הטכנאי לא הגיע במועד ללקוח - הבוס שלו ישלם

המחוקק מבקש ליזום שינוי חדש בחקיקה הנוכחית בדבר ביטולי עסקה . הוא מציע כי צרכן יהיה רשאי, ללא כל סיבה לבטל הסכם לרכישת טובין, כגון מוצר חשמלי או ריהוט , או כל מוצר מוגמר אחר אם החזיר הצרכן את הטובין ולא עשה שימוש בהם .החזרת הטובין באריזתם המקורית תהיה הוכחה לאי שימוש. זאת אם דיווח הצרכן על רצונו תוך 14 יום מיום שקיבל את הטובין. כמוכן ביטול עסקה של מוצר שהוזמן על ידי צרכן אף אם טרם סופק המוצר לביתו.

יש כוונה לסייג ביטול עסקה למוצרים שהוזמנו עלפי דרישת הצרכן ובתנאי שביטול העסקה יבוצע טרם תחילת יצור הטובין. המחוקק מבקש להרחיב את אופציית הביטול גם על הסכמי שרות שנחתמו אם בוטלו עד שבעה ימים לפני קבלת השרות או תחילת החברות ,כגון שרותי כבלים ,לימודים, חופשה ,מועדון נופש ועוד.

הביטול יחייב החזרת התשלום ללקוח באותה דרך ששילם: במזומן, או בהמחאה או בכרטיס אשראי. להחזיר ללקוח את כספו גם אם אין כל עילה לביטול העסקה . פשוט כי הלקוח התחרט!!

תמוהה בעיני כוונת המחוקק. האם למחוקק אין כל אחריות על המערכת הכלכלית והמסחרית במדינה ? האם יש לו עניין למוטת בתי מסחר ? בחקיקה הנוכחית ביטול עסקה גורר חיוב מרבי של 100 שקלים . האם סכום זה מכסה את ההוצאות הנגרמות באמת לבית המסחר? מה עם מוצרים שרק לאחר פתיחת האריזה אך טרם השתמש מבקש הלקוח להחזירם? ומה עם תכשיט שהשתמש הלקוח לשתי לילות והנה הוא מחזירם באריזתם המקורית ? ומה עם לבנים שאינם באריזה כלל ? האם מצפים מהסוחר להוכיח לצרכן כי היו בשימוש על אף שהתווית עדיין מחוברת לפריט.....?

מה קורה למכללה שמתכננת לפתוח קורס המבוסס על מספר משתתפים? הרי תמחור הקורס התבסס על מספר המשתתפים , היא התחייבה כלפי מרצים, מתרגלים חודשים קודם לפתיחת הקורס . סמוך למועד הפתיחה הופ !!! נאלצת לבטל את הקורס ולשאת בהוצאות בלתי מתוכננות ? מה יקרה לנותן שרות שהציע שרות אחזקה ותיקונים למשך שנה והצרכן השתמש בשרותיו בחודש הראשון ומבקש מיד לאחר מכן לבטל יתרת תקופת ההסכם? בחודש זה שיפץ הלקוח את כלל המוצר ועתה המוצר מתפקד להפליא , כמו חדש . מהו החלק היחסי של התמורה שיוחזר ללקוח ?

יש רושם שהמחוקק מתייחס לצרכן כבור ועם הארץ , חסר כל תבונה ,ידע או שכל ישר. הצרכן הישראלי הוא לקוח אינטליגנטי , דעתן, בעל נגישות למרב החומר הרלוונטי הדן במוצר או השרות שאותו הוא מבקש לרכוש, או המוצע על ידי ספק . אם בלחיצה על כפתור יכול הלקוח ללמוד כיצד לבנות מטען נפץ , או כיצד משפיעה תרופה מסוימת על חולי סוכרת , הוא יכול להגיע לכל מידע נחוץ לקבלת החלטה נבונה טרם רכישת ארון, רכב, מקרר , מזגן, עגלת תינוק או מושב בטיחותי לרכב. כל המידע מצוי בקצות האצבעות ובבואו לבצע עסקה הוא מצויד במרב המידע הנחוץ ואף יותר מכך, השוואה בין מותגים , מודלים שונים וכל שנותר הוא להשלים בעזרת שאלות מספר את הפזל כולו לקבלת החלטה מה לרכוש .

