשק ביחס להסדרים פנסיונים מכוח הסכמים קיבוציים ענפיים

ביום 4.3.21 הכריע ביה"ד הארצי לעבודה בסוגיות משמעותיות, שעד כה היו נתונות למחלוקת משפטית, בנוגע לאופן יישום חובות המעסיקים על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה במשק ביחס להסדרים פנסיונים מכוח הסכמים קיבוציים ענפיים במסגרת פס"ד ביה"ד התייחס לסוגיות הבאות:

• מהי המשכורת הקובעת לתגמולים והאם היא כוללת עמלות מכירה
• היחס בין הוראות ההסכמים קיבוציים ענפיים לבין הוראות צו ההרחבה לפנסיה חובה
• מהו הסדר פנסיה מיטיב וכיצד בודקים זאת
• האם חלה על המעסיק חובה לברר האם יש לעובד הסדר פנסיוני קיים

העובדות

שלוש עובדות הועסקו בתפקיד של "מוכרניות" חבילות נופש ברשת מלונות הכשרת הישוב בע"מ (להלן:"המעסיקה"). שכרן הורכב משכר יסוד ומעמלות מכירה. המעסיקה העבירה בגינן תשלומים לקרן פנסיה מהחודש השביעי לעבודתן ומרכיב שכר היסוד בלבד.

התביעה: לאחר סיום העסקתן הגישו העובדות תביעה לביה"ד האזורי להפרשי הפקדות לפנסיה גם מרכיב העמלות ופיצוי עקב אי ביצוע הפקדות לפנסיה בגין ששת חודשי עבודתן הראשונים בהיותן בעלות הסדר פנסיוני פעיל במועד תחילת העסקתן לאור האמור בהסכם הקיבוצי בענף המלונאות לפיו עמית פעיל בקופת גמל לפחות 3 חודשים לפני תחילת עבודתו במלון, יהיה זכאי, מהיום הראשון לעבודתו במלון לביטוח פנסיוני .
ביה"ד קיבל את התביעה וקבע כי על המעסיק להפקיד לפנסיה גם מרכיב העמלות, על אף שהעמלות אינן מהוות חלק מה "משכורת" לפנסיה לפי ההגדרה בהסכם הקיבוצי הענפי. ביה"ד נימק זאת בכך שהפסיקה בעניין עמלות (שעמלות מהוות רכיב שכר לפיצויי פיטורים), היא למעשה חלק מחוק ומתקנות פיצויי פיטורים ולכן היא גוברת על האמור בהסכם הקיבוצי הענפי הן לעניין פיצויי הפיטורים והן לעניין הגמל. בהקשר זה ביה"ד קבע גם כי צו ההרחבה לפנסיה חובה (שלפיו השכר לצורך ביצוע ההפרשות הן לפנסיה והן לפיצויי פיטורים הוא כמשמעו בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים) הוא הסדר מיטיב ביחס לצו ההרחבה הענפי, ולכן הצו גובר וחל בעניין.
כמו כן, ביה"ד קבע כי על המעסיקה לשלם פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן הפנסיה בששת החודשים הראשונים להעסקה כיוון שהייתה לעובדת קופה קודמת.

הערעור: על קביעות אלה הגישה המעסיקה ערעור לביה"ד הארצי. לטענת המעסיקה הוראות ההסכם הענפי בנוגע לרכיבי השכר שיש לבטח בגינן הינן ברורות ועמלות אינן נמנות עמם. ומאחר שההסכם הענפי הוא "הסכם מיטיב" ביחס לצו ההרחבה הפנסיוני, הן נוכח מכלול הוראותיו המיטיבות והן מאחר שאין הוא כולל תקרה לשכר שיש לבטח כפי שיש בצו ההרחבה לפנסיה חובה (עד השכר הממוצע במשק), הרי שצו ההרחבה לפנסיה חובה אינו חל עליה וממילא לא חלה עליה חובה להעביר בגין העמלות תשלומים להסדרי ביטוח פנסיוני. עוד נטען על ידי המעסיקה כי לא היה מקום לחייבה לשלם פיצוי חלף הפקדות בששת חודשי העבודה הראשונים, בנסיבות בהן העובדת לא עדכנה אותה במועד קבלתה לעבודה, ואף לאורך כל תקופת העסקתה, על קיומו של הסדר פנסיוני קודם.

