שקיפות ושיח תכנים בלשכת המסחר - פרוטוקול ישיבת הנשיאות של לשכת המסחר, 21.7.13
חברות וחברים נכבדים, מועבר לעיונכם פרוטוקול ישיבת נשיאות הלשכה מיום 21.7.13, המקיף דיון בכמה נושאים מרכזיים, זאת במסגרת חיזוק הקשר והשיח ההדדי בין חברי הלשכה לבין מוסדות הלשכה הנבחרים. בין הנושאים: הטבות המס המפליגות על פי חוק עידוד השקעות הון, הערכות הלשכה מול ההכרזה על סכסוך העבודה בנמלים ועמדת לשכת התאום בכל הנוגע לשינויים בתקציב המדינה.
סיכום ישיבת נשיאות
21/7/13 שעה: 16:00
נוכחים:
עו"ד אוריאל לין נשיא, אביהו בן נון, אריה זייף, ג'ו בהט, בני שטרום, גיורא בשור, ראובן שליסל, אורן שחור, נוגה קובץ', יוסי ויליגר, עמיעד ליפשיץ, רפי פרידמן, דובי פיינטוך, עמי לפידות, מירה אלטמן.
קיים קוורום לקיום הישיבה.
הנשיא פותח את הישיבה ומברך את הנוכחים.
הנשיא: טרם שנדרש לסדר היום ברצוני להציג בפניכם את אוגדן החטיבות הענפיות המונח לפניכם. אני רואה חשיבות רבה באוגדן זה שכן, זאת הפעם הראשונה שאנחנו מוציאים חוברת המשקפת באופן ברור את הפעילות הייחודית של כל חטיבה וחטיבה הפועלת בלשכה. לראשונה אנו רואים לנגד עיננו, 80 ענפי משק צומחים בתחום המסחר והשירותים וכולם פועלים תחת קורת הגג שלנו.
זהו כרטיס הביקור של לשכת המסחר ת"א והמרכז ואני מציע לכל חברי הנשיאות לקרוא את האוגדן ולהתרשם מפעילותינו.
כמו כן, איגדנו בחוברת נפרדת את כלל החלטות בית הדין לעבודה. אותן החלטות אשר שוחקות ופוגעות בזכויות המעסיקים ואשר מטילות עליהם עומס בלתי הוגן.
בשום מקום במדינת ישראל לא חשבו שצריך לארגן את החומר הזה. כולם חושבים שצריך להסתגל, להתפייס, לחיות עם השינויים ולסבול. אנחנו הארגון היחיד שלא מהסס לומר תיזהרו, ושימו לב לא להחלטה הבודדת אחת אלא לתוצאה המצטברת של שורה ארוכה של החלטות ומגמות, אשר מגובות כל הזמן בתקשורת ובדמגוגיה חברתית שמשכיחות מכולם שמי שבונה את הצמיחה בישראל ובסיכון עצמי, הם המעסיקים.
ביום שלישי הקרוב, אנחנו נקיים מסיבת עיתונאים מצומצמת במהלכה נציג את החוברת ונעביר את המסרים הללו באופן ברור וחד.
אני מודה לעו"ד שלומי לויה, היועץ המשפטי על עריכת החוברת וריכוז החומר ולעו"ד סיגל סודאי על סיועה.
אני מציע לכם לעיין בחוברת המונחת מולכם בכדי להבין את הדברים.
סדר יום:
1. הטבות המס המפליגות על פי חוק עידוד השקעות הון
הנשיא: כולנו מודעים להיקף הבלתי נתפס של סך הטבות המס לו זכו חברות מתוקף חוק עידוד השקעות הון – כ-6 מיליארד ₪. חוק זה הינו עיוות בולט וברור של הוגנות מערכת המס שלנו.
יובהר, ניתן לתת הטבות לחברות בינלאומיות ולייצוא תעשייתי משמעותי, אבל לא כשמנגד נוצר מצב שבמשך שנתיים לא מפסיקים להעלות את מס החברות למגזר העסקי כולו.
