איגוד לשכות המסחר מתנגד להוצאת צו הרחבה בעניין עובדי קבלני שירותים

לדברי לין, "אנו הבענו מלכתחילה התנגדות נמרצת כנגד תוכנו ועקרונותיו של ההסכם שאנו רואים בו תקדים מסוכן ופגיעה בזכויות היסוד של המעסיקים בישראל, ולכל אורך הדרך תמכנו בעמדת הממשלה בעניין זה."
 
על פי הערר שהוכן על ידי עו"ד סיגל סודאי, מנהלת המחלקה ליחסי עבודה באיגוד לשכות המסחר, לא מדובר בהסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז - 1957. "ההסכם לוקה בפגמים קשים הן מבחינה מהותית והן מבחינה פרוצדוראלית באופן שלא מתקיימות בו הדרישות המתחייבות על פי חוק להוצאת צו הרחבה."
 
זאת ועוד, איגוד לשכות המסחר לא היה צד ל-"הסכם" זה והוא מתנגד לו בכל לשון של התנגדות. "משמעותו של ההסכם היא אחת ויחידה – התערבות פסולה במבנה התעסוקה של כל עסק בישראל, שלילה שלא כדין של זכות יסוד חוקתית - חופש הניהול העסקי - וכפיית יחסי עובד-מעסיק."
 
הערר כולל את עמדת האיגוד מדוע אין להוציא צו הרחבה להסכם מהנימוקים הבאים:
 
·          לא מתמלאת הדרישה הבסיסית בחוק לצורך הוצאת צו הרחבה : הארגונים החתומים על ה-"הסכם" מייצגים מספר מצומצם של מועסקים במשק
 
1.    באשר ליחס בין מספר העובדים המועסקים ע"י הצדדים החתומים על ההסכם לבין מספר המועסקים שאינם צד להסכם, יובהר כי בקרב חברי איגוד לשכות המסחר לבדו, המייצג את עיקר מגזר המסחר והשירותים, מועסקים יותר עובדים מאשר בקרב חברי הארגונים שחתמו על ההסכם יחדיו (ע"פ נתוני הלמ"ס במגזר העסקי מועסקים בענף המסחר והשירותים 1,470,000 עובדים, בתעשיה, 424,000 וביתר הענפים 221,000).
חברים נוספים בלשכת התיאום לא חתמו על ה-"הסכם". פועל יוצר הוא שמי שחתם על ה-"הסכם" (שבעה (7) ארגונים – התאחדות התעשיינים, התאחדות בוני הארץ, התאחדות האיכרים, התאחדות בתי המלון, התאחדות תעשייני היהלומים, התאחדות המלאכה והתעשייה, התאחדות הסוחרים) מייצג מספר מצומצם של מועסקים במשק, שקטן עוד יותר נוכח העובדה שהוחרגו מ-"ההסכם" חברות בינלאומיות, ענפי הבנייה והשמירה ועל-כן לא מתמלאת הדרישה הבסיסית לצורך הוצאת צו הרחבה.
 
2.   ויודגש, לא ניתן להרחיב בצו הרחבה הוראות הסכם קיבוצי בענפים מסוימים במשק, על כלל המשק. לכל היותר, ניתן להרחיב את ההסכם על כלל העוסקים בענפים שחתומים על ההסכם - הא ותו לא!
 
3.    עוד יוער, כי נוצקת היום לתוך ה-"הסכם" משמעות שונה מזו ששימשה בסיס להסכמת מי שחתם על נייר זה, שכן זה כל מה שהוא - נייר ותו לא. 
ככל הידוע לנו, לחותמים על ה-"הסכם" נמסר, עובר לחתימה, שמדובר שמתווה עקרונות בלבד ובהמשך ייחתמו הסכמים קיבוציים פרטניים תוך התאמתם לצרכיו של הענף הרלוונטי. 
 
