מה קורה לנו היום במערכת המסים של ישראל?

כשאני אומר היום כי ביוזמתי האישית ועבודת הצוות במנהל בוטלו בשנים אלו 11 מסים בישראל, לא מאמינים לי. אבל זו עובדה. אכן מערכת המסים אז היתה מערכת מסים מטורפת, עם ריבוי מופלג של מסים לסוגיהם, כולל גם מסים דרקוניים על הציוד הכי בסיסי לבית. אנחנו ביטלנו את מס השבח על דירות מגורים, את מס הרכוש על כל המבנים במדינת ישראל, את מס העיזבון, את מלווה המעסיקים, את מס הקנייה על השירותים, את מס הנסיעות, את מס ההכנסה על קצבאות זקנה של הביטוח הלאומי, את מס המעסיקים וכפל מס רכוש על מגרשים פנויים. ובכל אותה עת נקטנו בגישה כי הפחתת מסים תעשה בד בבד עם הגדלת הכנסות המדינה, וכך אכן זה היה.

מה קורה לנו היום במערכת המסים של ישראל? מדוע העוולות הגדולות? במס הישיר על הכנסות יחידים אנו מזנקים במדרגת המס המתחילה ב-13,990 ₪ לשיעור מס של 43%; וברמת הכנסה של 19,981 ₪ לשיעור מס של 46%. וכדי להסביר לנו עד כמה ניתן להקצין, במדרגת המס המצומצמת של 41,791 ₪ עד 43,240 ₪, שיעור המס הישיר על הכנסת היחיד הוא 60%.

שיעור המס על הכנסת יחיד הוא הצירוף של מס ההכנסה, הביטוח הלאומי ומס הבריאות. אין שום משמעות לשיעורי מס ההכנסה בלבד. החשוב הוא מהו נטל המס הכולל המוטל על הכנסת היחיד. אכן, יש נקודות זיכוי והמס הממוצע שונה מהמס המוטל על כל מדרגת מס בנפרד, אבל אסור שיהיו שיעורי מס כה גבוהים באף אחת ממדרגות המס, ואסור ששיעורי המס הישיר יעלו בחדות כמו היום.

שגיאה נוספת וחמורה שהכתה את המגזר העסקי היתה ההעלאות בשיעורי המיסוי על הכנסת חברות. אינני מבין כיום איך ראש הממשלה נתן ידו לכך. ללא כל צורך והצדקה, הועלה מס החברות מ-25% ל-26.5%; ולמען היושר ראוי לציין, גם בהסכמת כמה ארגוני מעסיקים. אבל חמור יותר, אזור המס הנשכח, המס על משיכת רווחים מחברות על ידי בעל מניות מהותי עלה משיעור של 25% לשיעור של 30%. קפיצה ברמת מס של 20% לפחות. מעשה שאינני יכול, עם כל המאמץ, להגדירו כמשהו השונה מאיוולת. זה נעשה תחת לחצים חברתיים שלא נתנו מענה אמיתי למניעים שיצרו את הלחצים החברתיים. אחיזת עיניים בלבד.

מיסוי גבוה על משיכת רווחים גורם לשתי תוצאות: האחת, מאמץ של הבעלים להגדיל את רמת ההוצאות של החברה; והשניה, להימנע ככל האפשר מלמשוך רווחים. אין מדובר על שיעור מס מרווחי חברות הנסחרות בבורסה. מדובר על מיסוי המוטל על מי שהוא בעל מניות מהותי, שהוא הבעלים האמיתי של החברה והוא זה הנושא באחריות ישירה וגם בסיכון.

יצרנו ביצה נוספת של רווחים כלואים, ודי להתבונן בתוצאה. ההכנסה של המדינה מהמיסוי על משיכת רווחים ירד בכמעט 3 מיליארד ₪. אותו כסף שחסר להרבה מטרות.

ומעבר לכל זה, אי אפשר להתעלם מהעוולה המרכזית והנמשכת במערכת המיסוי כיום, אותו חוק של הולכת שולל שקוראים לו חוק עידוד השקעות הון. אין הוא חוק לעידוד השקעות הון. תמריצי המס המופלגים של הרבה מיליארדים לא ניתנים כנגד ביצוע השקעת הון חדשה אלא רק כנגד ביצוע יצוא של מוצרי תעשיה ברמה של 25% מהמחזור. כיום, יכול מפעל לסגור קווי יצור המיועדים לשוק המקומי ולפטר עובדים, ובדרך זו להגיע לרמת יצוא של 25% מהמחזור, אשר ישתלם לו בשורה התחתונה.

חוק כזה שנכשל כליל, לא הביא לישראל מפעלי תעשייה חדשים. עיקר ההטבות המוענקות על פיו בהיקף של 70% זורמים למרכז הארץ, והוא עדיין מככב כזרקור האפל ביותר במערכת המסים בישראל. מול הטבות מופלגות המוענקות לכמה ענקי תעשייה, מאות אלפי עסקי נשחקים תחת עול מיסוי כבד. אם יש מישהו שלא מבין כמה חשוב הוא שמערכת המסים תהיה שוויונית ככל האפשר, יש לו בעיה קשה. אבל הצרה היא שאת המחיר משלם המגזר העסקי בישראל.

מאמר דומה פורסם בביזפורטל ביום 25.11.15