הסרת חסמי יבוא היא הדרך הנכונה להגביר את התחרות במשק ולהתמודד עם יוקר המחיה

המחאה החברתית בקיץ 2011, תרמה משמעותית להגברת המודעות הצרכנית בישראל, ובזכותה הוקמו מגוון ועדות רציניות שחקרו את הסיבות שהביאו ליוקר המחיה וגיבשו המלצות לצעדים שיש לנקוט, ובכלל זה צעדים שתכליתם הגברת התחרות במשק.

אחד הנושאים הבולטים שעלו בפני הוועדות הללו הוא נושא חסמי היבוא הקיימים בישראל ביחס למגוון רחב של מוצרי צריכה. מדובר בחסמים מכסיים ובחסמים שאינם מכסיים, הנובעים מרגולציה מחמירה שאינה מבוססת על רגולציה בינלאומית מקובלת.

ממחקר שנערך במרכז המידע של הכנסת (יוני 2016) על השפעת פתיחת חסמים על המשק עולה כי בין השנים 2005- 2015 מדד המוצרים הלא סחירים עלה בשיעור של  31.5% בעוד מדד המחירים לצרכן  (המדד הכללי) עלה בשיעור של 21.5% ומדד המוצרים הסחירים עלה בשיעור של 5.9% (ורשם גם ירידה במונחים ריאליים). כלומר, מחירם הממוצע של מוצרים בקטגוריות 'מוצר אשר פתוח לתחרות בין-לאומית' נשחק מבחינה ריאלית.

בראייה היסטורית חשיפת המשק לייבוא תרמה לירידה של עשרות אחוזים במחירים בין השנים 1999 - 2012 במגוון מוצרים שהמכס עליהם הופחת, למשל: מזגנים (32%-), מדיחי כלים (43%-), מכונות ומייבשי כביסה (37%-), מקררים (33%-), חליפות (25%-), חצאיות (60%-), נעלי נשים (60%-) וסוודרים (25%-). דוגמה בתחום המזון היא הפסטה שהמכסים עליה הופחתו לפני מספר שנים, והיום הצרכן יכול לקנות 3 חבילות פסטה ב- 10 ₪.

דוגמאות לחסמים מכסיים שהציבור שילם בעבר או משלם עליהם כיום ביוקר ניתן לראות במכסים הגבוהים על מוצרי מזון בסיסיים כמו שימורי טונה, דגי אמנון קפואים, שמן זית, מוצרי חלב, מוצרי בשר, ירקות ופירות, וכן על מוצרי צריכה כגון נעליים (מכס בשיעור 12%).

האמת היא שגם מי שאינו בקיא במחקרים אקדמיים על כלכלה יודע שבהעדר תחרות המחירים עולים. אך חשוב להבין כי תחרות שאינה כוללת תחרות מייבוא היא תחרות מוגבלת. אפילו תעשיינים רבים כבר הבינו שהחשיפה ליבוא תרמה רבות להתפתחות העסק שלהם, בכך שהיא גרמה להם להתייעל ולהתחדש, במקום להישאר תקועים בחסות הגנה מלאכותית של רגולציה.

בשנים האחרונות מתקיימים שורה של מהלכים להסרת חסמי יבוא, שהשפעתם הממשית והרוחבית על המשק, צפויה רק בשנים הבאות, לאחר השלמתם והשלמת צעדים נוספים. ביניהם, ניתן לכלול את רפורמת הקורנפלקס אשר תיכנס לתוקף בסוף ספטמבר 2016, פתיחת בדיקות הייבוא לתחרות הנמצא עדיין בהליך חקיקה, הליך רוחבי לטיוב רגולציה ביחידות הממשלתיות שמתקדם בצורה מתודולוגית בהובלת משרד ראש הממשלה, שינוי הליך הפיקוח על צריכת החשמל של מוצרים ביתיים האמור להיות מטופל במסגרת חוק ההסדרים הקרוב וסריקת דרישות ייחודיות לישראל בתקינה בהובלת משרד הכלכלה, אשר הביא להסרת דרישות ייחודיות ובהן דרישות המתייחסות למוצרי חשמל, למשקאות קלים, למיטות ועוד.

יש מי שטוען כי הפעילות של ישראל להסרת חסמי יבוא מנוגדת למגמה העולמית שכאילו נוטה יותר לייצר הגנות לתעשייה המקומית. רובי גינל, המשנה למנכ"ל בהתאחדת התעשיינים מציין במאמרו בדה מרקר מיום 11.7.16 כי "הניסיון להפחית את יוקר המחיה באמצעות עידוד היבוא נכשל."

להבנתנו הטענה של רובי גינל אינה במקומה היות וכאמור מרבית הצעדים להסרת חסמי היבוא עוד לא הושלמו.

ביחס לטענה כאילו המדיניות לעידוד הייבוא אינה תואמת את המגמה העולמית, נציין כי ארגון ה- OECD תומך בגישה זו. הוא אף ציין בסקירה כלכלית לשנת 2016 כי בענפים פחות סחירים ותחרותיים הפריון נפגע, וכן כי נכון לפעול להסרת חסמים מכסיים וכאלו שאינם מכסיים. בהקשר זה צוין כי נדרשת רפורמה ביחס למוצרים חקלאיים של ביטול מכסים לצד מתן סובסידיות ישירות לחקלאים.

נוסף על כך, במסמך שפרסם לאחרונה (7.6.2016) מרכז המחקר של הכנסת, צוטט דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי, המדרג מדי שנה את מדינות העולם לפי מדד התחרותיות העולמי, על פיו בשנים 2010-2011 ישראל היתה במקום ה- 18 במדד חסמי היבוא שאינם מכסיים והיא התדרדרה למקום ה- 55 בשנים 2016-2015, ואילו ביחס לחסמים מכסיים ישראלה התקדמה מהמקום ה-49 למקום ה-46.

בשנים האחרונות הממשלה פועלת היטב ובנחישות לקדם רפורמות חשובות שצפויות לשפר את התחרותיות במשק. ככל שהממשלה תדע להתמודד עם הלחצים המופעלים עליה ולהתקדם בצורה מהירה, כך יוכל הציבור בישראל ליהנות משינוי אמיתי ביוקר המחיה וממגוון רחב יותר של מוצרים שישווקו בישראל.