תוכנית הדיור של יאיר לפיד שהוצגה בכנס Economix.il של לשכת המסחר ת"א והמרכז

בניה של 150 אלף דירות לשכירות בטווח ארוך, בשורה של מרכזים עירוניים במדינת ישראל, בסטנדרטים הגבוהים ביותר, במחירי שכירות שיעמדו על 65% ממחירי השוק היום - הדירות יבנו בעשר ערים אסטרטגיות במדינת ישראל: בתל אביב, ירושלים, באר שבע, חיפה, חולון, אשקלון, אשדוד, נתניה, צפת, כפר סבא -  "אני מפציר בממשלה לגנוב לנו את הרעיון"
יאיר לפיד, יו"ר "יש עתיד" הציג היום את תוכנית הדיור של מפלגתו. בדברו בפני בכירי המשק בוועידת Economix.il של לשכת המסחר ת"א והמרכז אמר לפיד: "התוכנית שלנו מציעה בניה של 150 אלף דירות לשכירות בטווח ארוך, בשורה של מרכזים עירוניים במדינת ישראל, בסטנדרטים הגבוהים ביותר, במחירי שכירות שיעמדו על 65% ממחירי השוק היום, וגם ידחפו באופן מבוקר את מחירי הדירות לקניה כלפי מטה, לרמה של 2007, כלומר לפני המשבר העולמי. הדירות האלה ייבנו על אדמת מינהל, מכספי המוסדיים, שמחפשים השקעות ארוכות טווח, ולא יעלו למדינה אגורה שחוקה.

אבל לפני שאני אסביר את התוכנית, בואו נגדיר את הבעיה. הבעיה היא שכרגע אם אתה אדם צעיר, ששירת בצבא, למד באוניברסיטה והתחיל את דרכו בשוק העבודה, ויש לך בת זוג או בן זוג, שגם הם שירתו בצבא, וגם הם למדו, וגם הם עובדים קשה. אז יש לי בשורה רעה בשבילכם: אם אין לכם דוד עשיר שיוריש לכם המון כסף, לא תהיה לכם דירה. צר לי לבשר לכם, האנשים שאמורים היו לטפל בזה נטשו אתכם, ואם לא נעשה משהו, אם לא נשנה את חוקי המשחק הנוכחיים, תשכחו מדירה. לא תהיה לכם דירה.
דירה ממוצעת של ארבעה חדרים בשבדיה עולה 30 משכורות. דירה ממוצעת של ארבע חדרים באנגליה עולה 71 משכורות. דירה ממוצעת של ארבעה חדרים בישראל עולה 138 משכורות. איזה אדם צעיר יכול לעצור את חייו ל-138 חודשים, כמעט שתים-עשרה שנים, לא לצאת בערב, לא לקחת בייביסיטר, לא לקנות אוטו, לא לעשות ילדים כמובן, ילדים זה יקר, ורק לשים 100% ממשכורתו בצד כדי לקנות דירה? כמובן שאף אחד. אז לא תהיה להם דירה.

ובאותו זמן, באותו זמן שהם מגלים שלא תהיה להם דירה, הם מסתכלים שמאלה וימינה והם מגלים עוד דבר: שיש אנשים צעירים אחרים, שלהם דווקא יש דירה. שהם דווקא מקבלים דירה. ואלה האנשים שלהבדיל מהם לא שירתו בצבא, ולא למדו והם לא עובדים, אבל הם כן מקבלים דירה מהמדינה. למה? כי אנחנו חיים במדינה שיש בה תרבות פוליטית מושחתת ומשחיתה, שבה אתה לא מקבל לפי מה שאתה נותן, ואתה לא מקבל לפי מה שמגיע לך, לפי הזכויות שלך, אתה מקבל לפי השאלה כמה אתה קרוב לצלחת, כמה קל לך לסחוט, ובעיקר לפי השאלה אם יש לך מפלגה פרטית משלך שיושבת בממשלה רק מסיבה אחת, כדי לטפל בציבור שלה.