ההחלטה לרכוש מוצר בר קיימה אינו בחירה סתמית ואקראית. אין זו החלטה הדומה לאדם אשר החנה את רכבו בתחילת הרחוב ותוך כדי הליכה הוא מריח ריח של מאפה העולה לאוויר והנה מתקרב לקונדיטוריה אשר בקרבת המקום ומחליט להתפנק בדבר מאפה . טרם רכישת מוצר בר קיימה הוא וודאי השקיע מחשבה בדבר מידותיו של המוצר, צבעו, מבנהו ,התשתיות הנחוצות בכלל זה , חשמל , מים , ניקוז,הגז ,מחירו ועוד. הוא בחן מי היבואן,המשווק, נותן השרות, האחריות הנלוות למוצר, אמצעי ההובלה וכד' .

יהיה זה תמים מדי להאמין שבוגר העומד לרכוש מוצר בר קיימא התפתה לרכוש מוצר המחייב מחשבה ושיקול דעת כאילו נכנס לקונדיטוריה ורכש קרואסון שוקולד בגלל הריח. "הלקוח תמיד צודק" , "אתם חברה גדולה מול הצרכן , הקטן ,מדוע אינכם מוותרים לו ונענים להחזר כספו ?" "הוא פשוט לא חישב נכון את רוחב הדלת במטבח". "נכון המידות של המקרר היו ידועות ונכונות רק חשב שניתן אולי להוריד את דלת המטבח מהצירים והנה המקרר יכנס"... העובדה היא שלמרות שהוריד את הדלת עדיין הפתח קטן בשני סנטימטרים מהנחוץ להכנסת המקרר למטבח. עכשיו ללקוח מקרר בסלון ... יש צורך להורידו מחדש מהקומה השלשית , להזמין מנוף להכנסת המקרר דרך המרפסת . מחיר שרות המנוף גבוהה והלקוח אינו מעוניין לשאת בהוצאה נוספת . המנופאי אינו נותן כל אחריות לכך שהמקרר לא יישרט . בכדי להכניס את המקרר , המנוף נדרש להיכנס מעט בגינה שבחזית הבניין "הדיירים עלולים לכעוס". מה דינם של הטובין? הלקוח לא השתמש במקרר , לא חובר עדיין לחשמל , המגירות עדיין עטופות בניילון. הלקוח "טעה" אבל מתייצב בבית העסק ומחליט שאחרי שראה את המקרר בביתו הוא מתחרט ומבקש לבטל את עסקה ? עכשיו הבעיה אינה יותר של הלקוח , היא שלך כבית העסק.

יש הגיון מסוים בחוקים הדנים בביטול עסקת רכש מרחוק , מקטלוגים,אינטרנט וכד' כי מניחים כי העסקה בוצעה על סמך מידע חלקי בלבד ואולי לא עמדה ללקוח ההזדמנות לראות ולהתרשם באופן ישיר מהמוצר פיזית . לכן על אף שתכונות המוצר , הפיזיות והתפעוליות תואמות את האמור בפרסום מעמיד המחוקק ללקוח הזכות לביטול העסקה . אבל לקוח , בוגר דהיינו שאינו קטין ואינו רפה שכל ,שהתייצב עם כל המידע בחנות, ראה את המוצר, מדד אותו מכל צדדיו ועשה זאת אולי במספר חנויות , אמור לדעת מה הוא רוצה .

היכן אחריותו של הלקוח בעת ביצוע עסקה ? האם תמיד היצרן , היבואן, בית העסק אמור לספוג את הוצאות הנלוות של ביטול עסקה ? הרי בכדי להכניס את המקרר לביתו נאלץ המוביל להוציא את המוצר מאריזתו, להעלות את המקרר על גבו (כי המוצר לא נכנס למעלית) , והנה המוצר הובא בשלום ללא כל שריטה לביתו של הלקוח. הרי לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו. אין זה סרט ווידיאו שמריצים את הקסטה לאחור והנה המוצר חזר למחסני החברה וכל ההוצאות מסתכמות בשינוע , הובלה, סבלות וגם זה לא מסתכם ב100 שקלים....
אין זו עסקת רוכלות שהמוכר ניסה ברחוב לשדלו לרכוש מוצר והוא היה בדרך לעבודה או פגישה אחרת והרוכל הפריע לו בדרך .

במצב עניינים זה, מומלץ להשאיר את חוקי הגנת הצרכן על התקנות הנלוות , כפי שהם . היכן זכות הקניין וחופש העיסוק ? היכן חופש החוזים וחוקי המכר ? האם המחוקק לא מתייחס לנזקים שיגרמו לעסקים ? החוקים הנוכחיים מגנים בהחלט על הצרכן מחד ואינם מכביד יתר על המידה על בית העסק הישר וההוגן . שינויים בחקיקה כפי שהם מוצעים, יזיקו דווקא לעסקים הוגנים ולא ישפיעו כלל על עסקים שבלאו הכי אינם מקיימים את חובותיהם כלפי לקוחותיהם .