תנו לעבוד

מסת הרגולציה האדירה שנוצרה כאן בישראל גוזלת מהמדינה משאבים אדירים. זה כבר הוערך בהיקף של 50 מיליארד ₪. ומי שאינו מתעלם מכך ושואף להיאבק בזאת, הוא ראש הממשלה עצמו ומשרד ראש הממשלה. אבל כנראה שאין בכך די. בסוף שנת 2015 קיבלה הממשלה החלטה 2118, על פיה היה מוטל על כל משרדי הממשלה להפחית את נטל הרגולציה ב-5% במהלך 5 שנים; וכן לעמוד בבחינה קפדנית בכל הקשור לייזום רגולציות חדשות.

רק חלק מזערי מיעד זה הושג שכן הכוחות המייצרים רגולציה חדשה לא פסקו מלנוע קדימה. משרד הכלכלה ממשיך לייצר רגולציה מתוך רצון לקדם את האג'נדה שהוא קבע לעצמו. ורגולטורים כמו הרשות להגבלים עסקיים שואפים להרחיב את כוחם בדרך של הצעות חקיקה נוספות. הם שואפים להטביע חותמם על דורות העתיד. הממונה הפורשת של רשות שוק ההון, גב' דורית סלינגר התחייבה בפני הממשלה לבצע את החלטה 2118, ומה היא עשתה בפועל? תוך שנתיים וחודשיים היא הוסיפה 186 הוראות, תקנות, צווים בעלי תכנים רגולטוריים ואיש במשרד האוצר לא בלם אותה.

וכעת, מחמת הערכות שביצע ארגון ה-OECD  בישראל, יוזם משרד ראש הממשלה החלטה חדשה על פיה כל רגולציה שעלותה מעל 50 מיליון ₪ תהיה כפופה לאישור משרד ראש הממשלה. אם זה יהיה עיקר תוכנה של ההחלטה, אנו ניכשל שוב. משום שאנו מסרבים ללמוד מניסיון העבר. כל יוזמת רגולציה חדשה, על כל סוגיה ומשקלה, חייבת להיות כפופה לאישור של משרד ראש הממשלה. לא ניתן לכמת עלותה של רגולציה. רגולציה המתחזת כזניחה, שתוטל על כלל רשתות המזון, תייקר את מחירי המזון לכלל הציבור. אי אפשר להבחין בין רגולציה אחת לבין רגולציה אחרת בהתאם לקריטריון של עלותה למשק. אנו כבר עמוסי רגולציה. המסה מונחת את כתפי המגזר העסקי במשקל של חמישה אבני ריחיים. אין אנו זקוקים לשום רגולציה נוספת, אלא רק להפחתתה.

הכוחות ליצירת רגולציה הם חזקים יותר מכל הכוונות הטובות של משרד ראש הממשלה והחלטותיו. רגולטור שטועה, אינו מבטל את יוזמתו אלא מוסיף שכבות של רגולציה כדי לתקן את שגיאתו. המערכת שלנו כולה סובלת מתסמין חריף של התבטלות בפני הרגולטורים. חברי כנסת בשטחיות רבה מושיטים אל הרגולטור את ידם כאילו הוא זה שצריך תמיד להיות גלגל ההצלה של השגת יעדים לאומיים. די אם יאמר שרוצים לקדם תחרות ולהגן על הצרכן כדי שהרגולציה הדרקונית ביותר תאושר בסיפוק. רוצים דוגמא? הנה ביום א', 2.12 התקיים דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. חברי הוועדה הגיעו למסקנה שאין מספיק תחרות בין הבנקים וכי הריבית והעמלות הנגבים מהעסקים הקטנים גבוהים מידי. מה הם עשו? הם הושיטו ידם אל הרשות להגבלים עסקיים. הם רוצים שהרשות תכריז על כל הבנקים כקבוצת ריכוז. הווה אומר, שכל בנק בפני עצמו, ייחשב כמונופול- וזאת במצב שבו יש כבר גוף האחראי ישירות על תחום זה שהוא הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל.

אם שואפים באמת להפחית את הנטל הרגולטורי חייבים להיות נחרצים יותר. הקפאה מוחלטת. כל יוזמה רגולטורית חדשה או הרחבת סמכויות של רגולטור חייבת להיות כפופה לאישור משרד ראש הממשלה, לאחר שתינתן הזדמנות הולמת למגזר העסקי ולמערכת המשפט הפרטית להביע דעתה.

מאמר דומה פורסם ב"מעריב"