נוכח המצב של העלאת מס חברות, מה שנכנס במטריה של חוק עידוד השקעות הון, ניתן בפזרנות, בחוסר רצינות, בחוסר פיקוח ובחוסר שליטה.
הם מחוקקים חוקים שאת תוצאתם הם לא יודעים, אין להם מושג מי מקבל כמה. והנה, מסתבר שחברת טבע גרפה 70% מכל ההטבות הללו. יתכן ומגיעות לחברת טבע הטבות מסוימות. אבל לא כדי 0% מס.
לרבים אין תמונה שלמה של החוק והם אינם יודעים שהעניין לא מתמצה רק במס חברות. חברות החוסות תחת חוק זה גם משלמות חצי מהמס על משיכת רווחים, קרי, 15% בלבד.
גם שמו של החוק מטעה. אין כאן עידוד השקעות הון. יש כאן עידוד לחברה תעשייתית שמייצאת 25%.
יכול להיות מפעל תעשייתי מצליח מאוד בדימונה אשר מייצא רק 15%. לאותו מפעל כדאי יהיה מאוד לסגור את קווי היצור לשוק המקומי, לפטר עובדים ולהגיע לייצוא של 25% - אז יזכה להטבות מס מופלגות.
יש כאן עוולות איומות ואנחנו לדאבוני הארגון היחיד שלחם בנושא הזה מ-day one.
מייד לאחר תום הדיונים בתקציב, נצא לקמפיין מחודש בנושא זה, בכדי לשנות מן היסוד את כל התפיסה.
לראייתנו, אסור להפחית מס חברות באופן סלקטיבי, יש להפחיתו לכלל המגזר.
בכוונתנו להגיש הצעה לשינוי יסודות החוק כך שיהיה מכוון לעידוד השקעות ריאליות בעיקר בפריפריה. אנחנו לא נגד מתן הטבות לחברות בינלאומיות, אבל לחברות בינלאומיות אמיתיות קלאסיות כמו אינטל לדוגמא.
גיורא בשור: לדעתי הקריטריון צריך להיות היקף יצירת מקומות העבודה. ניתן לתת עדיפות מסוימת לפריפריה אבל המוטו הוא שכלכלה זה לא רק מספרים זו גם חברה. וחברה שיש בה אבטלה מתחילה להתנוון.
אריה זייף: יצירת מקומות עבודה זה עניין חשוב, ולשמחתנו זו לא הבעיה.
צריך להבין שלמדינת ישראל ישנה ייחודיות – אנחנו מדינה מוטת יצוא, כאשר היצוא הוא יקר ונעשה בים או באוויר. אין לנו שכנים לעשות עימם עסקים, כמו צרפת ובלגיה למשל.
עם זאת יש כאן אפליה שיצרה עיוות גדול ועל כן הקו שאנחנו מובילים הוא נכון אבל לא צריך להיות קיצוניים.
גיורא בשור: אני יבואן ולא יצואן אולם להערכתי הפרשי התובלה האווירית והימית מול אירופה אינם כה משמעותיים. כשאנו רוצים לחפש קריטריון מוביל בכלכלה צריך לחפש את החברה.
אורן שחור: לדעתי, אנחנו צריכים להמשיך במלחמה להורדת מס החברות, במיוחד לסקטור של SME's חברות קטנות ובנוניות, החברות אותן אנו מייצגים.
כיום, נותנים הטבות ענק לחברות גדולות, ומנגד מעלים את מס החברות ולשכת התאום רוצה להעלותו עוד יותר. אני מודע לתמורה שתינתן ביחס להפרשות המעביד לביטוח לאומי, אבל לדעתי זה חליפין לא כדאי לנו.
הנשיא: ומי אמר שאם לא יעלו לך את הפרשות המעסיק, חייבים דווקא להעלות את מס החברות, יש מספיק פתרונות אחרים. חייבת להיות הוגנות במערכת המס והיא לא קיימת היום.
דיברנו עם מספר חברי כנסת בנושא ואף אחד לא אמר שאנו טועים. כאמור, עם סיום נושא התקציב ניכנס לדיון מעמיק ביחס להוראות חוק עידוד השקעות הון.
אביהו בן נון: אנחנו צריכים להכין הצעה מעשית.
