פסיקת פיצוי בגין אי תשלום שעות נוספות לעובד, סוכן מכירות

סע"ש (תל אביב-יפו) 50451-08-21 מישל ועקנין - ניפון אירופה ישראל בע"מ

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש העובד נגד מעסיקתו לשעבר, חברת ניפון אירופה ישראל בע"מ, לתשלום זכויות סוציאליות שונות בעקבות סיום עבודתו כסוכן מכירות. הסוגיה המרכזית שעמדה לדיון היא זכאותו של העובד לגמול שעות נוספות, כאשר בית הדין דחה את טענת החברה כי מדובר במשרת אמון אישי שאינה כפופה לחוק שעות עבודה ומנוחה. נקבע כי החברה לא ניהלה רישום נוכחות כדין, ולכן עליה לשלם לתובע פיצוי משמעותי בסך כ-238,000 ש"ח בגין שעות נוספות

חלק העובדתי
העובד, התובע עבד בנתבעת, המעסיקה ,חברה לייבוא ושיווק מערכות סטריאו לרכב משנת 2003 ועד 2021 והחל ממרץ 2017 שימש כסוכן מכירות שטח באופן מלא. שכרו הורכב מבסיס קבוע (4,500 ש"ח) ועמלות מכירה (4%). המעסיקה לא דרשה מהתובע לדווח באופן מסודר על נוכחותו, ולא ניהלה פנקס שעות עבודה עבורו.

• העובד טען שעבד שעות נוספות רבות, החל מהשעה 8:00 (כולל שיחות טלפון בנסיעה) ועד סביבות 18:00, וכן עבד לעיתים בימי שישי ובביתו. המעסיקה טענה כי התובע עבד בממוצע רק 80% משרה, וכי רק לעיתים רחוקות עבד אחרי השעה 17:00 או בימי שישי ובכל אופן הוא אינו זכאי לגמול שעות נוספות, מאחר שלא חלות על העסקתו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה שכן עבודתו דרשה מידה מיוחדת של אמון אישי ובהתאם לחריג לתחולת החוק (סעיף 30(א)(5)) אין הוא חל על:"עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".

נימוקי הנתבעת לאי-תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה:
1. מידה מיוחדת של אמון אישי: לטענתה, תפקידו כסוכן מכירות גילם בתוכו, מעצם טיבו וטבעו מידה מיוחדת של אמון אישי, המצדיקה החרגה לפי סעיף 30(א)(5) לחוק.
2. חופש בניהול הזמן: הנתבעת טענה כי ניתנה לתובע דרגת חופש גבוהה בניהול זמן עבודתו מחוץ לחצרי המעסיק.
3. קושי בפיקוח: נרמז כי בשל עבודתו כסוכן שטח, לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו (בהתאם לסעיף 30(א)(6) לחוק).

הכרעת בית הדין:
בית הדין דחה את הטענה שלא ניתן היה לפקח על התובע נקבע כי בהתאם להלכה הפסוקה יש לפרש את החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום. החריג המתייחס לעובדים שעבודתם דורשת מידה מיוחדת של אמון אישי הוחל על עובדים בכירים בעלי אחריות מיוחדת, חשיפה למידע רגיש, עצמאות בקבלת החלטות ושכר גבוה התואם את האמון הניתן בה ובמקרה הנדון, לא הוכחו נסיבות מיוחדות בעבודתו של התובע המצדיקות החרגתו מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

לגבי טענת המעסיקה להיעדר אפשרות פיקוח - בית הדין קבע כי המבחן לתחולתו של סעיף 30(א)(6) לחוק הוא בקיומה של אפשרות פיקוח (להבדיל מפיקוח בפועל) על מסגרת שעות העבודה והמנוחה בכללותה (להבדיל מפעולות העובד בגדרי יום העבודה). בהינתן דגשים אלה לפרשנות סעיף 30(א)(6) עולה כי סעיף זה יחול בעיקר באותם מקרים חריגים בהם אין כל אפשרות פיקוח על מסגרת שעות העבודה. ואולם, כאשר מסגרת העבודה ניתנת בעיקרה לפיקוח (כגון פגישות מחוץ לחצרי המעסיק שהן מתוכננות) - הרי שאין מקום להחלת החריג בסעיף 30(א)(6) לחוק. אמנם, אין לכחד כי מלאכת הפיקוח על עובד המצוי דרך קבע מחוץ לחצרי המעסיק מורכבת יותר ממלאכת הפיקוח על עובד בחצרי המעסיק. אולם - וזה העיקר - הנטל לשכנע כי זו בלתי אפשרית, באופן המצדיק החרגת העובד מתחולת החוק, יורם במקרים חריגים ומצומצמים. זאת, בשים לב לקיומם של כלים ניהוליים והשתכללותם של אמצעים טכנולוגיים (ובלבד שפגיעתם בפרטיות העובד אינה עולה על הנדרש). מכל מקום, בחירה ניהולית של מעסיק ליתן לעובד דרגת חופש גבוהה בניהול זמן עבודתו אינה מצדיקה, כשלעצמה, החרגתו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה" . בהתאם לכך ולאור עדותו של מנהל הנתבעת לגבי התנהלות הנתבעת כיום כי סוכני המכירות בנתבעת, המועסקים באותו תפקיד שמילא התובע, מדווחים על שעות הנוכחות שלהם. עובדה זו הפריכה את הטענה כי אופי התפקיד אינו מאפשר פיקוח או דורש החרגה בשל אמון אישי עצם קיומם של כלים ניהוליים ואמצעים טכנולוגיים כמו מערכת "פוינטר" בנתבעת מוכיח כי ניתן היה לעקוב אחר מסגרת שעות העבודה, ולכן אין הצדקה להחרגת העובד מהחוק.

• העברת נטל הראיה - הנתבעת לא הציגה פנקס נוכחות ומכאן, בהתאם לסעיפים 26 ב (א) ו- (ב) לחוק הגנת השכר עבר אליה נטל ההוכחה להראות כי התובע לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת, עד 60 שעות נוספות בחודש.
  להוכחת עמדתה הביאה הנתבעת דוחות נתונים ממערכת פוינטר, נתוני הזמנות של התובע ונסיעות מכביש 6. מן הדוחות עולה כי לרוב החל התובע לנסוע לפני השעה 8:00 בבוקר, וחלק מן הנסיעות היו בשעות הערב והלילה. יתרה מכך, בהתאם לנתוני ההזמנות שהביאה הנתבעת חלק מן ההזמנות של התובע היו בימי שישי בשבוע. בנסיבות אלה נקבע כי הנתבעת לא הרימה ה את הנטל המוטל עליה בפרט כאשר העדים מטעמה אישרו, כי לעתים עבד התובע בשעות נוספות ובימי שישי, אף כי לשיטתם היה הדבר לעתים רחוקות.

לסיכום, הראיות הטכנולוגיות שהנתבעת הציגה כדי להוכיח שהתובע לא עבד שעות נוספות, דווקא תמכו בגרסת העובד והראו כי הוא החל לעבוד מוקדם בבוקר, עבד בשעות הערב ואף בימי שישי, וכי לנתבעת הייתה יכולת טכנולוגית מלאה לפקח על כך. בהתאם לכך נקבע כי העובד זכאי לגמול שעות נוספות בגין 51 חודשי עבודה – החל ממרץ 2017, המועד שבו החל לעבוד כסוכן מכירות לפי 60 שעות נוספות בחודש (המקסימום הקבוע בחוק לזכות עובד בהיעדר רישום שעות נוכחות) בסך 238,680 ₪ בצירוף ריבית שקלית ממחצית התקופה.