אני לא יודע אם עקבתם אחרי הדבר הקרוי "רפורמת הדיור" של ישראל, אז הנה תקציר הפרקים הקודמים. אחרי המחאה של הקיץ, שהתחילה בגלל הדיור, הוקמה כזכור ועדת טרכטנברג. והוועדה ישבה ותכננה רפורמה בדיור, שהיה בה קריטריון מרכזי אחד, הקרוי "מיצוי כושר השתכרות". לאלה מכם שלא מכירים את הביטוי, מדובר בעברית-ממשלתית ל-לעבוד. הועדה אמרה שאם שירתת בצבא, ולמדת ואתה עובד ואשתך עובדת, אז המדינה צריכה לעזור לך לקנות את הדירה הראשונה שלך. לא רק מפני שזה הדבר ההוגן לעשותו, אלא גם מסיבות מעשיות. כי הציבור הזה של הצעירים, הציבור היצרני והעובד, הוא גם הציבור שיום אחד ישלם 48% מס ויישא על גבו את כל המדינה, אז למדינה כדאי לעזור לו לקנות את הדירה הראשונה שלו. המדינה תעזור לו, כי הוא יעזור לה. והוועדה הגישה את מסקנותיה לממשלה, והממשלה חתמה וקיבלה ואישרה, ואז הרפורמה הלכה לביצוע, ונחתה על שולחנו של שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, מש"ס, ואריאל אטיאס אישר את הרפורמה כולה חוץ מדבר אחד. הוא הוציא את הקריטריון הקרוי "מיצוי כושר השתכרות". הוא הוציא את הצורך לעבוד. והוא הכניס במקום זה קריטריון חדש, שלא נודע כמותו בכל תולדות האומות, והוא נקרא: "ותק בנישואין!" ותק בנישואין! תגידו לי אתם, איזה ציבור במדינת ישראל מתחתן הכי צעיר? ויש שתי סיבות לזה שהם מתחתנים מוקדם. הסיבה הראשונה היא שהם לא צריכים ללכת לצבא. והסיבה השניה היא שאם אנחנו משלמים את החשבונות שלהם, וגם קונים להם דירה, אז למה שהם לא יתחתנו צעירים?
שלא תטעו בי. אני לא נושא פה דרשה אנטי חרדית. אני מבין שיש נסיון להדביק לי שנאת חרדים, ואני אפילו מבין למה העסקנים שלהם כל כך נלהבים ליצור איתי עימות, אבל אני לא מוכן לשתף עם זה פעולה. אני לא שונא אף יהודי בעולם, ואני נגד כל מסר של שנאה, ויותר מזה, אני מכיר בזה שגם החרדים הם אזרחים שווי זכויות, וגם להם צריך למצוא פתרונות דיור. אבל באיזו מדינה בעולם, באיזו מדינה חפצת חיים, אם מישהו משרת בצבא, ולומד, ועובד, ואשתו עובדת, והם עושים כמיטב יכולתם להפוך לאזרחים מועילים, אז המדינה בתגובה אומרת, "אז דווקא הם לא זכאים לסיוע בדיור. אז דווקא מהם נשלול את האפשרות לקנות את הדירה הראשונה שלהם, ונעביר את הזכות הזו למי שלא משרת, לא עובד, ולא יהפוך לאזרח יצרני ומשלם מיסים."

הטענה שלי אפילו לא מופנית נגד אריאל אטיאס. הוא וחבורתו מעולם לא הסתירו שאין להם שום עניין בטובת הציבור הכללי, והם שם רק בשביל לסדר הטבות למצביעים שלהם. הטענה שלי היא כלפי ראש הממשלה. כי ראש הממשלה צריך היה לקרוא לאריאל אטיאס ולהגיד לו, "אדוני, אם אתה לא תעשה את העבודה שלך, אם אתה לא תדאג לכלל הציבור בישראל, אז אתה לא תוכל להמשיך בתפקיד שלך." ראש הממשלה היה צריך להגיד, "התפקיד שלי הוא לעזור למצוקת הדיור של מעמד הביניים הישראלי, של הזוגות הצעירים בישראל, לא לעסוק בפוליטיקה ישנה של אינטרסים, לא להכנע תמיד לסקטורים, לא לפחד כל הזמן מהשותפים הקואליציונים שלי." אני לא יודע להגיד לכם, וזה גם לא תפקידי להסביר למה ראש ממשלת ישראל מסרב באופן עקבי לטפל במצוקה המתמשכת של מעמד הביניים הישראלי, אבל זה המצב. הם לא הציעו שום פתרון דיור לדור הבא, ואת הפתרון היחיד שהובא בפניהם הם מוססו ודאגו שהוא ייעלם.