הנשיא: על זה אנחנו עובדים וגם הכנו טיוטות.
ראובן שליסל: מה ביחס להעלאת המס הדיפרנציאלי?
הנשיא: נפגשנו עם יו"ר ועדת הכספים לדיון ספציפי בנושא. זה התקבל כרעיון טוב, אבל כרגע, הם מבקשים שלא להעלותו במסגרת דיוני התקציב, לטענתם זה ישבש להם את כל המערכות. נקדם את הנושא שוב לאחר החגים.
גיורא בשור: בדקתי באופן וולונטרי את דרגת שיעור מס החברות מול שיעורי האבטלה בארץ. ונמצא כי כאשר מורידים את מס החברות, האבטלה יורדת, וכאשר מעלים את מס החברות האבטלה עולה.
הנשיא: נשמח לקבל נתונים מדויקים על בדיקה זו.
2. הערכות הלשכה מול ההכרזה על סכסוך העבודה בנמלים
הנשיא: אחרי ההצלחה היחסית של המדינה לעניין שמיים פתוחים, התקבלה ההחלטה לבנות רציפי נמלים חדשים גם בחיפה וגם באשדוד.
אנחנו נקטנו בעמדה ברורה, באופן דומה לעמדת לשכת הספנות - אין לנו העדפה ביחס לחיפה או אשדוד. שכן, אם רוצים תחרות אמיתית אזי, צריך תחרות בתוך הנמל עצמו.
המכרזים כידוע יצאו, ונתניהו לא נכנע לתכתיבים של עיני. אמנם הוא הבטיח שלא להעביר חוק בוררות חובה, הבטחה שאין לה ערך מבחינה שלטונית, ואני אישית רואה בה נסיגה שלא במקומה, אבל עם זאת הוא לא היה מוכן לעצור את המכרזים עד שידברו עם העובדים לשביעות רצונם, כפי שדרש עיני.
על כן, הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה, וזה אומר שתוך שבועיים הם יכולים להשבית את העבודה בנמלים.
אנחנו קיימנו התייעצות בנושא באגף המשפט, והכנו מסמך משפטי רציני כיצד יש להיערך משפטית אם רוצים באמת למנוע שביתה בנמלים. את המסמך העברנו לראש הממשלה, שר התחבורה ושר האוצר. יידענו אותם בדבר סעיף 160 לחוק העונשין אשר קובע שאם הממשלה מכריזה על מצב חירום, מי ששובת עובר עבירה פלילית. אין להם את האומץ להפעיל את הסעיף, אבל הסמכות נמצאת בידם.
אני לא מצפה שהם יעשו הרבה אבל לפחות הם וגם העובדים, יהיו מודעים לכך שלא הכול זה בית הדין לעבודה, יש גם סנקציה פלילית.
כולם מסכימים שהעובדים לא יכולים לשבות כנגד הכוונה להקים רציפים חדשים. הם יכולים לשבות כנגד הפגיעה בתנאי העבודה שלהם עקב הקמת הרציפים. אבל איפה כאן הפגיעה? הרי אף אחד לא מוריד להם שכר, אף אחד לא מבטל להם הטבות. הפגיעה היחידה כאן היא במעמד המונופולי שלהם. הם יהיו במקום עבודה הנמצא בתחרות. צא וחשוב, האם יש לאיזה שהוא עובד זכות מוקנית לעבוד כל חייו במקום מונופולי, במקום שלא יעמוד בפני תחרות? זו לא פגיעה בתנאי עבודה.
נוסף על כך, מצאנו כי אין מה להמתין וניתן לעתור עוד היום לבית הדין הארצי לעבודה שכן עצם ההכרזה על סכסוך עבודה כבר משבשת מחשבה עסקית מסודרת וגורמת לנזקים חמורים למגזר העסקי. היבואנים צריכים לחשוב ולשקול האם לייבא וכמה לייבא לאור הסיכון שהסחורה תתקע בנמל.
