בהמשך לעדכון שפרסמנו בעניין פס"ד תקדימי שניתן בבית הדין הארצי לעבודה בו אושרה בקשה תובענה ייצוגית, בין היתר, בדרישה לכלול עמלות מכירה בשכר הקובע לחישוב השעות הנוספות (עתצ (ארצי) 48841-06-18 חיים כהן - איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ), אנו מעדכנים כי לאחרונה (חודש מרץ) פורסם פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה, גם הוא בתובענה ייצוגית, אשר הוגשה כנגד חברת קסטרו, שקובע כי יש לכלול עמלות מכירה הנגזרות ממכירות שביצע העובד כחלק מהשכר הקובע לחישוב גמול שעות נוספות.
בהתאם לקביעה זו ביה"ד חייב את קסטרו בתשלום פיצוי לעובדים בגין אי הכללת העמלות בחישוב השכר הקובע לצורך תשלום גמול שעות הנוספות, וזאת באופן רטרואקטיבי בגין כל תקופת התביעה (ת"צ 3263-07-13 אור שחם נ' קסטרו שיווק 1985 בע"מ).
נזכיר כי בעניין איי.די.איי נקבע כי אין מקום לקבוע כלל חד-משמעי לכאן או לכאן בעניין הכללת עמלות בשכר הקובע לצורך חישוב גמול שעות נוספות, ויש לבחון בכל מקרה, לפי נסיבותיו, וה"אם מבחינה מהותית קמה זכאות לגמול שעות נוספות בגין רכיב העמלות על פי החוק. במקרה הקונקרטי של קסטרו בי הדין הגיע למסקנה שכן.
כפי שציינו בעדכון הקודם, מדובר בסוגיה בעלת חשיבות גדולה ביותר, שכן היא משפיעה באופן ישיר על גובה השכר ואופן חישובו בנוגע לאלפי עובדים בענפי המסחר (קמעונאי וסיטונאי), המכירות והשירותים, ולמעשה על כי מי שמשלם שכר על בסיס עמלות.
בפסק הדין התייחס בית הדין האזורי למספר טענות ונימוקים שהעלתה קסטרו בניסיון לשכנע את בית הדין מדוע אין להחיל במקרה זה את פסיקת איי.די.איי.
נסיון שלא צלח, אך קודם שנפנה לסוגיות וניתוחן נציין כי העמלות בקסטרו שולמו בהתאם לסכומי העסקה ולא לכמות המכירות. כך שמדובר במדרג תגמולים "אשר השתנה בהתאם לגובה העסקה אשר בוצעה, כאשר ככל שסכום העסקה גבוה יותר, גובה התגמול עולה מדרג התגמולים. מוכרי קסטרו היו זכאים לעמלה כבר מהמכירה הראשונה, אך זאת בכפוף למדרג עמלות, ובגין מכירה "קטנה" – כל מכירה, לרבות הראשונה – של עד 100 ₪ אין עמלה, בעוד שבגין מכירות גבוהות יותר קיימת עמלה של החל מ-0.5 ₪ (עבור מכירה של בין 100 ל-150 ₪) ועד 12 ₪ (עבור מכירה של מעלה ל-1,000 ₪).
עמלה שאיננה משולמת מהשקל הראשון - כנימוק שלא להכליל את העמלות בשכר השעתי הקובע לחישוב גמול שעות נוספות, טענה קסטרו כי בניגוד לפסק דין אי.די.איי, במקרה שלפנינו לא מדובר בעמלות המשולמות "מהשקל הראשון", ועל כן יש להתייחס כאל מקרה שבו נקבע תנאי או יעד מכירות באופן המוציא את המקרה מאלה המצדיקים הכללת העמלות בשכר הקובע לגמול שעות נוספות.
בהקשר זה נפסק, כי נכון לפרש את כלל "השקל הראשון" כך שהוא יחול רק על מתווה עמלות שבו עובד המכירות מקבל עמלה לאחר ביצוע עבודת מכירות מאומצת או מוצלחת במיוחד, הנמשכת בדרך כלל על פני מספר ימים או שבועות. הכלל לא יחול במתווה עמלות כמו במקרה הנדון, שמשמעותו כי כמעט כל מוכר, בכמעט כל מכירה, מגיע לרף המינימלי ומקבל עמלה; בשים לב לכך שרכישת מותגי אופנה עוברת לרוב את רף מאה השקלים הר שקבלת הטענה עלולה להביא ליצירת מנגנוני תגמול מלאכותיים לצורך התחמקות מהפסיקה בעניין.