יש לממשלת ישראל קואליציה של 94 חברי כנסת. אחת הקואליציות הגדולות בתולדות המדינה, האופוזיציה לא קיימת, והם לא עושים כלום. בשביל מה בדיוק הם הקימו ממשלה של 36 שרים וסגני שרים על תקן שרים? איך קורה שיש להם קואליציה של 94 חברי כנסת, ורוב הציבור בישראל יודע שזה לא בשבילו? איך קורה שכל אזרח ישראלי מבין שזו לא קואליציה שרוצה לעשות משהו, אלא סידור עבודה? איך קורה שהם הקימו את הממשלה הזו, ולא אמרו אף מילה על בריאות, ולא אמרו אף מילה על תחבורה, ולא אמרו אף מילה על יוקר המחיה, ולא אמרו אף מילה על חינוך, ולא אמרו אף מילה על דיור? זה לא משהו שהממשלה אמורה לטפל בו? לפי נתונים של הלמ"ס 32% מתושבי מדינת ישראל לא גרים בדירה משלהם גם אחרי עשרים שנות נישואין. כי בשביל לקנות את הדירה הראשונה אדם צעיר  שגר אצל ההורים, צריך לשים על השולחן יותר מ-400 אלף שקל במזומן. מאיפה הוא יביא 400 אלף שקל? ונניח שהוא יביא 400 אלף שקל, מאיפה הוא אמור להביא קרוב ל-4000 שקלים כל חודש כדי לשלם משכנתא והוצאות על הדירה שלו? הוא עוד לא התחיל לחיות, והוא כבר עֶבֶד.
והממשלה אומרת לו, "אתה לא חייב לגור בתל אביב", "אתה לא חייב לגור בירושלים." לך תגור בפריפריה. שזו תשובה מאוד מרשימה. פתאום הממשלה דואגת לפריפריה. אתם דאגתם לחינוך בפריפריה לפני שאתם שולחים אנשים לגור שם? הרי הממשלה הזו סירבה לסייע בתקציבים לסגירת פערים בחינוך לפריפריה. אתם דאגתם לתחבורה ציבורית יעילה בפריפריה? איך הוא יגיע לעבודה? ברכבת שבניתם מתל אביב לשדרות, או ברכבת שבניתם מירושלים לקרית שמונה? אתם דאגתם לתעסוקה בפריפריה? יש בין עפולה לנצרת פארק הייתעשייתי סודי שלא גיליתם עליו לאף אחד? יש בין נתיבות לאופקים לשכות לתעסוקה ומרכזי עידוד לעסקים קטנים וזעירים שהציבור לא יודע על קיומם? אתם דאגתם לבריאות בפריפריה? תקראו את דו"ח טאוב על מצב מערכת הבריאות. אם הזוג הצעיר הזה רוצה שיהיה לו תינוק יום אחד, כדאי שהוא יידע שתמותת התינוקות בפריפריה, גם בצפון וגם בדרום, היא כפולה מאשר במרכז. בטיפול נמרץ ילדים בפריפריה יש פחות מחצי ממיטות האשפוז מאשר במרכז. אז לפני שהשרים שולחים אותם לפריפריה, שיעשו את העבודה שלהם. אני מאוד בעד. אני חושב שמדינת ישראל חייבת להגביר את התמיכה בפריפריה. אני חושב שלא מפנים לזה מספיק משאבים, ואחרי שזה יקרה, נוכל באמת לעודד צעירים לעבור לגור בפריפריה.

