ישראל והסחר הגלובלי

לאחרונה פנו ללשכתנו מורים מתיכון ויצ"ו הדסים וביקשו שנשוחח עם התלמידים על השתלבות ישראל בסחר העולמי. תמיד מאוד מרענן לפגוש את הנוער, שכן מפגשים עמם מחזקים את הביטחון בעתיד המדינה.

פתחתי ואמרתי להם שהם כיום אזרחים צעירים של מדינה שיש לה כלכלה חזקה. לא כלכלה גדולה, אבל כלכלה חזקה ומשמעותית, וכי המטבע הישראלי הוא אולי כיום, למגינת ליבם של היצואנים, המטבע החזק ביותר בעולם. הוא מתחזק מול הדולר ואפילו מתחזק מול האירו, וכשהם ירצו לנסוע לחופשות בחו"ל הם ישלמו פחות כסף במטבע ישראלי.

וכאן הייתי צריך גם להסביר להם מהי המשמעות של כלכלה חזקה ומדוע ישראל כיום כלכלה חזקה. נאלצתי לצלול אל העבר הרחוק, לשנת 1985, ולספר על חלום הבלהות כאשר האינפלציה כבר הגיעה לרמה של 400% בשנה; וכאשר על מנת לדאוג שהייצוא לא יצנח תלולות, נאלצנו מדי פעם לבצע פיחותים דרסטיים בערכו של השקל לעומת הדולר.

התוכנית הכלכלית של שנת 1985, שהעלתה את כלכלת ישראל אל פסי ההבראה, כללה כמה וכמה רכיבים חשובים. החלטתי להתמקד דווקא ברכיב שבעיני היה אולי החשוב ביותר: חשיפת הכלכלה הישראלית כולה, להוציא גידולים חקלאיים, לתחרות עולמית, על בסיס של שיפור כושר התחרות, תוך ביטול שיטת הפיחותים של השקל.

עיקרון זה של חשיפת המשקים הלאומיים לתחרות גלובאלית הוא עיקרון שגם התבסס בעולם כולו. ה-WTO, ארגון הסחר העולמי, באופן מיוחד, קבע מספר עקרונות בסיסיים כדי להבטיח תחרות שווה בין המדינות. העולם כולו החל לבסס את הסחר העולמי על בסיס עקרונות של ביטול ההגנות המיוחדות המוענקות לתעשייה המקומית. ברור הוא שתחרות שווה יכולה להתקיים רק אם היצרנים ונותני השירותים, העוסקים בייצוא, זוכים לתנאים פחות או יותר שווים בכל המדינות שהן בקשת הסחר העולמי היום.

אחדים מהחסמים המרכזיים ביותר הם כמובן מכסי המגן וגם ההגנות הלא מכסיות, כמו דרישות מופרזות המותאמות למדינה ספציפית על ידי מכוני התקנים. יצוא השירותים, שהוא כיום מרכיב כבד משקל בכל הסחר העולמי, אינו נחשב לסקטור שיש לעודדו בדרך של הענקת תמריצים.

ארגון הסחר העולמי הרחיק לכת, ואף קבע שלא ינתנו תמריצים מיוחדים, אם בהקלות במיסוי או בדרך אחרת, כנגד ביצוע יצוא על ידי המדינה שהיא מקור הייצוא.

העולם, אפשר לומר, צעד בקצב מדורג אך עקבי בכיוון של סחר גלובאלי חופשי. נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה שפסע בתלם חתם על הסכם הסחר העולמי הגדול ביותר - TPP, המקיף את ארה"ב והמדינות הפאסיפיות, ומהווה כ-40% מהסחר העולמי.

בשלב זה מגמות הסחר הפתוח מאוימות. מדיניות נשיא ארה"ב הנבחר דונאלד טראמפ היא לעבור להגנה על הכלכלה האמריקאית בדרך של פריסת מסי יבוא מחדש והענקת תמריצים לייצואנים; מהלך כאמור בוודאי ויגרום לתגובות נגד שיזעזעו את הסחר הגלובאלי כולו.

הסחר הגלובאלי החופשי, חייב להיאמר, אכן מעורר בעיות אמת ברמה הלאומית, ובשני מישורים עיקריים:

ראשית, לא כל המדינות הן בעלות כושר תחרות שווה ברמת הייצור או השירותים הנבנים בתוך המדינה. מדינות רבות הן בעלות כושר נחות לעומת המדינות המפותחות ולא תמיד הן יכולות למצוא את אותן נישות או תחומים שבהם יש להן יתרון יחסי, היכול לפצות על נחיתות זו.

שנית, עלויות הייצור שונות מאוד ממדינה למדינה. תעשיות ענק, ולא רק הן, יעבירו את מפעלי הייצור למדינות בהן שכר העבודה ועלויות הייצור נמוכות יותר.

תנועות אלה יוצרות מעין איזון עולמי. המדינות הנחותות ביכולת הייצוא שלהן מקבלות פיצוי בכך שמפעלים מגיעים אליהן כדי לצמצם את עלויות הייצור ויוצרים בתחומן מקומות עבודה. בראיה עולמית כוללת, מושגת המטרה של הוזלת המחירים. אבל, מה שקורה בפועל לא תמיד משרת את המטרה הלאומית. בארה"ב נוצר מצב שהסכמי הסחר החופשי ונדידת מפעלים החוצה גורמים לאיבוד מאסיבי של מקומות עבודה ולמוקדי אבטלה, המשפיעים באופן שלילי מאוד על איכות החיים במספר לא קטן של ערים, שהיו בעבר ערים משגשגות.

כתוצאה מכל אלה העולם גולש היום אל מסלול התנגשות מחודש באשר לשאלה האם להמשיך במדיניות גלובאלית של סחר חופשי ונדידת מפעלים החוצה או לחזור שוב לשיטה הנושנה של הגנות ספציפיות על התעשייה המקומית והגבלות על הייבוא. המגמה שהתבססה בעולם אל עבר אזור סחר חופשי עולמי אחד תעבור טלטלה חזקה. מדיניות של כלכלה פרוטקציוניסטית מוגנת בארה"ב תחייב תגובות נגד חריפות משאר אזורי העולם.

זירת המאבק תהיה במידה רבה במסגרת ארגון הסחר העולמי. על פי הפרסומים, האיחוד האירופי כבר משנס מותניו כדי לבלום את המגמה המתבססת היום בארה"ב תחת מנהיגותו של טראמפ.

עלינו לצפות שהתנגשות ערכים קוטבית זו תהיה ב במרכז עתידו של הסחר הגלובאלי. יש להניח כי ישראל לא תיפגע בעתיד הנראה לעין. לישראל הסכמי סחר חופשי ספציפיים, הן עם יבשת אירופה והן עם ארה"ב, וכן עם 42 מדינות נוספות; אולם אם מגמת ההגנה על הייצור המקומי תתפשט אף להעלאת מכסים על המוצרים עצמם, ללא התייחסות לארץ המקור, תהיה למגמה זו אף השפעה גם על הייצוא הישראלי.

מאמר דומה פורסם בגלובס ב-5.3.17