עתה השביתה בנמלים מתועלת לבית הדין הארצי לעבודה והשאלה היא מה תהיה פסיקתו. אין לי ספק שבית הדין ימצא פתרון מסוים ויכול להיות שהוא יהיה גרוע –פתרון גרוע זה לומר לצדדים לכו למשא ומתן, והמדינה בכדי לנהל משא ומתן בתום לב תצטרך להקפיא את המכרזים. זה להערכתי פתרון ריאלי וגרוע, משום שאני רואה בכך נסיגה.
עוד יצוין, כי במידה והשביתה תפרוץ ויהיה צורך בהערכות לוגיסטית אמיר שני ימלא את מקומי בנושא זה, בתקופת היעדרותי.
עמיעד ליפשיץ: צריך לקחת בחשבון שכאשר הועדים לא מקבלים את מה שהם רוצים הם פותחים בשביתה איטלקית ומעכבים את העבודה בנמל בשעות רבות.
עו"ד שלומי לויה: אחד מהסעדים שאנו ביקשנו מבית הדין הארצי במסגרת העתירה היה, שבין אם הם מחליטים לעצור את השביתה ובין אם הם מחליטים לעשות פסק זמן על בית הדין לתת הוראה בצו שעובדי הנמלים צריכים להמשיך בעבודה סדירה ורגילה ללא הורדה של תפוקות.
עמיעד ליפשיץ: הם לא רוצים לשבות, אבל יש קהל מאחוריהם והם צריכים להראות שהם עושים משהו. לא בטוח שהם ישבתו בכלל. אבל אם במקרה הרוחות מנשבות לכיוון של שביתה אני מציע לחברי הלשכה שאם יש להם מכולות שמגיעות לנמל, בסמוך למועד השביתה, שיעיפו אותם מהר החוצה למסופים פרטיים כדי שלא יתקעו בנמל.
הנשיא: תדרכנו את החברים בכך. נוציא תזכורת במידת הצורך.
גיורא בשור: האם מישהו בדק מול לשכת הספנות ואחרים, האם אנחנו צריכים את שני הרציפים בכלל.
הנשיא: את הנושא בדקו הן לשכת הספנות והן אגף הספנות בלשכת התחבורה. אבל במסגרת הדיון שלנו זה לא רלוונטי, לא נצא נגד ההחלטה שלהם. אנחנו נצטרך את הרציפים הללו אם היצוא ימשיך להתרחב. יוער שגם ביחס לנתיבי איילון היו כאלה שחשבו שאין בהם צורך.
3. עמדת לשכת התאום בכל הנוגע לשינויים בתקציב המדינה
הנשיא: כפי שדיווחתי בישיבתנו הקודמת לשכת התיאום אימצה את התפיסה שאם הממשלה תסכים שלא להעלות את הפרשות המעסיק לביטוח הלאומי, המגזר העסקי יתן לה בתמורה להעלות את מס החברות בעוד מחצית האחוז.
אני חושב שזו גישה גרועה מאין כמוה. קודם כל, אנחנו לא צריכים לתת למדינה פתרונות תקציביים במובן של מאזן בצד ימין או בצד שמאל. אנחנו, המגזר העסקי, נותנים למדינה את הצמיחה. החשיבה המרכזית צריכה להיות כיצד המגזר העסקי יכול להמשיך ולצמוח. אנחנו לא במכולת. אז אם אנחנו סבורים למשל שיהיה למגזר קשה לצמוח אנחנו צריכים לומר למדינה, סליחה, אל תגדילי לנו את העלויות – אל תעלי את הפרשות המעסיק לביטוח הלאומי, אל תעלי את תעריפי החשמל אלא תמצאי לזה פתרונות הולמים במסגרת תקציב.
זוהי גישתנו הבסיסית ביותר – הפחתת מס חברות מעודדת צמיחה, היא יוצרת מוטיבציה לבעלי עסקים לפתח את עסקם. מי שעובד כל כך קשה ונושא בסיכונים רוצה לראות את הפירות ושלא ייקחו לו מחצית מהרווח.
מעבר לכך, צבי אורן על דעת עצמו, הסכים לתוספת של מחצית האחוז על מס החברות, קרי העלאת המס מ-26% ל-26.5%, בתמורה לביטול הפטור ממע"מ על שירותי תיירות. זאת ללא התייעצות עם חברי לשכת התאום, לא איתנו בכל אופן.