·      הטעמים המשפטיים הנוספים לגופו של עניין:
 
1.      הפגיעה בחופש העיסוק
בית המשפט העליון כבר קבע מפי הנשיא ברק כי חופש העיסוק משמעו החופש להעסיק. חופש העיסוק זכה למעמד חוקי על חוקי בשיטת המשפט הישראלית והוא עומד ברמת ההיררכיה הגבוהה ביותר בשיטתנו המשפטית. והנה, במסגרת "הסכם" מבקשים לפגוע בזכות יסוד חוקתית. חוק רגיל של הכנסת שהיה מבקש להשיג את אותה מטרה, של פגיעה כה קשה בחופש העיסוק, היה נפסל מיידית בבית המשפט מחמת היותו בלתי חוקתי.
לא יעלה על הדעת ש-"הסכם", שהוא ברמה נורמטיבית נמוכה מזו של חוק יסוד, יפרוץ את השער מקום שגם חוק של הכנסת לא היה עובר.
 
2.      הפגיעה בקביעת מבנה התעסוקה
עיצוב מבנה התעסוקה הוא מזכויות היסוד של כל בעל עסק. עסק חייב שיהיה בידיו את היכולת להתאים את מבנה התעסוקה שלו לצרכים המשתנים, אחרת לא יוכל לשרוד.
אין לקבל מצב בו גוף חיצוני מקבל דריסת רגל באחת מההחלטות שהיא חלק מה-DNA של הניהול העסקי – ההחלטה איזו עבודה מבצעים ישירות ואיזו עבודה מבצעים באמצעות מיקור חוץ.
כפיית העסקה ישירה פוגעת אנושות ביכולת התחרות הן ברמת העסק הבודד והן ברמת המשק כולו. עסק חייב להיות יכול להתאים את עצמו לדרישות השוק המשתנות אחרת לא ישרוד. מי נושא בתוצאות של עסק קורס הוא בעלי העסק. אין המדובר בטענה תיאורטית, זה הוכח היסטורית: בשנות ה-80 קרסו לא פחות מ-30 חברות בבעלות הסתדרות העובדים בעיקר נוכח קשיחות התעסוקה והעובדה שלא ניתן היה להתאים את מבנה התעסוקה לצרכי העסק. אלפי עובדים הצטרפו למעגל האבטלה באחד המשברים הקשים שידע המשק.
 
3.      כפיית יחסי עבודה איננה נושא שניתן להרחיב בצו
חוק ההסכמים הקיבוציים קובע מה הם הנושאים להסכם קיבוצי. אכיפת יחסי עבודה איננה אחד מהם. גם לא הסדרת הליכי פיטורים. לטעמנו, החוק לא מעניק סמכות להרחיב הוראות שתכליתן אכיפת יחסי עבודה ישירים. ספק אם החוק מעניק סמכות כזו אף להסכם עצמו.
 
4.      פגיעה בעיקרון השוויון - באמצעות החרגת ענפים –יוצרת אפליה בלתי חוקתית
"ההסכם" מחריג מתחולתו מספר ענפים ומקנה לגוף המכונה "ועדת המעקב" (מנגנון שכלל לא יכול לפעול בשם ארגונים ולחייבם בהתחייבויות חוזיות שהם לא צד להן) סמכות להחריג בעתיד ענפים נוספים. החרגה זו יוצרת פגיעה בשוויון בקרב המעסיקים, מזמיני השירותים ובקרב עובדי קבלני השירותים. אפליה זו הינה בלתי חוקתית, והיא איננה עומדת במבחני הסבירות והמידתיות החלים על חקיקת משנה, כדוגמת צווי ההרחבה.
 
5.      לא מדובר בהסכם של "לשכת התיאום", אלא של הארגונים הענפיים שחתמו עליו
לשכת התיאום כשלעצמה איננה חותמת על הסכמים. היחידים המרכיבים אותה הם אלו המתחייבים. לשכת התיאום רשאית לחתום בשם יחידיה, רק אם הוסמכה ספציפית לעניין זה או אחר. לשכת התיאום לא קיבלה את ההסכמה של כל יחידיה לחתום על ה-"הסכם" ומשכך לא מדובר ב-"הסכם" שלשכת התיאום חתומה עליו, אלא של אותם ארגונים יחידים שחתמו על הנייר. ויודגש, חתימתו של יו"ר לשכת התיאום אינה מחייבת את הארגונים החברים בלשכת התיאום שלא חתומים באופן פרטני על ההסכם, ואינה יכולה לחייב אותם זאת גם עפ"י תקנון הארגון.