פסק בדין

השכר הקובע לביטוח פנסיוני ופיצויי פיטורים ודין רכיב העמלות בהסכם הענפי:

ביה"ד פסק כי בחינת זכאותו של עובד להעברת כספים לפנסיה בגינו מרכיב העמלות תתמקד באמור לעניין זה בהסכם הקיבוצי הענפי החל עליו וביחס שבין הוראותיו לבין הוראות "רשת הביטחון" שבצו ההרחבה הכללי לפנסיית חובה. ביה"ד מציין כי לא קיימת בהכרח חפיפה בין "השכר הקובע" לפיצויי פיטורים ע"פ חוק פיצויי הפיטורים לבין "השכר הקובע" לביטוח פנסיוני, כפי שנקבע במסגרת הסכמים קיבוציים ובצווי הרחבה ענפיים. בהתאם לכך, נקבע כי למרות שרכיב העמלות האישיות מהווה רכיב שכר לפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים ומשכך יש להעביר בגינו תשלומים להסדרי ביטוח פנסיוני, אין הוא נכלל בהגדרת "המשכורת הכוללת" שבהסכם הענפי. לכן כפועל יוצא מכך, ההסכם הענפי כשלעצמו אינו מזכה עובד בענף המלונאות ששכרו מורכב גם עמלות מכירה אישיות, כי יועברו בגין רכיב זה תשלומים להסדרי ביטוח פנסיוני.
על אף הקביעה כי על פי ההסכם הענפי כשלעצמו עמלות מכירה אינן מהוות חלק מהשכר הקובע לפנסיה, ביה"ד המשיך ובחן את הסוגיה לאור היחס בין הוראות ההסכם הענפי וצו ההרחבה לפנסיה חובה.

מעמדו של צו הרחבה לפנסיית חובה ביחס להסדר פנסיה מכוח הסכם קיבוצי/צו הרחבה ענפי:

נקבע כי צו ההרחבה לפנסיה חובה מהווה "רשת ביטחון" המקנה לעובדים זכויות מינימום בתחום הביטוח הפנסיוני. כך שבכל נקודת זמן יערך לעובד הסדר ביטוח פנסיוני לפי ההסדר שמיטיב עם העובד. כלומר צו ההרחבה לפנסיית חובה יצר "רצפת זכויות" אחידה של ביטוח פנסיוני המהווה "הסדר שיורי, החל בנסיבות בהן לא זכאי העובד להסדר פנסיוני מיטיב.

נקבע כי עובד בענף המלונאות, אשר לשכרו מתווספות עמלות מכירה אישיות, זכאי כי תבוצענה בגינו הפקדות להסדרי ביטוח פנסיוני בסכומים המתחייבים מההסכם הענפי (שאינם כוללים את רכיב העמלות), אולם הפקדות אלה לא תפחתנה מההפקדות המתחייבות מ"רשת הביטחון" של צו ההרחבה לפנסיה חובה (הכולל את רכיב העמלות אך מוגבל בתקרה של השכר הממוצע במשק). כפועל יוצא מכך, העובד זכאי כי תתבצענה בגינו הפקדות לפי ההסכם הקיבוצי הענפי או לפי צו ההרחבה הפנסיוני - הגבוה מביניהם.