אני לא אומר אם ביטול הפטור ממע"מ הוא עניין נכון או לא. אני לא נוקט עמדה בנושא. אני אומר שעל פי תקנון לשכת התאום לא ניתן להתנהל ככה.
עוד יצוין כי על פי התקנון, צבי אורן, יו"ר לשכת התאום, איננו יכול ללכת לבדו לפגישות עם גורמי שלטון, כדוגמת שרים, אלא אם כן מצטרפים אליו שלושה נציגים מלשכת התאום. סעיפי התקנון הללו, לא נכתבו סתם, יש להם סיבה ומשמעות.
על כן, ביום 15.7.13, פניתי אל מר צבי אורן במכתב וכתבתי לו שבהזדמנויות רבות הבהרנו שאנו מתנגדים להעלאת מס חברות בחצי אחוז, מאחר וזה נוגד את עמדתנו הבסיסית ביחס למס החברות, והוספתי שדי היה בכך שהסכים להעלאת מס החברות כנגד ביטול הפטור ממע"מ. ועל כן, ביקשתי שלא יציג עמדה זו כעמדת לשכת התאום.
כתשובה קיבלתי מייל לקוני בזו הלשון: "עמדתך ידועה לי. הצגת בדיונים. עמדתי ידועה גם לך ואמשיך להציגה".
שלא יובן לא נכון, אין בינינו מתח. אולם יש לנו כאן בעיה קשה בהתנהלות ובעמדות. אנחנו עושים מאמצים רבים שלא ליצור מתח בינינו לבין לשכת התאום. אנחנו אפילו נחמדים מעבר לקווי האופי שלנו.
ויובהר, לשכת התאום אינה גוף הדומה לממשלה. בממשלה החלטת הרוב מחייבת את כולם. לא כך הדבר בלשכת התאום. אבל לצבי אורן קשה לקבל את העמדה הזו. לדעתו, אם עמדה זוכה לרוב היא הופכת להיות עמדת לשכת התאום כולה. אם עמדת הרוב תכפה עלינו לא נוכל להמשיך לשבת שם.
אורן שחור: יש לנו בעיה. יש לי תחושה שלשכת התאום היא אוסף של סיבות שנוחות להתאחדות תעשיינים אבל לא לחברים שלנו. מאז הצטרפותנו לא השתנה שום דבר מהותי.
יש ממשלה חדשה, מדיניות חדשה וגזרות חדשות ואנחנו נפגעים מעמדות לשכת התאום שאמורה לייצג אותנו. צבי אורן הוא חבר, הכול בסדר, אבל הם לא מחוברים איתנו. ההעדפות שלהם מושפעות מהמלונאים ומהקבלנים ופחות מהאינטרסים של חברנו. נוצר מצב של ראש בראש במידה רבה, זה אומר ככה וזה אומר ככה והממשלה עושה מה שנוח לה ואני מדבר מעבר לנושא הפרשות המעסיק לביטוח הלאומי.
מירה אלטמן: היינו באין ספור דיונים מהסוג הזה על האינטרסים המנוגדים וכיו"ב. היה פה תהליך של חשיבה טרם ההצטרפות חזרה ללשכת התיאום ובעצם אנו מגלים שגם עם ההצטרפות שלנו דבר לא השתנה.
הנשיא: אנחנו באמת הצטרפנו חזרה ללשכת התיאום בתום לב ורצון טוב על מנת שהמגזר העסקי יעבוד יחד לקידום האינטרסים שלו מול ההסתדרות ומול הממשלה כולה. ידענו שיהיו ניגודי אינטרסים מובנים בינינו לבין התעשיינים ביחס למדיניות היבוא, היצוא מכון התקנים וכו'. שוחחתי על כך עם צבי אורן שעות רבות בפגישות של ארבע עיניים מתוך רצון טוב והשקעה רבה והכול ברוח טובה וידידותית.
ואז אני רואה שהוא הולך ומתחייב על דברים שנוגעים לנו ללא הסכמתנו.
