הודעות לעיתונות
|
21/02/2012
לשכת המסחר בביקורת חריפה על ההסכם שנחתם בין לשכת התאום להסתדרות הכללית לעניין עובדי הקבלן
האגף ליחסי עבודה בלשכת המסחר בביקורת חריפה על ההסכם שנחתם בין לשכת התאום להסתדרות הכללית לעניין עובדי הקבלן: ההסכם לוקה בבעיות מהותיות ועקרוניות מבחינה משפטית ומעשית.
לין: "הסכם הכופה יחסי מעסיק-עובד והמאפשר לגורם חיצוני לשנות למעסיק את מבנה התעסוקה שלו הוא הסכם חסר תקדים בכל העולם המערבי החופשי. מקומו במדינות חשוכות של משטרי עריצות" # "ההחלטה שהתקבלה אתמול לעניין מיקור החוץ ברכבת היא פרי הבאושים של ההסכם שנחתם בין לשכת התאום לבין ההסתדרות הכללית"
# ההסכם מסכן את עתיד המגזר העסקי בישראל ופוגע קשות בכושר התחרות של ישראל בזירה הכלכלית הגלובלית # ההסכם משקף את הויתור החמור ביותר שארגוני מעסיקים ויתרו אי פעם באשר לזכויות היסוד של בעלי העסקים. המדובר בפגיעה בזכות הקניין, פגיעה בחופש החוזים וצמצום מאסיבי של חופש הניהול העסקי
"מההסכם שנחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית, עולה כי מעבר לפגיעה האנושה במגזר העסקי מבחינת זכויות יסוד כגון זכות קניין, חופש העיסוק, חופש החוזים של המעסיקים הוא לוקה בבעיות מהותיות ועקרוניות." כך עולה מנייר עמדה שהכינה עו"ד סיגל סודאי, מנהלת האגף ליחסי עבודה בלשכת המסחר ת"א והמרכז.
מנייר העמדה עולה בין היתר כי :
* על פי ההסכם, עובדי ניקיון בהיקף של 170 שעות ומעלה, יקלטו לאחר 9 חודשי העסקה. סקירה של חוקי העבודה מלמדת כי כאשר המחוקק ביקש להגביל לזמן מסוים משך העסקה של עובדים או להגביל פיטורים הוא עשה כן בנסיבות מיוחדות, ובאמצעות הוראות חוק מפורשות וברורות, כגון; חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954; חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949; ועוד.
הסדרים כאלה, שיש בהן מגבלה על משך הזמן בה רשאי מזמין השירות להעסיק עובד של קבלן או הגבלת פיטורים של עובד בנסיבות מיוחדות, שמשמעותם, פגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקניין של המעסיק בצורה קשה, יכולים להיעשות רק באמצעות חקיקה ראשית ולא באמצעות הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה כמו בהסכם דנא.
* ההסכם אינו מגדיר מיהו מזמין השירות וזאת בניגוד למצב בחוק להגברת האכיפה בו יש הגדרה מאזנת ומוגבלת של "מזמין שירות"; כמו כן, ההגדרה בהסכם של "קבלן שירותים" – מי שעיסוקו במתן שירות באמצעות עובדיו אצל זולתו – היא כוללת וגורפת ביותר, מדובר בכל נותני השירותים באשר הם, למעט אלה שהוחרגו או יוחרגו בהסכם ובהסכמים עתידיים.
מכאן נובעת בעיה חוקתית של פגיעה בעקרון השוויון הן ברמת העובד והן ברמת המעסיקים, זאת בשל הוצאת ענפים שלמים מתחולת ההסכם ו/או צו ההרחבה כגון תעשיות היי טק בינלאומיות, עובדי השמירה ועוד.
* סעיף בעייתי נוסף בהסכם הוא כינונה, מהותה והיקף סמכויותיה של ועדת מעקב. למעשה מדובר בוועדה פריטטית שיש לה סמכויות בעלות כוח כפיה ואכיפה על המעסיקים וסמכות מעין חקירתית.
