האם חוזה זכיינות הוא חוזה אחיד?

התשובה לשאלה זו חשובה משני טעמים מרכזיים:

(1) אם חוזה זכיינות מוגדר כ"חוזה אחיד" רשאי בית המשפט להורות על ביטול או שינוי של תנאי בחוזה שיש בו – בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות  - משום "קיפוח" זכיינים או משום יתרון בלתי הוגן של בעל הזיכיון העלול להביא לידי "קיפוח" זכיינים (ר' סעיף 3 לחוק החוזים האחידים).

(2) במישור המעשי, החלת חוק החוזים האחידים על חוזה זכיינות עשויה להקים חזקה משפטית לפיה סעיפים רבים הכלולים לעיתים בהסכמי זכיינות הינם, לכאורה, "מקפחים", ומכאן חשופים לביטול או שינוי על-ידי בית המשפט. סעיפים אלה עשויים לכלול, למשל, סעיף המאפשר לבעל הזיכיון לבטל את החוזה מכל סיבה וללא התראה סבירה; סעיף המאפשר לבעל הזיכיון לשנות, לאחר כריתת החוזה, את חיוביו המהותיים של הזכיין; תנאי המגביל את חופש הזכיין להתקשר עם ספקים; תנאי הקובע כי כל סכסוך בין בעל הזיכיון והזכיין יידון בבוררות; תנאי המתנה על הוראת הדין בדבר מקום שיפוט; תנאי שלפיו נדרש הזכיין לאשר או להצהיר כי קרא את חוזה הזכיינות.

עד כה, בתי המשפט המחוזיים והשלום נדרשו לדון, מעת לעת, בשאלה האם חוזה זכיינות הינו חוזה אחיד. במספר מקרים, השיבו בתי המשפט בשלילה לשאלה זו, בנימוק כי לא כל תנאי חוזה הזכיינות נקבעו מראש על-ידי בעל הזיכיון, וכי חלק מהתנאים הם תוצר של משא ומתן בין הזכיין לבעל הזיכיון. כך לדוגמא, בפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין ברייטר נ' י.ש. מל אופנה בע"מ, דחה בית המשפט טענה של זכיינית חנות בגדי ילדים בשם "טופ קידס", כי החוזה בינה לבין בעלת הזיכיון הינו חוזה אחיד, בין היתר בגין העובדה שהזכיינית העירה הערות לחוזה. בדומה, בפסק הדין מיטוב נדל"ן בע"מ נ' רוזמן, דחה בית המשפט טענה של זכייני סוכנות תיווך הנדל"ן ERA, כי החוזה בינם לבין בעלת הזיכיון הינו חוזה אחיד, בין היתר בנימוק שלהסכם הזכיינות הוספו נספחים שבהם הוכנסו שינויים למיניהם על פי בקשת הזכיינים.

ואולם, נדמה כי קביעת בתי המשפט כי חוזה הזכיינות אינו אחיד, בנימוק כי  לא כל תנאי החוזה נקבעו מראש על-ידי בעל הזיכיון, אינה נקייה מקושי.

במה דברים אמורים? "חוזה אחיד" מוגדר בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, בין היתר, באופן הבא:

"נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד" (ההדגשה שלי).

מהגדרה זו נובע, כי חוזה אחיד עשוי להתקיים אף אם "מקצת" התנאים בחוזה הזכיינות נקבעו מראש על-ידי בעל הזיכיון, ויתר התנאים נקבעו במסגרת משא ומתן בין בעל הזיכיון לבין הזכיין. ברוח זו, קבע בית המשפט העליון בפסק הדין ‏‏Nantucket ‏ נ' עמיקם: "יכולתו של לקוח להכניס שינויים כאלה ואחרים בחוזה, אינה שוללת את היותו חוזה אחיד...". ברוח זו אף קבעו המלומדות ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ, בספרם "חוזים אחידים": "אין בעובדה שנוהל משא-ומתן על תנאים מסוימים כדי להוציא את החוזה כולו מתחום החוזים האחידים הכפופים לחוק".

ומה דינם של התנאים שבעל הזיכיון והזכיין הסכימו עליהם במיוחד לצורך החוזה המסויים ביניהם? תנאים אלה אמורים להיות מוחרגים, בדרך כלל, מתחולתו של חוק החוזים האחידים. זאת, לאור סעיף 2 לחוק הנ"ל, אשר מגדיר תניה בחוזה אחיד ככזו שאינה כוללת תניה שספק ולקוח הסכימו עליה במיוחד לצורך חוזה מסויים.

הנה כי כן, קיומו של משא ומתן בין בעל זיכיון לבין זכיין לגבי חלק מהתנאים בחוזה הזכיינות לא אמור לשלול, כשלעצמו, את תחולת חוק החוזים האחידים על יתר תנאי החוזה, אם הם נקבעו מראש בידי בעל הזיכיון כדי שישמשו תנאים לחוזי זכיינות רבים בינו לבין זכיינים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם.

*  המאמר אינו מתיימר למצות את הדיון בנושא. אין לראות במאמר זה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.

* המידע המפורסם כאן הועבר במלואו על ידי המפרסם והינו באחריותו הבלעדית של המפרסם. ללשכת המסחר אין ולא תהיה שום אחריות, לנכונות המידע המפורסם ו/או לטיב השרות של העסק האמור.