אובדן כושר עבודה – אחריות העובד!
בכל מה שקשור לפנסיה, זכות הבחירה היא של העובד ולמעסיק אין שום אמירה או יכולת להשפיע על בחירת העובד. אמנם המעסיק הוא זה שקובע את התקציב הפנסיוני, אבל את השימוש באותו תקציב קובע העובד והוא בלבד, ושימוש זה יש לבצע בשום שכל ולבחון התאמה מלאה לצרכים של כל עובד.
פסק דין שהוציא בית הדין הארצי לעבודה בחודש אוגוסט האחרון (ליליאן לנדסברג נ' גל-רוב יועצים) השיב בחיוב לשאלה האם עובד רשאי לבחור מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה והוסיף עוד שאין חובה על מעסיק לבטח את עובדו במסלול ביטוח פנסיוני הכולל ביטוח בגין אובדן כושר עבודה בניגוד לרצון העובד.
פסה"ד מתמודד עם העובדה שצו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק מחייב רכישת כיסוי ביטוחי הכולל אובדן כושר עבודה וגם עם חוק הסכמים קיבוציים, הקובע שזכויות שהוקנו בהסכם קיבוצי אינן ניתנות לוויתור ועדיין מגיע למסקנה שלעובד אפשרות לבחור בביטוח פנסיוני שאיננו כולל את רכיב אובדן כושר העבודה.
פסה"ד מעמיד כמקור נורמטיבי עליון את סעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה – 2005 וממנו הוא לומד, שלמרות הסעיף בחוק הסכמים קיבוציים האוסר על ויתור זכות מזכויות שהוקנו בהסכם ועל אף שארגון העובדים היציג כלל כברירת מחדל אובדן כושר עבודה כחלק מהכיסוי הביטוחי בהסכם הפנסיוני במשק שהוצא לו צו הרחבה, עדיין לכל עובד קיימת דרגת חופש מלאה לסטות מהסדר זה ולא לרכוש רכיב ביטוחי של אובדן כושר עבודה. כל זאת בשם העיקרון של חופש הבחירה של העובד, שהוא עיקרון ברזל בדיני הפנסיה בישראל.
סעיף 20 לחוק הפיקוח מעניק לעובד חופש בחירה מלא בקביעת סוג המוצר הפנסיוני, כמו גם באשר לחברה שתנהל עבורו את הכספים, וכן באשר למסלול ההשקעה שבו ינוהלו הכספים. ונאמר בסיפא של אותו סעיף, כי חופש זה עומד בעינו "אף אם נקבע אחרת בדין או בהסכם".
חופש בחירה זה מטיל גם אחריות על העובד למצוא את התמהיל הפנסיוני הנכון ביותר בעבורו. ואם בחר במסלול שאיננו עונה על צרכיו, אין לו להלין אלא על עצמו.
המעסיק יצא ידי חובתו עם הפקדת הסכום הפנסיוני לו התחייב בהסכם עם העובד.
יצוין עוד, כי בית הדין האזורי לעבודה, שעל פסק דינו הוגש הערעור קבע עוד, כי: "אין זה מתקבל על הדעת שנטיל חובה על מעביד לבדוק את תנאי הביטוח הפנסיוני של עובדו, שכן חובה זו מרחיבה את יריעת חובותיו, הרחבה בלתי סבירה בעליל".