הוועדה מוסמכת על פי ההסכם לקבוע הסכמים נוספים. מדובר פה למעשה בסמכות גורפת בלתי מוגבלת, שמקנה לוועדה מנדט ליצור הסכמים ותתי הסכמים חדשים שיכפו על המעסיקים.
משמעות הדבר, שלא מתקיים כאן עקרון הסופיות וגמירות הדעת של ההסכם. במצב דברים זה אין אפשרות למעסיקים לעבוד בסביבת עבודה ודאית מבחינת ניהול העסק, מצבת כוח האדם שלהם, תנאי העסקה לפיהם הם מחויבים לעבוד.
בעיה נוספת שפעילות ועדת המעקב עלולה ליצור היא פגיעה בזכות הקניין – באמצעות מתן סמכות לוועדה לקבל נתונים ממקומות העבודה. מדובר למעשה במעין סמכות חקירתית, שגם אותה ניתן לעגן רק בחקיקה ולא בהסכם קיבוצי או צו הרחבה. עלולה להיות בעיה של פגיעה בסודות מסחריים, פגיעה בפרטיות של עובדים אחרים וכיוב'.
*** נייר העמדה המלא מצורף להודעה זו בקובץ נפרד.
"ההחלטה שהתקבלה אתמול (20.2.12) לעניין מיקור החוץ ברכבת היא פרי הבאושים של ההסכם שנחתם בין לשכת התאום לבין ההסתדרות הכללית. מיקור חוץ צריך להיות בהחלטת המעסיק לבדו מאחר והוא זה הנוטל את הסיכונים העסקיים והכלכליים", כך אמר עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר.
לין התייחס לנייר העמדה המשפטי ואמר כי דרך עשיית הסכם זה היתה פסולה. "ההסכם נעשה באופן חתרני מתוך כוונה להחליש את משרד האוצר במשא ומתן שניהל, באופן אחראי, מול ההסתדרות הכללית. הסכם זה שאף להעביר את ההגמוניה לניהול כלכלת המדינה מהגופים הנבחרים ומהממשלה להסתדרות הכללית. "
"ההסתדרות כבר הביאה בעבר את הכלכלה הישראלית אל סף משבר ופיטורים המוניים, כתוצאה מהכתבת מבנה התעסוקה על פי קו אידיאולוגי. בשנות ה 80 לא פחות מ 30 חברות בבעלות חברת העובדים פשטו את הרגל וביניהם כור, סולל בונה וסנה, (ראה ספרו של פרופ' יצחק גרינברג מבית ברל "אנטומיה של משבר ידוע מראש - קריסת חברת העובדים בשנות השמונים").
לין מציין עוד כי "ההסכם מסכן את עתיד המגזר העסקי בישראל ופוגע קשות בכושר התחרות של ישראל בזירה הכלכלית הגלובלית. עסק שלא יוכל להתאים, בגמישות הנחוצה, את מבנה התעסוקה שלו לתנאי השוק המשתנים לא יוכל לעמוד בתנאי תחרות ולא יוכל לשרוד. תשלומי השכר הם אחד ממרכיבי ההוצאות הכבדים ביותר והקשיחים ביותר כמעט בכל ארגון עסקי. "
לדבריו, "מי שמייצר מקומות עבודה בישראל הם לא ההסתדרות ולא הממשלה אלא מאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים הבונים את עסקיהם תוך סיכון אישי, בחסכנות שצברו בימי חייהם ובהשקעת עבודה אדירה. אם הם יפשטו אף הרגל אף אחד לא יפצה אותם והם פשוט יזרקו לכלבים. "
לין תקף את לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים שכשלה בהגנה על המגזר העסקי אותו היא מייצגת. "ההסכם משקף את הויתור החמור ביותר שארגוני מעסיקים ויתרו אי פעם באשר לזכויות היסוד של בעל העסקים. המדובר בפגיעה בזכות הקניין, פגיעה בחופש החוזים וצמצום מאסיבי של חופש הניהול העסקי. אין תקדים לכך שארגון מעסיקים הרחיק לכת עד כדי כך ושלל מעצמו את האלמנטים הבסיסיים היותר, המאפשרים לעסק לצמוח ולהתאים עצמו לתחרות הקיימת בשוק."