לנזוף בצעירים על זה שהם רוצים לגור במקום שבו הם עובדים ולומדים, ושם חיה המשפחה שלהם, זה לא הפתרון. מדינת ישראל צריכה להחזיר את מיצוי כושר ההשתכרות כקריטריון המרכזי לזכאות לסיוע בדירה. היא צריכה לזרוק לפח את ההונאה השערורייתית הקרויה "ותק בנישואין", והיא צריכה להחליט מי קהל היעד שלה. תדמיינו לרגע את הצעיר הזה שעליו אני מדבר, כי אתם מכירים אותו. הוא לובש ג'ינס וטי-שירט דהויה שמאחורה כתוב, "גבעתי – גדוד צבר, מחזור 2003", ויש לו תואר ראשון, והוא אוהב את אשתו הצעירה, הם התחתנו לפני שנה, והוא עובד, והוא מרוויח, נניח, עשרת אלפים שקל בחודש. אז למה הוא גר אצל ההורים? מה פתאום שהוא יגור אצל ההורים? והתשובה היא שהוא גר אצל ההורים כי הממשלה שלו לא מבינה שזו חובתה למצוא לו פתרונות דיור. הממשלה שלו לא מבינה שהאיש הזה הוא מטרת קיומה. כי האינטרס הקיומי ביותר של מדינת ישראל, הוא שהאיש הצעיר הזה יבין שעתידו כאן. שפה הוא יחיה, ופה הוא יעבוד, ופה היו יגור. רק שהוא צריך לגור איפשהו. מדינת ישראל היא הבעלים של 93% מהקרקעות. מנהל מקרקעי ישראל הוא הבעלים של 93% מהקרקעות. זה אומר שיש להם שליטה מלאה על מחירי הדיור. זה אומר שאם הוא עֶבֶד, זה מפני שהם הפכו אותו לעֶבֶד.
כדי שלבחור הזה יהיה איפה לגור, אנחנו נדאג לכך שיקרו שני דברים.
הדבר הראשון הוא שמחירה של דירה ממוצעת יחזור לרמה של 2007, כלומר במקום 138 משכורות, הוא יחזור לרמה של 99 משכורות. שזה עדיין גבוה מדי, וזה עדיין קשה, אבל זו רמת מחירים שיש לה קשר למציאות. שמאפשרת לזוג צעיר לפחות להתחיל לתכנן את הדירה הראשונה.

השאלה הגדולה היא כמובן איך עושים את זה. וכאן מגיע המפתח השני, כאן מגיעה הליבה של תוכנית הדיור שלנו.
אוזלת היד המוחלטת של הממשלה, היא לא רק בזה שהדיור אינו בר השגה, אלא גם בכך שאין בעצם במדינת ישראל בינוי להשכרה. לא בונים פה להשכרה. כל מי שגר בשכירות, שזה כמעט כל אדם צעיר שרק עכשיו עזב את הבית, בעצם שכר את הדירה ממישהו. והוא יודע שבכל רגע נתון עלולים להוציא אותו. הבת של בעל הבית תחזור ממיאמי, או שבעל הבית יפשוט את הרגל, או שהוא יחליט לקנות לעצמו פרארי, ועכשיו הוא זורק את האיש הצעיר שלנו החוצה, והוא ואשתו הצעירה עומדים על המדרכה  עם החוט-מאריך ביד. ואז הוא אומר לעצמו, "אני גמרתי עם השכירות!" אני אמשכן את גופי, את נשמתי, את כל חיי, אני אקח על עצמי התחייבות שתגמר כשהילדים שעוד לא נולדו לי יתגייסו בעצמם לגבעתי, העיקר שזו תהיה הפעם האחרונה בחיי שזרקו אותי מהדירה שלי.

עכשיו תתארו לעצמכם שבמרחק של שני קילומטר מהמדרכה הזו. בסדרה של מקומות איסטרטגיים בעיר שלו, יש מגדלים של דירות להשכרה, שבהם השכירות על הדירות עולה 35% פחות ממחיר השוק, שהדירות מוארות וירוקות, ובנויות בסטנדרטים הכי גבוהים, ויש במגדלים שטחים ציבוריים וחדר כביסה וחדר כושר, ובעיקר הוא יודע שאי אפשר להוציא אותו. הוא יכול לעשות ביום הראשון חוזה לחמש שנים, והוא יודע שגם אחר כך, אם הוא ירצה להשאר הוא תמיד יכול להשאר, באותו מחיר, בלי לחשוש שהמחיר יעלה, כי זה לא הבית של מישהו, זה בניין שמנוהל בידי חברת ניהול שהמטרה העיקרית שלה היא שהוא יהיה מאוכלס לטווח הארוך, הם רוצים שהוא יישאר שם. אם אין לו כסף, הוא ישכור דירה של שני חדרים. אם יוולד לו תינוק, או שהוא ירוויח קצת יותר, הוא ייגש לחברת הניהול, שיש לה משרד ליד המעלית, וישכור דירה של שלושה חדרים באותו מתחם, והילד ימשיך ללכת לאותו פעוטון או לאותו גן, וחברת הניהול גם תעזור לו להעביר את החפצים, כי הם רוצים אותו שם.

