עודדו השקעות הון, לא אפליה!
ישנן שתי תפיסות יסוד המעצבות את מערכת המסים בכל מדינות העולם: הראשונה, אשר נקרא לה לשם הפישוט "הסלקטיבית", היא אותה שיטת המס אותה מעצבים אלה הסבורים שהם יודעים טוב יותר מאחרים מי חשוב יותר ומי חשוב פחות במגזר העסקי. והשניה, שייכת לאלו הסבורים כי מערכת המס חייבת לחתור להיות שוויונית ככל האפשר, שכן עקרון השוויון הוא עקרון יסוד במדינה דמוקרטית נאורה, ומה יכול להיות פחות שוויוני מאשר הטלת מלוא עומס המס על האחד, בעוד על השני מוטל אפס מס או מס בשיעור נמוך מאוד?
את הגישה הראשונה מעצבת הפקידות הבכירה. לא השרים, שכן השרים אינם מקבלים החלטות אלא בדרך כלל מקימים ועדות, ואף לא חברי הכנסת, הנוהגים להתבטל מול הצגת הטיעונים המשכנעים לכאורה של הפקידות הגבוהה. את הגישה השניה מבטאים, במידה רבה, מוסדות אקדמיים, וכן בני אדם לא גמישים כמוני.
לעניין זה של אי שוויוניות במערכת המס בישראל כדאי מאוד לקרוא את עבודות המחקר שנעשו לאחרונה במכון "אהרון" של המרכז הבינתחומי בהרצליה, והוצגו במסגרת שולחן עגול על ידי עופר מואב וצבי הרשקוביץ, על תרומת החוק לעידוד השקעות הון לכלכלה ולחברה.
ככל הידוע, חוק זה הוא המייצר את אפליית המס החמורה ביותר והבולטת ביותר במערכת המסים שלנו. כתוצאה מחוק זה, מאות אלפי עסקים משלמים את מלוא המס, בעוד קומץ מפעלים משלמים אפס מס או מעט מאוד מסים.
אני ממליץ מאוד לכל אלה העוסקים בעיצוב מדיניות המס בישראל, ובעיקר בבנייתו מחדש של החוק לעידוד השקעות הון, כי יקראו עבודה זו פעמיים. היא חשובה על מנת לפתוח עורקי חשיבה שהיו חסומים עד היום בגלל היתפסות לכמה מנטרות חוזרות, כמו "אם לא ניתן להם את ההטבות הם יברחו מישראל".
מתוך עבודות אלה של מכון "אהרון", אבליט רק שני נתונים: הראשונה, הטבות המס על פי חוק עידוד השקעות הון מגיעות לחברות המעסיקות לא יותר מ-25,000 איש, שזה פחות מ-1% מכלל המועסקים בישראל. השניה, אם יבוטלו ההטבות על פי חוק עידוד השקעות הון, ניתן יהיה להוריד את מס החברות בישראל לרוחב כל המגזר העסקי לרמה של 16.7%, תוך שמירה על אותה רמת הכנסות של המדינה.
חוק עידוד השקעות הון מהווה הפרה בוטה וערמומית של התחייבות ישראל במסגרת הסכמי WTO שלא להעניק הטבות ישירות לייצוא, שכן זה פוגע בשוויון התחרות שבין המדינות השונות. החוק מכוון כמעט כולו לייצוא מוצרי תעשייה, בתוספת דלה של ננו-טכנולוגיה וביו-מד. כלל מגזר השירותים בישראל אינו נהנה מהטבות המס המופלגות המוענקות על פי מבחן של ביצוע יצוא בשיעור של 25% מכלל המחזור.
על פי נתוני הלמ"ס, ב-20 השנים האחרונות הוסיפה התעשייה 4% מועסקים, המסחר 49% מועסקים והשירותים 84% מועסקים. בעשר השנים האחרונות, 2005 – 2014, גדל יצוא השירותים ב-66%, לעומת גידול בייצוא סחורות של 26%. יצוא השירותים בצירוף הסחר ביהלומים מהווה כיום 47% מכלל הייצוא של ישראל.
חוק עידוד השקעות הון לא הביא לנו מפעלים חדשים. פרט לכותרת המטעה, הוא כיום אינו חוק לעידוד השקעות הון. הוא חוק לעידוד הייצוא התעשייתי. 70% מהטבות המס המופלגות מנותבות למרכז הארץ ולא לפריפריה. לא ניתן לחשוב על חוק שהוא יותר אפלייתי מחוק עידוד השקעות הון. הוא מפלה בתוך מגזר התעשייה, הוא מפלה לרעה יצוא שירותים לעומת יצוא מוצרים והוא מפלה לרעה יצירת מקומות עבודה לעומת יצוא מוצרים.
תוצאות המחקר של מכון "אהרון" מלמדות אותנו עד כמה עקרון השוויון חשוב גם לערכי הדמוקרטיה וגם לכלכלה. אם היינו מבטלים כיום את החוק כליל ומעמידים את מס החברות על 16% לכלל המגזר העסקי, זה היה נותן דחיפה אדירה למשק כולו המבוסס על למעלה מחצי מיליון עסקים.
יש הצדקה לחוק עידוד השקעות הון רק אם ההטבות תינתנה כנגד השקעות הון חדשות, שהן מכוונות פריפריה; ולא רק השקעות במפעלי תעשייה אלא גם השקעות הון המעלות את איכות החיים ורמת החיים וההשכלה בפריפריה.
מאמר דומה פורסם בדה- מרקר 30.11.15
