מונופול הגז לא נשבר

שוק הגז הביתי בישראל הוא שוק ריכוזי: ארבע חברות גדולות חולשות על 90% מהשוק- פזגז, אמישראגז, סופרגז ודור גז, ואילו 39 חברות קטנות מתחלקות ב10% הנותרים.

מדינת ישראל מנסה להביא לפירוק הקרטל בשוק הגז הביתי כבר שלושה עשורים, אך ללא הצלחה. חוק ההסדרים משנת 1989 התייחס לראשונה לחוסר התחרות בענף ונועד להקל על כניסתם של ספקים חדשים לשוק ועל מעבר צרכנים מספק אחד למשנהו. לאחר מכן, בשנת 1991 נחקק חוק החלפת ספק גז שנועד להסדיר את מערכת היחסים בין ספק אחד למשנהו. בשנת 2008 הוכנסו לחוק ההסדרים תיקוני חקיקה ובשנת 2015 נכנסו לתוקף לתקנות מסירת מידע בנוגע לספק גז. אך כל הניסיונות הללו כאמור, לא הצליחו לפתוח את השוק לתחרות ולהביא ירידת מחירים.

לאחרונה פרסמה רשות ההגבלים העסקיים מחקר, שמפרט את החסמים והמגבלות המבניות בשוק הגז, שלא מאפשרות לחברות הגז הקטנות לגדול ולהוות תחרות משמעותית לחברות הגז הגדולות. החסמים נמצאים לאורך כל התהליך שעובר הגז מהיצרנים - בתי הזיקוק - דרך מחסור חמור באתרי אחסון, עלויות שינוע גבוהות ועד לצרכנים.

הנתונים מראים כי על אף ניסיונות הממשלה לפתוח את שוק הגז לתחרות, מחירי הגז לצרכן הביתי עלו ב- 30% בשנים האחרונות, כאשר החברות הגדולות גובות מחירים גבוהים לעומת החברות הקטנות המציעות מחירים נמוכים יותר.

אחת הסיבות לקשיים טמונה בקשיי מעבר צרכנים מחברה אחת לאחרת, מכיוון שהחברות הגדולות מחוברות לקבלני הבניין שמההתחלה מכניסים את המערכות שלהן לתשתיות הבנייה מבלי לאפשר לרוכשי הדירות אפשרות בחירה. המציאות מראה שברגע שדיירים בודקים החלפת ספק גז, חברות הגז הגדולות לא בוחלות באמצעים כדי להקשות על צרכנים לעבור לחברות מתחרות. אמצעים אלה כוללים הצעת הנחות כספיות כדי לשמר את הלקוחות, אי החזרת הפיקדון, ועידוד חלק מהדיירים להתנגד למהלך בצורת הנחה אישית גבוהה (כיום דרוש רוב של 51% מדיירי הבניין כדי לאשר החלפת ספק גז).

מאידך, גם משרד האנרגיה מקשה על מעבר של צרכנים מחברה לחברה, בכך שהוא מחייב את החברה החדשה להחליף את מוני הגז והברזים הביתיים בכל מעבר. במידה והחברה היוצאת הייתה מחויבת למכור לחברה הנכנסת את הציוד (בדומה לצוברי הגז הטמונים באדמה והחלפתם לעיתים מביאה להרס הגינה המשותפת של הבניין), אז מעבר הצרכנים היה מתבצע ללא כל שינוי פיסי, בדיוק כמו מעבר מחברת סלולר אחת לאחרת.

יש להניח, כי שני דברים צריכים לקרות כדי שהמצב ישתנה באופן משמעותי, כדוגמת רפורמה מקיפה בהובלת המדינה, שתביא לתנאי תחרות שווים בייבוא ואחסנה של גז מחד, ומאידך, מודעות ציבורית-צרכנית גבוהה שתביא את הצרכנים להתמקח על המחיר שהם מקבלים ולא להירתע ממעבר בין ספקים.