המשמעות: לעניין השכר הקובע לפנסיה לעובד ששכרו מבוסס על עמלות מכירה תתכנה התוצאות הבאות:

1. בענף עבודה שבו קיים הסדר פנסיוני ענפי לפיו השכר הקובע לפנסיה אינו כולל עמלות מכירה ושכר היסוד של העובד נמוך מהתקרה בצו ההרחבה לפנסיה חובה (עד השכר הממוצע במשק) המעסיק חייב להעביר לפנסיה תשלומים גם מרכיב העמלות עד לתקרה בצו ההרחבה.
   אולם אם שכר היסוד של העובד שווה או עולה על התקרה בצו המעסיק אינו חייב להפקיד תשלומים בגין עמלות המכירה.
2. בענף עבודה שבו קיים הסדר פנסיוני לפיו השכר הקובע לפנסיה הוא כל השכר לרבות עמלות מכירה – ההפקדה לפנסיה תתבצע מכל השכר לרבות מהעמלות ללא מגבלת התקרה שבצו ההרחבה.

מהו הסדר מיטיב וכיצד בודקים אם ההסדר הפנסיוני הענפי הוא הסדר מיטיב ביחס לצו ההרחבה:

כאמור ביה"ד קבע כי בכל נקודת זמן יערך לעובד הסדר ביטוח פנסיוני לפי ההסדר שמיטיב עמו. נשאלת השאלה מהו הסדר מיטיב וכיצד בוחנים זאת?

נקבע כי ההשוואה בין הסכם ענפי לבין צו הרחבה לפנסיה חובה ובחינת השאלה מי מהם הוא הסדר מיטיב תתבצע על פי מכלול ההוראות בנושא הפנסיוני בכל אחד מההסדרים. כלומר באמצעות בחינה של "נושא מול נושא". ביה"ד מציין כי במסגרת הבחינה מהו הסדר מיטיב אין להידרש לשיעורי הפקדות בהסדרים השונים, כיוון ששיעורי ההפקדות בכל המשק הינם זהים משנת 2014 ותנאי הזכאות בהסדר הפנסיוני מעוגנים בתקנון של הקופה בה בחר העובד ולא בהסכמים הקיבוציים או צווי הרחבה, כך שאין להידרש להם. אולם נוכח קביעה מפורשת בצו ההרחבה הפנסיוני, במצבים מסוימים כן תיערך בחינה נפרדת בין שיעורי ההפקדות לתגמולי מעסיק בצו לעומת הסכם קיבוצי או צו הרחבה ענפיים לבין שיעורי ההפקדות לפיצויים כאילו היו אלה שני נושאים שונים.

בנוגע למועד תחילת ההפקדות לפנסיה, משמעות הקביעה היא כי כאשר מועד התחילה על פי ההסכם הענפי הוא מאוחר לזה שקבוע בצו ההרחבה, היא שמועד ההפקדה יהיה לפי המוקדם מבניהם.

האם חלה על המעסיק חובת בירור בנוגע להסדר פנסיוני קודם והיקף הבדיקה?

לעניין השאלה האם חלה על המעסיק חובת בירור אם יש לעובד הסדר פנסיוני קודם לצורך הפקדה במהלך 6 החודשים הראשונים (שמותנית בהסדר פנסיוני קיים בבעלות העובד) ביה"ד קובע כי למרות שהמעסיקה יידעה את עובדיה החדשים על זכותם להיות מבוטחים מתחילת עבודתם, כחלק משורת הוראות בהודעה לעובד. לא היה באופן הידוע הזה די בנסיבות העניין. נקבע כי על מנת להשיג את מטרת הקדמת עיתוי העברת תשלומים לבעלי הסדר קודם אין די בציון עצם הזכות לביטוח פנסיוני של בעל הסדר קודם בהסכם העבודה או בטופס ההודעה לעובד, אלא יש להטיל חובה על המעסיק לערוך בירור, בין בעל פה ובין בכתב, בדבר קיומו של הסדר קודם, ולתעדו.

על פני הדברים, החובה שיש להטיל על המעסיק מצטמצמת לקבלת מידע מהעובד ולא מוטל על המעסיק להעמיק חקר תוך פגיעה בפרטיות העובד, כך שבתיעוד הודעת העובד לפיה אין לו הסדר קודם יצא המעסיק ידי חובתו. עם זאת, ביה"ד קובע כי אין לקבוע מסמרות לעניין הפעולות הנדרשות מהמעסיק, כמו גם חובת היידוע של העובד.