פנסיה – מה שהיה הוא לא מה שיהיה

כל עובד או עובדת המצטרפים היום לשוק העבודה, מקבלים כמובן מאליו את העובדה שהמעסיק שלהם חייב לבטח אותם בביטוח פנסיוני.

מה שמתקבל היום בטבעיות רבה, הוא חלק ממהפכה שלמה, שהגושפנקא לה ניתנה בשנת 2007, עת אז חתמו נציגי הארגונים הכלכליים על הסכם קיבוצי מול הסתדרות העובדים הכללית, בדבר החלת פנסיה חובה על כלל המשק. להסכם זה הוצו צו הרחבה על ידי שר התמ"ת (כתוארו של משרד הכלכלה והתעשייה אז), והוא נכנס לתוקף ב-1.1.2008.

עד אז נהנו מקרן פנסיה או ביטוח מנהלים רק עובדים, שהיה להם מספיק כוח לנהל משא ומתן עם מעסיקיהם ומדובר היה בהטבה פרי משא ומתן, לא בחובה שחלה על כלל המעסיקים במשק.

מתוך הבנה בחשיבות ותרומת העובדים למקום העבודה ומתוך ראייה כוללת ליום שאחרי הפרישה משוק העבודה, חתמו ארגוני המעסיקים, הארגונים הכלכליים בישראל על הסכם מול הסתדרות העובדים הכללית ומאז התחום הפנסיוני התפתח בצורה מטאורית.

מאחר ומדובר היה בכל זאת בתוספת עלות לא מבוטלת למעסיקים, דובר אז בהתחלה על שיעורי אחוזים להפקדות נמוכים, שעולים מדי שנה וזאת על מנת למנוע ייקור עלויות ההעסקה באופן שמעסיקים קטנים ובינוניים לא יהיו מסוגלים לעמוד בהם.

בשנת 2008 החובה של המעסיקים הייתה להפקיד 0.833% לחיסכון ועוד 0.834% לפיצויים, וחלק העובד היה 0.833%. סה"כ מדובר היה בהפקדות של 2.5%

בשנת 2017 אנחנו כבר עומדים על שיעורי הפקדות אחרים לגמרי. המעסיק מחויב להפקדה של 6.5% לרכיב התגמולים ועוד 6% לרכיב הפיצויים ואילו חלק העובד גדל ל-6%. סה"כ: 18.5%, פי 7.4 מהנקודה בה התחלנו ואין זה סוף פסוק.

דומה, כי מאז 2008 אין כמעט תחום במשק שהלך וצמח, והפך מורכב ומאתגר כמו עולם הפנסיה חובה. 

העובדים נדרשים לקבל החלטות מאוד משמעותיות בקשר לעתידם, כשלא תמיד יש להם את הידע הפיננסי המתאים על מנת לקבל את אותן ההחלטות. כך למשל, מה ההבדל בין קרן הפנסיה לבין ביטוח המנהלים? האם הפרמטר היחידי לבחירה הוא דמי הניהול? מה באשר לתשואות של כל מוצר פיננסי? ומה באשר למודל ההשקעות המומלץ, סולידי? מסוכן? יש כאן לא מעט חומר שמצריך בדיקה ומעקב. הכי רחוק שאפשר משגר ושכח.

המהפיכה שהתחילה בשנת 2008 לא פסחה גם על העצמאים במדינת ישראל. לאחר מאבק ארוך שנים מצד עצמאים, להשוואת חלק מתנאיהם לתנאי השכירים, היום יש לנו גם

המעסיק בישראל מופצץ חדשות לבקרים בחקיקה, אבל בעיקר בהוראות, חוזרים והנחיות של משרד האוצר, שמגדילים את האחריות שלו ואת החובות בהן הוא חב.

כך למשל, המעסיק היום איננו יכול להתנות את שיעור ההפקדות למוצר הפנסיוני בזהות המוצר הפנסיוני. אי אפשר לומר לעובד, שאם יבחר בקרן פנסיה, הוא יפקיד עבורו שיעורים נמוכים יותר מאשר אם יבחר בביטוח מנהלים. כמו כן, המעסיקים מחויבים לדווח באמצעות ממשק מעסיקים, שגם הוא מצריך התעמקות והבנה.

בנוסף, משרד האוצר הפריד בין הניהול לבין השיווק הפנסיוני. אם המעסיק בחר שאותו גורם יהיה גם המשווק וגם המתפעל הפנסיוני, הוא צריך לשלם בהתאם לנוסחה שנקבעה, תשלום בו לא היה חייב בעבר. על מנת להימנע מהתשלום הוא צריך להפריד בין השיווק לבין התפעול, שיהיו אלו שני גורמים שונים.

כמו כן המדינה יצאה במכרז לקרן ברירת מחדל ונבחרו שתי קרנות פנסיה, כאשר המוטיב המרכזי במכרז היה שיעור דמי הניהול. הבחירה יצרה גם היא שינוי מהותי בשוק. 

אלו, בקליפת האגוז, חלק מהשינויים העיקריים שעובר התחום הדינאמי הזה. עולם הפנסיה של חודש אוגוסט 2017 הוא עולם אחר לחלוטין מזה שנכנסנו אליו בינואר שנת 2008. כמות החומר, האחריות, המורכבות, והאתגרים מעמידים הן את העובדים והן את המעסיקים בפני סיטואציות מורכבות מאד, שמחייבות התאמות לעולם הפנסיה החדש. מה שהיה הוא ממש לא מה שיהיה.