לין בכנס לשכת עוה"ד באילת: לפסיקות בתי הדין שנועדו להגן על העובדים הקבועים השפעה ישירה על הרחבת מספר עובדי הקבלן

לדבריו, "בהסכם שנחתם בעקבות השביתה האחרונה בנושא עובדי הקבלן בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות, לשכת התאום כשלה בייצוג האינטרסים האמיתיים של המעסיקים ואף לא ייצגה את מרבית המעסיקים במגזר העסקי. איגוד לשכות המסחר, המייצג את מגזר המסחר והשירותים, לא היה שותף להסכם ולא חתם על ההסכם.
 
לין הדגיש כי מגזר המסחר והשירותים הינו יצרן מקומות העבודה המשמעותי ביותר במדינת ישראל. "69% מכוח העבודה במגזר העסקי מועסק במגזר המסחר והשירותים. מגזר זה הוא מחולל התעסוקה העיקרי במשק, כאשר רוב העסקים הם עסקים קטנים ובינוניים. מדינת ישראל מונחת על כתפי המגזר העסקי – אם נפגע בו נהפוך למדינת חסות. אם בעל עסק יפשוט רגל לא ארגוני העובדים ולא הממשלה יבואו לעזרתו."
 
בהתייחסו לצורך של העסקים בגמישות בניהול העסקי ציין לין כי בשנות השמונים , 30 חברות בבעלות חברת העובדים פשטו את הרגל בעקבות חוסר גמישות בניהול העסקי. "המעסיקים לא יכלו להתאים את מבנה התעסוקה בארגון לתנאי השוק המשתנים והמשיכו להעסיק בכוח עובדים שאינם מתאימים להם. בצורה זו הפכו ללא יעילים ולבסוף פשטו את הרגל."
 
לין ביקר את בתי הדין לעבודה ואמר כי  "אסור שבתי הדין לעבודה יכפו על מעסיקים יחסי עבודה. בתי הדין פיתחו נורמות של "חקיקה שיפוטית" המאפשרות כפיית יחסי עבודה. כתוצאה מכך, מעסיקים רבים הגבירו את השימוש בעובדי קבלן ומיקור חוץ.
 
לדעתו, ההתערבות הבוטה של בתי הדין נוגעת גם להליך "השימוע" טרום הפיטורין שגם הוא יציר כפיו של בית הדין לעבודה. התערבות זו פועלת, לדבריו, לרעת העובדים ולא לטובתם. על כן קרא לין לבתי הדין שלא לכפות יחסי עבודה אלא לפסוק פיצוי בנסיבות בהן מגיע פיצוי לעובד שפוטר.
 
לין התייחס למושגים המאפיינים את השיח בכל הקשור ליחסי עבודה וציין כי המושג "מעבידים" החוזר בשיח הציבורי הינו אנכרוניסטי. לדבריו יש להשתמש במונח "מעסיקים" הראוי יותר. לין אף הוסיף כי שטף החקיקה לטובת העובדים מעיד על הטיה לטובת צד אחד במשוואה ואמר כי גם למעסיקים יש זכויות, לא רק לעובדים.