הוא נפגש עם גורמי שלטון לבדו בניגוד לתקנון.
לדידו, אם יש רוב לעמדתו בלשכה הוא יכול להציג את עמדתו כעמדת לשכת התאום כולה. וזה לא נעים להיות בפנים ולהתנגד, זה אפילו לא הולם. אנחנו מפריעים לחגיגות ה"ביחד" של לשכת התיאום, זו סיטואציה לא קלה.
כעת, אני מתלבט בעניין זה. אני חושב שישנם עקרונות שעליהם לא נוכל להתפשר ולוותר. בעיני העיקרון החשוב הוא שהחלטות הרוב אינן מחייבות אותנו. הם יכולות להיות עמדת הרוב אבל לא עמדת לשכת התאום כולה.
אני מתעתד לכתוב לו מכתב ולהבהיר את עמדתנו בנושאים העקרוניים בכדי לקבל את התייחסותו לדברים.
יוסי ויליגר: המגזר שלנו, מגזר המסחר והשירותים גדול יותר מהתעשייה. ועדיין זה נראה כאילו אנו מאחוריהם באיזו שהיא צורה. אנחנו יודעים שהכול זה ניגוד אינטרסים אחד גדול ואנחנו מבזבזים זמן. צריך להצביע ולהחליט אם פורשים או לא.
מירה אלטמן: זה לא רציני לפרוש אחרי שנה.
גיורא בשור: לא ניתן לפתור זאת פנים מול פנים?
הנשיא: ניהלתי שיחות של עשרות שעות פנים מול פנים עם צבי אורן, וגם בישיבות לשכת התיאום הבהרתי להם את הנושא הזה באופן נהיר וברור.
אני הייתי מבקש שלא לקבל החלטה היום. אני חושב שהנושא הוא רציני. הייתי רוצה לבקש מצבי אורן הבהרה בכתב לכמה דברים עיקריים קודם שאנו מקבלים החלטה בנושא.
ראובן שליסל: אני מסכים עם הנשיא. דיבורים בע"פ זה חשוב אבל צריך להעלות את הדברים בכתב ובאופן מפורט. שתהיה אסמכתא ליום שאחרי. לצאת מייד בבום טראח מלשכת התיאום זה לא הולם.
הנשיא: למען הסדר הטוב, גם הם לא בדיוק מאושרים מאיתנו. אנחנו עצמאיים מדי לטעמם. יש לנו את היוזמות שלנו ביחס לחוק עידוד השקעות הון, אנחנו פונים לבית הדין הארצי לעבודה מבלי להתייעץ עימם וכו'. אנחנו לא מוותרים על העמדות העצמאיות שלנו בנושאים הכי חשובים לנו.
דובי פיינטוך: אני בדעה של יוסי ויליגר. אני חושב שבמכתב צריך להקציב בזמן את תגובתו של צבי אורן שלא ימרחו אותנו.
אביהו בן נון: יציאה שלנו מלשכת התאום פוגעת בנו. אנחנו יוצאים מהקונצנזוס ואין לנו עדיין תדמית בציבור שאנחנו גדולים מהתעשיינים.
הנשיא: זה תלוי כמה אתה משלם. האם תישאר בלשכת התיאום במחיר העקרונות שלך.
אביהו בן נון: יכול להיות שצריך לעשות את זה כי אין ברירה. אבל זה יכול לפגוע בנו.
הנשיא: לא היינו בלשכה מיוני 2009 עד לפני שנה ולא נפגענו בכלל. עדיין נפגשנו עם שרים לבד ולא היינו חייבים כלום לאף אחד. השגנו את מטרותינו כפי שצריך היה ולא במקהלה.
בנימה אישית, אני לא אוהב נמיכות קומה ואני לא חושב שמישהו צריך לחשוש ממה יגידו אחרים. אנחנו צריכים לפעול לפי המהות העניינית של האינטרסים אותם אנו מייצגים ועל פי עקרונות עבודתנו, זה מה שחשוב.
אני מודה לכל המשתתפים. הישיבה ננעלת.
עו"ד אוריאל לין, נשיא
רשמה: לירון עצמון
