האם נכון לקצר את שבוע העבודה בישראל? חלק א
האם נכון לקצר את שבוע העבודה בישראל? בצרפת קוצר שבוע העבודה ל-35 שעות בשבוע, אולם שני עשורים מאוחר יותר שיעור האבטלה בצרפת רק עלה. האם המצב יהיה דומה בישראל?
סוף שבוע ארוך ארבע פעמים בשנה מקודם בימים אלה בכנסת ישראל. הצעת החוק המקורית של אלי כהן, היום שר הכלכלה, התחילה עם סוף שבוע אחד ארוך בחודש, כלומר 12 סופי שבוע ארוכים בשנה; לאחר מכן עברה קיצוץ של חצי ודובר על שישה סופי שבוע ארוכים בשנה ומה שממתין עתה בצנרת החקיקה בכנסת הוא עד 4 סופי שבוע בשנה. על חשבון המעסיק, כמובן.
הסתדרות העובדים הכללית כבר הודיעה כי אחד היעדים המרכזיים שלה הוא קיצור שבוע העבודה בישראל, העומד היום על 43 שעות שבועיות לפרק זמן של 40 שעות, שהוא ממוצע שבוע העבודה במדינות ה-OECD.
קיצור שבוע העבודה בתנאי המשק בישראל, הסובל מבעיית פריון חמורה, הוא הימור גדול. הימור, מטבע הדברים, יכול להצליח, אבל הוא יכול גם להיכשל.
ניקח לדוגמה את צרפת: צרפת היא מדינה סוציאליסטית עם חוקי עבודה מאוד נוקשים, הנוטים לטובת העובדים. צרפת עברה בשנת 1999 לשבוע עבודה בן 35 שעות. בליון עובדים 31.6 שעות ואילו בבירה, פריז, עובדים הכי מעט שעות במדינה – 30.84 שעות בלבד.
בנוסף, בתחילת שנת 2017 עבר בצרפת חוק חדש, הזכות להתעלם מאמצעים טכנולוגיים. על מנת למנוע את השחיקה ואת העובדה שבמציאות של המאה ה-21 הטכנולוגיה הפכה את כולנו לזמינים 24/7, נקבע כי בארגון מעל 50 עובדים, יוגדרו שעות עבודה, שלאחריהן העובדים יהיו זכאים שלא לפתוח או לענות למיילים וגם לא לענות לטלפון הסלולארי. חשוב לציין כי מדובר עדיין בבחירה של העובדים. ירצו, יוכלו להמשיך לבדוק את תיבת הדואר האלקטרונית שלהם מהבית.
המטרה הברורה של אותה חקיקה כאמור, היא למנוע את השחיקה וליצור חיץ בין חיי הפנאי והמשפחה לבין העבודה.
שבוע העבודה בצרפת הוא חריג מבחינת אורכו הקצר. גם המציאות הכלכלית בצרפת היא די עגומה.
ב-1999, כשעברו בצרפת לשבוע עבודה בן 35 שעות, המטרה הייתה ליצור מקומות עבודה חדשים. והנה, קרוב לשני עשורים של ניסוי, מתברר כי שיעור האבטלה בצרפת עומד על 10.2%!, מתקרב לשיא כל הזמנים. יתרה מכך, שיעור האבטלה בקרב צעירי צרפת עומד על השיעור המפחיד של 25%. איזו תקווה יש לצעירי צרפת היום בשיעורי אבטלה כה גבוהים? רק לשם ההשוואה, בישראל עמד שיעור האבטלה בשנת 2016 על 4.8% (על פי נתוני הלמ"ס).
הדעיכה של הכלכלה הצרפתית עוררה ביקורת פנימית על חוקי העבודה ובהם גם שבוע העבודה הקצר. שר הכלכלה מקרו, התבטא כי שבוע עבודה בן 35 שעות "מציג את צרפת כמדינה שלא רוצה לעבוד יותר" ומאותתת באופן שלילי לחברות זרות שרוצות להשקיע.