זוהי הליבה של תוכנית הדיור שלנו. זה הדבר שאנחנו הולכים לעשות. זה ההסכם הקואליציוני שאנחנו נחתום עליו. לא מעניין אותנו לקבל שרים ללא תיק, אין לנו מקורבים שצריך לחלק להם ג'ובים, אנחנו יכולים להתרכז בשיפור החיים של מעמד הביניים הישראל ואנחנו נדאג לכך שבמדינת ישראל יוקמו בעשר השנים הקרובות 150 אלף יחידות דיור להשכרה, במגדלי דירות שייבנו בעשר ערים איסטרטגיות במדינת ישראל: בתל אביב, ירושלים, באר שבע, חיפה, חולון, אשקלון, אשדוד, נתניה, צפת, כפר סבא. וזה לא מקרי שנקבתי פה דווקא בשמות הערים שבהן הקרקע יקרה במיוחד, למרות שאם יהיו ערים נוספות שירצו להכנס לפרוייקט, נשב איתן ונעשה כל מאמץ להכניס גם אותן.
הבניינים אלה, ייבנו במקבצים של 300 דירות לפחות כדי להקל על הניהול שלהם. בשונה מהדיור למכירה, ייבנו מינימום סוגים של דירות ומפרטים בכל מבנה,כי זה מוזיל מאד את עלויות הבנייה ומאפשר מערכות קלות שלתחזוקה שוטפת.

השאלה היא כמובן איך מממשים פרוייקט לאומי בכזה היקף. כי הרי לכל פרוייקט בניה יש שני מרכיבים בסיסיים: הקרקע והמימון.
לגבי הקרקע, התשובה כמעט מובנית. הזכרתי כבר ש-93% אחוז מהקרקעות במדינה שייכות למינהל מקרקעי ישראל. בכל הערים שציינתי כאן יש למדינה אלפי דונמים, שהיא יכולה להשתמש בהם. והקרקע תשאר של המינהל, היא תשאר של המדינה. המינהל יקצה לפרוייקט קרקעות בתוך הערים, והוא יישאר הבעלים של הקרקע, בדיוק כמו שהוא הבעלים של הקרקע של כביש 6, או של הקרקע שעליה עוברת כל מסילת רכבת, או שעליה בנויים בתי הספר האיזוריים שבהם לומדים הילדים שלנו. בניה להשכרה בהיקף כזה היא אינטרס לאומי, וצריך להתייחס אליה כאל אינטרס לאומי, בייחוד בהתחשב בעובדה שזה לא יעלה למדינה אפילו אגורה שחוקה אחת, ולא יצריך פריצה של מסגרת התקציב.

מה שמוביל אותנו לשאלת המימון. מי יממן את זה? וגם פה, התשובה נמצאת לנגד עינינו. המוסדיים, ובעיקר קרנות הפנסיה שלנו, מחפשים כל הזמן דבר אחד: אפיקי השקעה ארוכי טווח, לעשרים שנה ומעלה, עם תשואות סבירות, שיש להם בטחונות. הבעיה היא שאין אפיקים כאלה, אז הם משקיעים בשטויות. הם שמים את הכסף של הפנסיה שלנו בכל מיני מיזמים חסרי אחריות של הטייקונים. שמים את הכסף על קזינו בווגאס, או על מיזמים במזרח אירופה עם כל מיני שותפים מושחתים, ויום אחד אנחנו קמים בבוקר ומגלים שהטייקון מבקש תספורת על האג"ח שלו ואיבדנו שני שליש מהכסף. והסיבה  שהמוסדיים מתנהגים ככה, היא כי אין להם איפה להשקיע את הכסף. הם יושבים על הר של מיליארדי שקלים, והם צריכים למצוא לו אפיקי השקעה, ואין להם.

