תומכי רפורמת הפנסיה שכחו את המעסיקים

במסגרת הצעת חוק ההסדרים, מופיעה שוב הצעה למהפכה בכל הנוגע להסדרי הפנסיה והטיפול בהסדרי הפנסיה והחיסכון של העובדים. ההצעה מוצגת בעיקרה כמתן חופש בחירה לעובד לבחור את סוכן הביטוח שלו ואת מי שאחראי על ההתנהלות מול קרנות החיסכון הפנסיוני.

מיד עם פרסום ההצעה לא מהססים מספר עיתונאים לקרוא לשר האוצר משה כחלון שלא לוותר, כאילו היה הוא מתגושש בזירה, וכאילו השאלה הינה אם הוא מוותר על דבר שהוא כל כולו טוב, רק מחמת לחצים של אינטרסנטים למיניהם.

הנושא בעיקרו מוצג ברמת האינטרסים הנוגדים שבין מנהלי ההסדרים הפנסיוניים וסוכני ביטוח מול העובד הבודד. כאילו מוחלט וברור שאם הצעת הרפורמה תעבור העובד יצא נשכר, ומי שיפגע הם בעיקר הפנסיה מנהלי ההסדרים הפנסיוניים וסוכני הביטוח.

איכשהו שוכחים שבתוך המשחק הזה נמצא הגולם הגדול הנקרא "המגזר העסקי". אותו מגזר שעל אף שכל הזמן מעמיסים עליו ומכבידים עליו ובאים אליו בדרישות נוספות, הוא עדיין זה אשר על פי שיטתנו הכלכלית מייצר את הצמיחה במשק ואת מקומות העבודה.

השאלה האמיתית והמרכזית שצריכה להישאל בהצעת הרפורמה האמורה הינה מה מידת העומס שרפורמה זו תטיל על המגזר העסקי כולו, לעומת תועלת האמיתית שתצמח לעובד הבודד.

על פי השיטה הנהוגה היום, פונה המעסיק  למנהל הסדרים פנסיוניים או לסוכן ביטוח, ובאופן קולקטיבי מסדיר תנאי חיסכון פנסיוני כוללים עבור עובדיו. כוח המיקוח של המעסיק הוא גדול, שכן הוא מייצג מספר גדול של עובדים. מותר גם להניח שלמעסיק אין ניגוד אינטרסים עם העובדים, שכן הוא מעוניין להשיג עבורם את תנאי החיסכון הטובים ביותר. המעסיק אינו מפיק תועלת מגובה העמלות שגובות קרנות הפנסיה וקופות הגמל, וחשוב מאוד למעסיק להשיג תנאים טובים עבור עובדיו. לדוגמה, חברה גדולה בישראל הצליחה להשיג, מחמת כוח המיקוח שבידה, 0.1% עמלה המשולמת לקרנות הפנסיה. אחוז פנטסטי זה הושג רק על שום שכוח המיקוח שבידה היה גבוה; שום עובד לא יוכל כגורם בודד אפילו להתקרב לכך.

אם מתעוררות בעיות בכל הקשור לתפעול החסכונות הפנסיוניים, הרי שמנהל ההסדרים הפנסיוניים או סוכן הביטוח מטפלים באותן בעיות ובכל השאלות שהועלו. התפעול הוא באחריות המעסיק והוא מבוצע באמצעות סוכני הביטוח. אותו סוכן ביטוח המציע שירותים למעסיק הוא גם בבחינת המשווק של קרנות החיסכון, והוא גם זה שנותן למעסיק את שירותי התפעול.

על פי הצעת הרפורמה, מעתה ואילך אסור יהיה שמי שמשווק יהיה גם המתפעל, והמעסיק לא יהיה זה שבוחר את סוכן הביטוח עבור עובדיו אלא כל עובד יבחר בעצמו את סוכן הביטוח שלו.

מה בעצם תהיה התוצאה מנקודת ראותם של המעסיקים בישראל? קודם כל, הם יוטרדו על ידי הרבה סוכני ביטוח, בטח עשרות ואפילו מאות. אי אפשר לדעת כמה סוכני ביטוח ייצגו מול המעסיק את האינטרסים של העובד. זה כשלעצמו מגדיל מאוד את נטל העיסוק. יתר על כן, המעסיק יצטרך לשכור את שירותיו של יועץ מקצועי על מנת לדאוג לתחזוק מלא ונכון של זכויות העובדים מול קרנות הפנסיה.

העובד יבחר סוכן ביטוח בעצמו כשאין לו את המיומנות והידע המספיקים כדי להעריך את ההצעות המובאות בפניו, ואם הן אכן טובות מספיק. לא רק גובה העמלות קובע; שכך אותו סוכן שיבחר לצורך השיווק, לא יוכל להיות זה שידאג לתפעול מול המעסיק.

אין צורך להרים דגלים של רפורמה גדולה וחשובה; נכון יותר להשאיר את המצב הנהוג כמות שהוא. יחד עם זאת, לאפשר לכל עובד שאין הוא מרוצה מהמצב הקיים לבחור לו סוכן ביטוח או קרן פנסיה על פי בחירתו החופשית. חלק גדול מהמעסיקים נוהגים כך כבר היום. בדרך זו, מבלי לזעזע את המערכת ומבלי להטיל עומס מיותר על המעסיקים, אפשר להעניק לעובד את חופש הבחירה, שהוא בעצם במרכז הרפורמה המוצעת.

מאמר דומה פורסם בד- מרקר ב- 3.9.15