*** רצ"ב נייר העמדה המלא של עו"ד סיגל סודאי, מנהלת האגף ליחסי עבודה בלשכת המסחר ת"א והמרכז.
# ההסכם מסכן את עתיד המגזר העסקי בישראל ופוגע קשות בכושר התחרות של ישראל בזירה הכלכלית הגלובלית # ההסכם משקף את הויתור החמור ביותר שארגוני מעסיקים ויתרו אי פעם באשר לזכויות היסוד של בעלי העסקים. המדובר בפגיעה בזכות הקניין, פגיעה בחופש החוזים וצמצום מאסיבי של חופש הניהול העסקי
"מההסכם שנחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית, עולה כי מעבר לפגיעה האנושה במגזר העסקי מבחינת זכויות יסוד כגון זכות קניין, חופש העיסוק, חופש החוזים של המעסיקים הוא לוקה בבעיות מהותיות ועקרוניות." כך עולה מנייר עמדה שהכינה עו"ד סיגל סודאי, מנהלת האגף ליחסי עבודה בלשכת המסחר ת"א והמרכז.
מנייר העמדה עולה בין היתר כי :
* על פי ההסכם, עובדי ניקיון בהיקף של 170 שעות ומעלה, יקלטו לאחר 9 חודשי העסקה. סקירה של חוקי העבודה מלמדת כי כאשר המחוקק ביקש להגביל לזמן מסוים משך העסקה של עובדים או להגביל פיטורים הוא עשה כן בנסיבות מיוחדות, ובאמצעות הוראות חוק מפורשות וברורות, כגון; חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954; חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949; ועוד.
הסדרים כאלה, שיש בהן מגבלה על משך הזמן בה רשאי מזמין השירות להעסיק עובד של קבלן או הגבלת פיטורים של עובד בנסיבות מיוחדות, שמשמעותם, פגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקניין של המעסיק בצורה קשה, יכולים להיעשות רק באמצעות חקיקה ראשית ולא באמצעות הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה כמו בהסכם דנא.
* ההסכם אינו מגדיר מיהו מזמין השירות וזאת בניגוד למצב בחוק להגברת האכיפה בו יש הגדרה מאזנת ומוגבלת של "מזמין שירות"; כמו כן, ההגדרה בהסכם של "קבלן שירותים" – מי שעיסוקו במתן שירות באמצעות עובדיו אצל זולתו – היא כוללת וגורפת ביותר, מדובר בכל נותני השירותים באשר הם, למעט אלה שהוחרגו או יוחרגו בהסכם ובהסכמים עתידיים.
מכאן נובעת בעיה חוקתית של פגיעה בעקרון השוויון הן ברמת העובד והן ברמת המעסיקים, זאת בשל הוצאת ענפים שלמים מתחולת ההסכם ו/או צו ההרחבה כגון תעשיות היי טק בינלאומיות, עובדי השמירה ועוד.
* סעיף בעייתי נוסף בהסכם הוא כינונה, מהותה והיקף סמכויותיה של ועדת מעקב. למעשה מדובר בוועדה פריטטית שיש לה סמכויות בעלות כוח כפיה ואכיפה על המעסיקים וסמכות מעין חקירתית.
הוועדה מוסמכת על פי ההסכם לקבוע הסכמים נוספים. מדובר פה למעשה בסמכות גורפת בלתי מוגבלת, שמקנה לוועדה מנדט ליצור הסכמים ותתי הסכמים חדשים שיכפו על המעסיקים.