אז אם המדינה תבוא אליהם ותגיד להם, "יש לי פתרון בשבילכם." יש לי פרוייקט בניה, שבו יש לכם תשואה בטוחה על הכסף לשלושים שנה, שבו יש בטחונות על הכסף - יש בניין, יש דיירים, יש הכנסה קבועה - הם יקפצו על זה. אנחנו עשינו, במהלך הכנת התוכנית, בדיקות גם בקרנות הפנסיה וגם מול גורמים באוצר, ובשני המקרים התגובה היתה "את זה חיפשנו!" כי הבעיה הגדולה היום של המוסדיים היא שאין להם בדיוק אפיקי השקעה כאלה. אין להם אפיק השקעה שמאפשר להם לישון בלילה בשקט, בידיעה שהכסף של הפנסיות שלנו מגובה, ומניב, ומי שעומד מאחוריו זה לא איזה טייקון שממונף עד הגבות, ושהם יכולים לדעת שמאחורי כל אג"ח שמנפיקים לפרוייקט הזה יש נכס – נכס עומד, שאפשר לממש אותו, שאי אפשר לברוח אתו, שאף אחד לא יבקש עליו תספורות. ועדת טרכטנברג הציעה שיהיו הטבות מס למוסדיים שמשקיעים בבניה להשכרה. אנחנו לא נגד הרעיון הזה, אבל אנחנו מאמינים שאין בו צורך. הם יריבו על זה! בכל שיחה שניהלנו עם נציגי המוסדיים, בכל פעם שהצגנו להם את המודל, הם אמרו "תביאו", "זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים כל הזמן", והם אמרו עוד דבר: "מתי מתחילים?"

התשובה היא שאפשר להתחיל מחר. אני מפציר בממשלה לגנוב לנו את הרעיון. כדאי לכם. אתם פוליטיקאים, למה לכם לחכות עד הבחירות הבאות ושאנחנו נקבל את כל הקרדיט על זה שלדור שלם יהיה איפה לגור.
תגנבו לנו את הרעיון. אפשר להתחיל מחר. הקרקע תבוא מהמדינה, והמימון יבוא מהמוסדיים, ואת הבניה והתפעול והניהול השוטף יעשו חברות הנדל"ן המובילות בשוק לפי מה שנקרא "מודל כביש 6". הם ייגשו למכרז מול המדינה, ואלה שיזכו במכרז יבנו את הפרוייקט, וינהלו את הבניינים במשך שלושים שנה, ואחרי שלושים שנה הבניינים יעברו לידי המדינה ויהפכו להיות שלה. אבל זה לא אומר שבמשך שלושים השנה האלה למדינה אין תפקיד. כי המדינה היא זו שתפקח על זה שהם עומדים בתנאי המכרז: שמחליפים את הציוד בחדר הכושר, ושהמעלית תמיד עובדת ובחדר הכביסה המכונות פועלות, והמדינה תחייב, כחלק מתנאי המכרז, השקעה בתחזוקה ושיפוץ של המבנים בסכום שנתי מוגדר מראש. מה שקוראים בגרמניה SOCIAL CHARTER. כל זה יהיה קבוע בחוק, אבל לפי הנסיון בפרוייקטים כאלה בחו"ל, בדרך כלל המדינה לא צריכה לעשות הרבה, כי לחברות הניהול יש  אינטרס ברור לשמור על הבניינים במצב טוב, מפני שהריווחיות שלהן תהיה תלויה בכך שהם יהיו מאוכלסים. שאנשים לא רק ירצו לגור שם, שהם יריבו על הזכות לגור שם. ועדיין למדינה יהיו שיניים. הפיקוח שלה יהיה הדוק ויומיומי והיא תהיה הכתובת לתלונות אם חברת הניהול לא עושה את העבודה שלה. וכמובן שהמדינה אחראית לזה שהמחיר בדירות לא יעלה. אף אחד לא יוכל להקפיץ את המחיר באלפיים שקל בסוף החוזה רק כי השוק התחמם. המחיר יהיה קבוע מראש ומפוקח ומי שישכור את הדירה שלו יוכל לדעת כמה היא תעלה לו גם אחרי חמש שנים.

