בכל מדינות העולם המפותח כבר מזמן מתווכים לצרכנים מחירים בסימון דיגיטלי, אבל בוועדת הכלכלה מסבירים בכובד ראש שהישראלים הם עם מיוחד שלא יודע להתמודד עם הברקוד. ברכבת, בחדר כושר, בהופעה, במשחק בטדי – כן. אבל קניות בסופר? זה כבר יותר מדי. הוא לא יידע להתמודד
הסערה בקומת הוועדות בכנסת השבוע הייתה יוצאת דופן, אפילו לעומת דיונים משמעותיים שמוכרים מהעבר. זעקות שבר נוסח "צריך לצאת למבצע אכיפה נרחב ללא פשרות" ו"איפה האחריות", נשמעו למרחוק. העילה לא הייתה חלילה דיון בעניין תפיסת שב"חים, מעצר פושעי תנועה בכבישים הקטלניים או לכידת גנבי רכב. גם לא מצבנו הביטחוני, הלחימה בשבע הגזרות או התפטרות בכירי הצבא. הסערה המושלמת התחוללה בדיון בוועדת הכלכלה בכנסת בסוגיית סימון המחירים בעזרת מדבקות על גבי מוצרים.
אווירת עליהום התגברה על רשתות השיווק, משל תפסנו פעילות עסקית לא חוקית שכל מטרתה לרמות את הצרכן. זה לא היה הדיון הראשון בנושא. קדמו לו אינספור דיונים בכנסת הזו ובכנסות קודמות לה. אבל השיח הפעם התנהל כאילו זו היכרות ראשונה של חברי הכנסת עם הנושא. כמה עצוב וכמה עלוב. כלכלת העולם משייטת על גלי בינה מלאכותית, ובישראל 2025 מתווכחים על טיב המדבקה. כל מה שחסר היה שיו"ר הוועדה, ח"כ דוד ביטן, היה עוצר את הדיון ומחכה שהפקס יגיע, שהאסימונים ייפלו או שמישהו יחליף צד בטייפ דאבל קאסט.
מצעד האיוולת נמשך בלי הפסקה. אחת הסיבות לכך היא גם הגישה הישראלית החצי-אוטומטית שלפיה כל חטאם של בעלי ובעלות עסקים גדולים הוא שהם הצליחו והפכו לאימפריה כלכלית ועסקית.
בכל מדינות העולם המפותח כבר מזמן מתווכים לצרכנים מחירים בסימון דיגיטלי, אבל בוועדה מסבירים בכובד ראש שהישראלים הם עם מיוחד, שלא יודע להתמודד עם הברקוד. אדם קם בבוקר ועולה לרכבת – ברקוד. נכנס לחדר כושר – ברקוד. הולך להופעה – ברקוד. משחק בטדי – ברקוד. מזמין חומוס – ברקוד. אבל קניות בסופר? זה כבר יותר מדי. הוא לא יידע להתמודד.
אחרי האין ברקוד נעבור לאין הגיון. דמיינו את מי שאחראי להדביק את המדבקות כל יום. נניח שביום "חלש" הוא מדביק 5,000 מדבקות. סטטיסטית, מספיק שהוא טועה באחוז אחד – ישנם רק 50 מוצרים שלא סומנו כראוי או שלא סומנו בכלל. על אותם 50 מוצרים שועטים ברשתות החברתיות כמוצאי שלל רב. עליהם בונים תיאוריות שלמות וקונספירציות.
הרוח הכללית של מיסגור האירוע הייתה "שר הכלכלה רוצה לבטל את סימון המחירים". מה שהושמט היה ששר הכלכלה בחן מעבר לשיטת סימון דיגיטלית. הוא לא רצה לבטל את השיטה. ממשיכים ומספרים לנו שהרשתות ינצלו את המצב ויעלו מחירים בלי שנשים לב, אבל מתעלמים מכך שאיגוד לשכות המסחר, יחד עם הרשתות עצמן, הם שיזמו חקיקה רגולטורית תוך ההבטחה שלא לשנות מחירים במהלך היום אלא רק כלפי מטה.
על פי עבודה מקצועית של משרד הכלכלה, ההערכה היא שהמשק יחסוך כ-2.5 מיליארד שקל בשנה במידה שנעבור לשיטת סימון דיגיטלית. הדרישה המיידית היא שהרשתות יתחייבו לגלגל הוזלה לצרכן.
בכלכלה חופשית עם תחרות עזה, בטח בענף רשתות השיווק (ומי שלא רואה את התחרות הזאת בשטח, עושה שקר בנפשו) ברור מאליו שכאשר התהליך יוטמע - תהיה תוצאה (טובה וזולה) גם לכיס הצרכן.
זוכרים שפעם, ממש מזמן, לא נתנו לקופאיות בסופרים לשבת? כן, זה אמיתי. היה צריך לחוקק חוק מיוחד, ב-2014, כדי שיאפשרו זאת בדין. כך יהיה גם הפעם. מצעד האיוולת הזה יסתיים. ב-2035 נסתכל בתמונות הארכיון על מדביקי המדבקות ולא נאמין שנתנו לזה לקרות.
שחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר.
להלן המאמר כפי שפורסם בדה מרקר ביום 26.01.25