משמעות הדבר, שלא מתקיים כאן עקרון הסופיות וגמירות הדעת של ההסכם. במצב דברים זה אין אפשרות למעסיקים לעבוד בסביבת עבודה ודאית מבחינת ניהול העסק, מצבת כוח האדם שלהם, תנאי העסקה לפיהם הם מחויבים לעבוד.
בעיה נוספת שפעילות ועדת המעקב עלולה ליצור היא פגיעה בזכות הקניין – באמצעות מתן סמכות לוועדה לקבל נתונים ממקומות העבודה. מדובר למעשה במעין סמכות חקירתית, שגם אותה ניתן לעגן רק בחקיקה ולא בהסכם קיבוצי או צו הרחבה. עלולה להיות בעיה של פגיעה בסודות מסחריים, פגיעה בפרטיות של עובדים אחרים וכיוב'.
*** נייר העמדה המלא מצורף להודעה זו בקובץ נפרד.
"ההחלטה שהתקבלה אתמול (20.2.12) לעניין מיקור החוץ ברכבת היא פרי הבאושים של ההסכם שנחתם בין לשכת התאום לבין ההסתדרות הכללית. מיקור חוץ צריך להיות בהחלטת המעסיק לבדו מאחר והוא זה הנוטל את הסיכונים העסקיים והכלכליים", כך אמר עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר.
לין התייחס לנייר העמדה המשפטי ואמר כי דרך עשיית הסכם זה היתה פסולה. "ההסכם נעשה באופן חתרני מתוך כוונה להחליש את משרד האוצר במשא ומתן שניהל, באופן אחראי, מול ההסתדרות הכללית. הסכם זה שאף להעביר את ההגמוניה לניהול כלכלת המדינה מהגופים הנבחרים ומהממשלה להסתדרות הכללית. "
"ההסתדרות כבר הביאה בעבר את הכלכלה הישראלית אל סף משבר ופיטורים המוניים, כתוצאה מהכתבת מבנה התעסוקה על פי קו אידיאולוגי. בשנות ה 80 לא פחות מ 30 חברות בבעלות חברת העובדים פשטו את הרגל וביניהם כור, סולל בונה וסנה, (ראה ספרו של פרופ' יצחק גרינברג מבית ברל "אנטומיה של משבר ידוע מראש - קריסת חברת העובדים בשנות השמונים").
לין מציין עוד כי "ההסכם מסכן את עתיד המגזר העסקי בישראל ופוגע קשות בכושר התחרות של ישראל בזירה הכלכלית הגלובלית. עסק שלא יוכל להתאים, בגמישות הנחוצה, את מבנה התעסוקה שלו לתנאי השוק המשתנים לא יוכל לעמוד בתנאי תחרות ולא יוכל לשרוד. תשלומי השכר הם אחד ממרכיבי ההוצאות הכבדים ביותר והקשיחים ביותר כמעט בכל ארגון עסקי. "
לדבריו, "מי שמייצר מקומות עבודה בישראל הם לא ההסתדרות ולא הממשלה אלא מאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים הבונים את עסקיהם תוך סיכון אישי, בחסכנות שצברו בימי חייהם ובהשקעת עבודה אדירה. אם הם יפשטו אף הרגל אף אחד לא יפצה אותם והם פשוט יזרקו לכלבים. "
לין תקף את לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים שכשלה בהגנה על המגזר העסקי אותו היא מייצגת. "ההסכם משקף את הויתור החמור ביותר שארגוני מעסיקים ויתרו אי פעם באשר לזכויות היסוד של בעל העסקים. המדובר בפגיעה בזכות הקניין, פגיעה בחופש החוזים וצמצום מאסיבי של חופש הניהול העסקי. אין תקדים לכך שארגון מעסיקים הרחיק לכת עד כדי כך ושלל מעצמו את האלמנטים הבסיסיים היותר, המאפשרים לעסק לצמוח ולהתאים עצמו לתחרות הקיימת בשוק."
*** רצ"ב נייר העמדה המלא של עו"ד סיגל סודאי, מנהלת האגף ליחסי עבודה בלשכת המסחר ת"א והמרכז.
