דרכי הסרה בהודעות פרסומת (חוק הספאם)

לאחרונה דן בית משפט מחוזי בבאר שבע בשאלה כיצד עוסק יאפשר לצרכן להסיר עצמו מרשימת נמענים לקבלת פרסומות. מדובר בערעור על פסק דין שניתן  בבית משפט לתביעות קטנות.

התובע הוא לקוח של חברת כרטיסי האשראי והצטרף מרצונו לרשימות התפוצה של החברה לקבלת תוכן שיווקי הן באמצעות הדואר האלקטרוני והן באמצעות מסרונים לטלפון הנייד.

לאחר שהחל לקבל עשרות הודעות שיווקיות ביקש התובע מן החברה לחדול משליחת הפרסומות. על כן שלח התובע בקשת ההסרה באמצעות פעולת "השב" על הודעת הדואר האלקטרוני מאת החברה (על אף שבהודעה עצמה צוינה אפשרות ללחוץ על "הסר" או פנייה בטלפון או בפקס). בקשה זו לא התקבלה אצל החברה. כמו כן שלח התובע SMS חוזר לחברה (כאשר המסרון ציין כי ההסרה תתאפשר באמצעות מספר טלפון שהופיע על הצג).

משהתובע המשיך לקבל הודעות פרסומת, הוא הגיש תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בטענה כי החברה הפרה את הוראות סעיף 30 לחוק התקשורת בכל הקשור למשלוח דברי פרסומת (חוק הספאם).

בית משפט לתביעות קטנות דחה את תביעת התובע בנימוק שהוא לא ביקש להסיר עצמו מרשימות התפוצה בדרך המקובלת, כי הוא נהג בחוסר תום לב כאשר המתין עם בקשת ההסרה עד צבירת מספר פרסומות ואף לא הזכיר בשיחות עם נציגי החברה את רצונו לא לקבל יותר את פרסומות החברה.

התובע הגיש בקשת ערעור על פסק הדין ובית משפט מחוזי אשר את הבקשה מן הטעם כי המקרה נשוא התביעה נופל בגדר מקרים חריגים המצדיקים התערבותו של בית משפט שלערעור שכן מדובר בעיקר בשאלה של פרשנות חוק.

בית המשפט ציין תחילה כי מטרתו של חוק הספאם היא ליצור הרתעה באופן שיימנע מבעלי עסקים לשלוח הודעות ודברי פרסומת ללא הסכמת הנמען אשר מטרידות את הציבור. על כן, מצב בו נשלח דבר פרסומת לנמען ללא קבלת כל הסכמה, מהווה הפרה בוטה יותר מאשר מצב בו ניתנה הסכמה מלכתחילה על ידי הנמען לקבלת דברי פרסומת אך בשלב מסוים הוא מבקש להפסיק לקבל  אותם.

בית משפט מעלה שתי שאלות להכרעה. השאלה הראשונה נוגעת לדברי הפרסומת שנשלחו לתובע בדואר האלקטרוני: האם הודעת סירוב אשר נשלחה על ידי מקבל ההודעה באמצעות "השב" לכתובת הדוא"ל ממנה נשלח דבר הפרסומת (ולא על ידי לחיצה על קישור "הסר" אשר צוין בהודעה) מהווה הודעת סירוב כנדרש. השאלה השנייה נוגעת למסרונים שנשלחו: האם במקרה בו המפרסם שולח דבר פרסומת במסרון בו לא ניתנת אפשרות ליתן הודעת סירוב באותו אופן, היינו על ידי שליחת מסרון, הוא מפר את הוראות החוק.  

אופן ההסרה מרשימת נמענים לקבלת הודעות בדואר האלקטרוני

סעיף 30א(ד) לחוק התקשורת קובע כי נמען רשאי בכל עת להודיע למפרסם על סירובו לקבל פרסומת. הודעה כאמור לא תהיה בתשלום, למעט עלות משלוח ההודעה, ותינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען.

סעיף 30א(ה)(1)(ג) מוסיף וקובע כי הודעת פרסומת אשר נשלחת בדואר אלקטרוני תכלול  "כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב". על כן, גם אם עוסק מציין כתובת מייל אחר מזו שממנה נשלחה הודעת הפרסומת, הוא ממלא אחר הוראות החוק. התובע, משבחר לשלוח את הודעת הסירוב באותה דרך בה קיבל את הפרסומת, כלומר באמצעות הדואר האלקטרוני, היה צריך ללחוץ על הקישור המאפשר הסרה מרשימת התפוצה כפי שהופיע בהודעה.

אופן ההסרה מרשימת נמענים לקבלת הודעות SMS

סעיף 30א(ה)(2) קובע כי מפרסם המשגר דבר פרסומת באמצעות הודעת מסר קצר יציין בדבר הפרסומת רק את שמו ואת דרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סירוב.

בית משפט קובע כי מאחר והחוק מאפשר לנמען לבחור את האופן בו תשלח הודעת הסירוב (בכתב או בדרך בה שוגר דבר הפרסומת), גם בפרסומת שנשלחה ב-SMS יש לאפשר לנמען לבחור באופציה לשלוח הודעת  SMS עם בקשת הסרה.

לסיכום, בית המשפט דחה את הערעור בכל הקשור להודעות פרסומת שנשלחו בדואר האלקטרוני שכן אופן ההסרה שצוין בהודעה עמד בדרישות החוק. לעניין הודעות ה-SMS בית משפט קיבל את הערעור וקבע כי משלוח מסרונים ללא שהתאפשר משלוח הודעת סירוב בדרך בה נשלחו, נעשתה בניגוד להוראות הדין. בית משפט פסק פיצוי של 500 ₪ בגין כל הפרה (7 הודעות מסר קצר) ובסכום כולל של 3500 ₪.

(רת"ק 49131-01-16 קושרובסקי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ בפני כבוד השופטת יעל רז-לוי.  פסק הדין ניתן ביום 6.5.2016 ב"כ הצדדים: המבקש – על ידי עוה"ד נדב אפלבאום. המשיבה –על ידי עוה"ד אלון לוי)

כותבת המאמר עו"ד שושנה רבינוביץ',שימשה בעבר כמנהלת הלשכה המשפטית באיגוד לשכות המסחר. כיום, בעלת משרד העוסק בדיני צרכנות, משפט מסחרי ודיני מסחר בינלאומי, רחוב אחד העם 35 תל אביב,7266111–03