חובותיו של המוביל הימי כלפי היצואן

העובדות וטענות הצדדים:
חברת ספורט ר.מ.מ 1999 בע"מ ביקשה לייצא טובין לרוסיה לקראת חג המולד, אך בשל שביתה שאירעה בנמל היעד איחרה הסחורה להגיע והקונה המקורי סירב לקבלה. לאחר שנמצא קונה אחר לטובין, ביקשה חברת הייצוא לשנות את פרטי שטר המטען או ליצור חדש במקומו. אולם, עותק אחד משטר המטען המקורי אבד, מה שיצר חשש מהותי אצל חברת התובלה הימית לסיכון כפול: בגין מטען אחד - יהיו שני מחזיקים שונים בשטר מטען. על כן, סירבה חברת התובלה הימית לשנות את פרטי שטר המטען, אלא אם תינתן לה ערובה בשיעור כפול מערך הטובין. היצואנית לא עמדה בדרישת הערובה ועל כן הוחזרו הטובין לישראל ונמכרו בהפסד. בעקבות כך הגישה היצואנית תביעה בבית משפט השלום בהרצליה, בה תבעה מחברת התובלה הימית שיפוי על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהאמור לעיל. בית משפט השלום קבע כי דרישת הערבות "הכפולה" הייתה בלתי-סבירה ועל כן חייב את חברת התובלה הימית בשיפוי היצואנית. חברת התובלה הימית ערערה על פסק דין זה בטענה שמדובר בהתערבות שלא לצורך בדרך קבלת ההחלטות וניהול הסיכונים על ידה.

החלטת בית המשפט:
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בחן את חובתה של חברת התובלה הימית כלפי יצואנים וקבע כי החובה כוללת הובלה בלבד. על כן, חברת התובלה הימית אינה חייבת לקחת על עצמה אחריות נוספת, ובכללה שינוי פרטי שטר המטען. בית המשפט קיבל את טענת חברת התובלה הימית כי שינוי פרטי שטר המטען מטיל על חברת התובלה הימית סיכון רב, הן לגבי שווי המטען והן לגבי נזקים עקיפים. כיוון שכך, בית המשפט קבע כי חברת התובלה הימית רשאית לתמחר את סיכוניה באופן הנראה לה, וכי הסיכון במקרה דנן הצדיק דרישה לערובה בשיעור כפול מערך הטובין.
באמרת אגב, דן בית המשפט בשאלת חובתה של חברת התובלה הימית להודיע ליצואן על עיכוב החל במסירת הטובין ליעד. נקבע כי במקרה בו מדובר על עיכוב "מתוקשר" ובסדר גודל כה גדול, כהשבתת נמל בתקופת חג המולד, חברת התובלה הימית יכולה להניח שהיצואן, כבעל הטובין ובעל העניין בהם, התעדכן ומודע לעיכוב.
חברת התובלה הימית יוצגה על ידי עו"ד דן מרויץ ועו"ד ירון מרויץ והיצואן יוצג על ידי עו"ד הילה וולגמוט.

מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.