והמדינה תעשה עוד דבר, היא תקבע קריטריונים לחלק מהדיירים. לפחות 25% מהדיירים בבניינים האלה יהיו אנשים צעירים שעובדים בשירות המדינה במקצועות מועדפים. שוטרים, מורים, קצינים ואנשי קבע, עובדים סוציאלים, אחיות. כי בניגוד למצב הרוח שיש כיום בישראל, אני לא מאמין שאנחנו צריכים לבחור בין כלכלה יעילה ותחרותית לבין צדק חברתי. אנחנו צריכים לשלב בין כלכלה יעילה ותחרותית לבין צדק חברתי. היתרון של המודל שאנחנו מציגים פה היום, הוא שהוא כלכלי, והוא יעיל, אבל הוא גם מכיר בכך שתפקידה של כלכלה הוא לא רק שורת הרווח. כי היום, שוטר צעיר ששומר על אזרחי תל אביב, לא יכול לגור בתל אביב. הוא לא יכול לגור ליד האנשים שהוא מגן על חייהם. ומורה צעיר לתנ"ך שמלמד בירושלים, לא יכול לגור בירושלים, ואחות צעירה שהתחילה לעבוד בבית החולים לניאדו בנתניה, לא יכולה להרשות לעצמה לקנות דירה בנתניה. אז המדינה צריכה לנצל את ההזדמנות הזאת ולתת לאנשים האלה זכות ראשונים על דירה בשכר דירה נמוך, קרוב למקום העבודה שלהם, ובתוך הקהילה שהם עמוד התווך שלה.

הפתרון הזה הוא כל כך מדוייק, וכל כך פשוט, שבשבועות האחרונים, כשבדקנו את ההיתכנות שלו מול אנשי מקצוע, גם מהמגזר הפיננסי וגם משוק הנדל"ן, הדבר ששמענו שוב ושוב זה "איך יכול להיות שלא חשבו על זה קודם?" אין לי תשובה על זה. אני יכול להגיד רק שזה לא התחום היחיד שסובל ממחסור חמור ברעיונות חדשים. אם אתם תסתכלו על המערכת הפוליטית שלנו, אתם תגלו שאתם כבר המון שנים רואים בדיוק את אותם אנשים, שאומרים בדיוק את אותם דברים, ומציעים בדיוק את אותם הצעות, אז אולי זה לא מקרה שהגענו למצב שיש פה דור שלם שאין לו איפה לגור, ואף אחד לא טרח לנסות אפילו לתת לבעיה הזו פתרון אמיתי, ומקורי, ובר יישום.

150 אלף דירות כאלה, שבנויות בסטנדרטים האלה, גם ייתנו פתרונות לזוגות צעירים, גם יגרמו לזה שמחירי הדירות למכירה יירדו לרמה שעליה דיברתי – מתחת ל-99 משכורות – מפני שאלה חוקי ההיצע-והביקוש, וגם יאפשרו למדינת ישראל להקצות 25 אחוז מהדירות לאוכלוסיות יעד שלמדינה יש אינטרס מובהק להקל עליהן. זה לא רק פתרון דיור, אלא גם שינוי עמוק בתרבות. מפני שהיום לאנשים אין בעצם ברירה. גם אם הם לא רוצים, הם מרגישים שהם חייבים לקנות דירה, אפילו אם זה אומר שהם ממשכנים את כל חייהם, אפילו אם זה אומר שדווקא בתקופה הכלכלית הכי קשה שלהם - כשהילדים שלהם קטנים, כשהגנים יקרים, כשכל יציאה מהבית כרוכה בהוצאות - דווקא אז, הם נאלצים לעשות את ההוצאה הכי גדולה שהם יעשו בחייהם. אני מניח שרוב האנשים יחליטו לעשות את זה בכל זאת, וזו זכותם, אבל החובה שלנו היא לדאוג שזה יהיה במחיר סביר, ושתהיה להם אלטרנטיבה. וזה מה שאנחנו ניתן להם. זה מה שיישום תוכנית הדיור שלנו ייתן להם: הורדה במחיר, ואפשרות לגור בשכירות לטווח ארוך, בסטנדרטים גבוהים ובלי שהם יצטרכו לעזוב את האיזור שבו הם נולדו, ובו הם עובדים, ובו הם רוצים לבלות את חייהם".
למידע נוסף בתחום זה