שיעור גובה העמלה ביחס לשכר הבסיס - טענה נוספת כי רוב השכר של העובדים כדוגמת התובע, מורכב משכר הבסיס השעתי ולא מרכיב עמלות המכירה ולכן אין להכלילו בחישוב. בהקשר זה נקבע כי ככל שאכן היה מוכח כי העמלות מהוות נתח לא מאד משמעותי משכר חברי הקבוצה, היה בכך, בנסיבות מסוימות, כדי להצדיק הכרה בהן כתוספת מותנית בתנאי, שאין להביאה בחשבון השכר הקובע. אולם קסטרו לא הצליחה להוכיח טענה זו.
שיעור עבודה תפעולית לעומת עבודת מכירות – טענה נוספת היא כי העובדים עוסקים בפעולות שונות כאשר חלק נכבד מעבודתם כלל אינו קשור למכירות ביה"ד אישר כי על העובדים מוטלות גם עבודות נוספות, ובכלל זה קבלת ופתיחה של ארגזי סחורה, סידור המחסן והחנות במהלך המשמרת ועבודה בקופה.
בהקשר זה בית הדין קבע כי ככל שניתן היה להפריד בין זמן העבודה שלא במכירות, וזמן העבודה במכירות, למשל אם היה נטען כי חלק משמעותי מה"עבודה התפעולית" נעשה בזמן שהחנות בכלל סגורה, ייתכן שהיה בכך כדי להשפיע על מאזן השיקולים אולם במקרה הנדון הוכח שהעובדים היו זמינים והתבקשו לבצע מכירות לכל אורך המשמרת משזה מצב הדברים, אין בעובדה שקסטרו מטילה עליהם מטלות נוספות – שמן הסתם מתבצעות בעיקר בזמנים שבהם החנות ריקה או כמעט ריקה מלקוחות – כדי להשפיע על הניתוח הכללי.
טענת קיזוז שעות הפסקה מהחישוב קסטרו טענה העובדים קיבלו הפסקות אשר נעו בין 30 דקות לערך ל-45 דקות שאיננה מקוזזת משכרם של העובדים" אולם לשיטתה, יש לקזז זמן זה מגמול השעות הנוספות וגמול בימי מנוחה המגיע.
ביה"ד דחה טענה זו בשל מס' טעמים; הוא לא השתכנע שההפסקות נמשכו תמיד או כמעט תמיד לפחות שלושים דקות. לא בוצע רישום של זמן ההפסקה, המשמרות לא כללו זמן הפסקה מובנה, מדובר היה בעיקר בזמני הפסקה לא מסודרים שניתנו כאשר לא היו לקוחות או היו פחות לקוחות, תוך שהעובד לא היה חופשי לעשות כרצונו אלא זמין לחזור לעבודה במקרה של צורך לשרת לקוח. נראה כי לו קסטרו היתה מסדירה את הנושאים הללו בית הדין היה נוטה לקזז את זמן ההפסקה ממניין שעות העבודה שהובאו בחשבון.
כיצד יבוצע החישוב העמלות שיכללו בגמול השעות הנוספות? בשים לב לקושי הפרקטי הכרוך בכך שהעמלות אינן ניתנות לשיוך לנקודת זמן מסוימת ביה"ד קבע כי בנסיבות העניין נכון לאמץ את החלופה שהציע השופטת דוידוב מוטולה באיי. די. איי, קרי "סכימת סך העמלות ששולמו בחודש הרלוונטי... וחלוקתו למספר שעות העבודה באותו חודש (הן שעות רגילות והן שעות נוספות). התוצאה המתקבלת תהא התוספת לערך שעת עבודה רגילה בגין העמלות ואותה יש לכפול ב-25% ו-50%.
במאזן הנימוקים לבחירה באפשרות זו ציין ביה"ד כי זו הדרך הפשוטה והקלה ביותר לחישוב .
הערה: נבהיר כי מדובר בפסיקה של ביה"ד האזורי לעבודה ולכן היא איננה מהווה הלכה מחייבת אלא מנחה בלבד. אולם נוכח הפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה בעניין איי.דיי.איי, ניכר שמדובר במגמה ברורה לכלול עמלות מכירה בגמול שעות נוספות.