והתוצאה של ההליך הזה: קשה להאמין, אבל ממשלה סוציאליסטית בראשות הנשיא הולנד החליטה בשנת 2016 לבצע שורה של שינויים נדירים בחוקי העבודה בצרפת, לרבות הקלה על מעסיקים בהליכי פיטורים של עובדים וגם שינוי של הארכת שבוע העבודה בן 35 השעות. הממשלה הסוציאליסטית הזו פעלה בהתאם לסעיף בחוקה, שאפשר לה לעקוף את הפרלמנט הצרפתי, שלא היה מעוניין בשינויים האמורים.
הצרפתים לא קיבלו באדישות את הפעולות של ממשלתם. צרפת חוותה שביתת רכבות, הפגנות, מחאות אלימות ועוד. מה שרק מוכיח שברגע שמקצרים את שבוע העבודה, קשה להחזיר את הגלגל אחורה.
כאמור, אצלנו מונחת ההצעה להוסיף ארבע סופי שבוע ארוכים בשנה. המשמעות: הגדלת שכר. עובדים פחות שעות והשכר לא נפגע. יכול להיות שיש היגיון בסוף שבוע ארוך, שיאפשר יותר מנוחה ופנאי עם המשפחה, אבל לא ייתכן שברגע שנוגעים במבנה שבוע העבודה בישראל, הסוגיות שמטרידות כבר שנים ארוכות את המעסיקים, לא יזכו לטיפול. לא יעלה על הדעת שממשיכים בקו ההכבדות על המעסיקים וממשיכים להטות את המטוטלת באופן חד צדדי רק לכיוון העובדים.
כך למשל, חייבים, אחת ולתמיד לתת מענה גם לנושאים שהמעסיקים כואבים:
- סוגיית השעות הנוספות:
על פי המצב המשפטי היום, השעות הנוספות מחושבות על בסיס יומי ולא על בסיס חודשי. יוצא, שאם עובד מעוניין לצאת שעתיים מוקדם יותר ומודיע למעסיקו שהוא ישלים את אותן השעתיים ביום שלמחרת, הוא מציב את המעסיק בסיטואציה מאוד לא נוחה. מצד אחד, אם המעסיק ייענה לבקשה, הוא ישלם לעובד יותר, שכן על שתי שעות ההיעדרות ירד שכר רגיל (100%), אבל על השעתיים הנוספות ישולם שכר שעות נוספות (125%), כך שעלויות ההעסקה גדלות, בגין אותה מכסת שעות. זה לא הוגן, זה לא צודק וזה מעוות. על כן, רבים מהמעסיקים מודיעים מראש לעובדים, שהם לא מאפשרים עבודה בשעות נוספות. ומי נפגע? העובד. הוא ייצא מוקדם, שכרו ייפגע והוא לא יוכל להשלים את השעות. חייבים לשנות את המצב האבסורדי הזה ולחשב את השעות הנוספות על בסיס חודשי. רק מי שעבד מעבר למכסה החודשית שעות נוספות, יקבל תשלום נוסף.
- המנוחה השבועית:
נכון להיום, המצב החוקי הוא שהמנוחה השבועית היא בת 36 שעות. יוצא, שדווקא חיילים וסטודנטים, שמנווטים את כוח העבודה שלהם לעבר סוף השבוע, לא יכולים לעבוד בזמנים הכי נוחים להם. לא יקרה דבר אם המנוחה השבועית תקוצר ל-24 שעות, או שנאפשר בחירה לעובד אחרי 24 שעות מנוחה, אם הוא מעוניין לעבוד. לא תהיה כפייה, אלא בחירה של העובד.
- עבודה במשמרות:
החוק קובע, כי אסור להעסיק עובד שעתיים ברציפות במשמרת לילה (עבודה, ששעתיים ממנה הן בתחום השעות 22:00 עד 06:00) יותר משבוע אחד ברציפות בתקופה של שלושה שבועות. אבל מה לגבי נהגים של כלים כבדים, כמו משאיות, שמעוניינים לנהוג ולהעביר סחורות דווקא בלילה, כאשר הכבישים פנויים ובטוחים יותר ופוטנציאל התאונות פוחת? למה לא לאפשר להם את הבחירה?
