חוק העדר עידוד השקעות הון
יש הסבורים שאת מערכת המסים אפשר ללוש ולשנות על פי העדפות והשקפות עולם חולפות. אני סבור כי מערכת מסים טובה עדיף שתהיה יציבה, הוגנת ככל האפשר ואפילו שוויונית ככל האפשר.
חובת תשלום המס, המוטלת על כל תושב או ישות משפטית, היא אחת ממערכות היחסים הרגישות ביותר בין תושבי המדינה לרשויות המדינה. משום כך, חשוב מאוד שמערכת המס תכיל באופן בולט את עקרון השוויוניות, וכן שתהיה ברורה ומובנת ככל האפשר. עקרונות אלה חשובים מאוד בקביעת עמדתם של משלמי המסים באשר לעצם חבותם לשלם את המס, וגם בעיצוב יחסם כלפי רשויות המדינה עצמה.
אם נבחן על פי עקרונות פשוטים אלה את החוק לעידוד השקעות הון במתכונתו הקיימת, וגם על פי שינויים אפשריים בו בעקבות המלצות ועדת אנדורן, נראה כי הוא עדיין נותר ככישלון חרוץ. ראשית כל, הוא בנוי על התחכמות ישראלית מיותרת ומזיקה. ישראל חברה בארגון הסחר העולמי, WTO, ובאמנת ארגון זה כתוב מפורשות שעל מנת לשמור על תחרות שווה בין המדינות לא יינתנו תמריצים לעידוד הייצוא.
אבל אנחנו כמובן חכמים יותר מכולם. לפחות לפי שעה. אנחנו לא אומרים שאנו נותנים הטבות בגין יצוא; אנו אומרים שאנו נותנים הטבות בגין מכירות לשוק שגודל האוכלוסין בו גבוה ממספר האוכלוסין בישראל. התחכמות מגוחכת זו כדי להפר אמנה מאושרת אצלנו גם על ידי משרד המשפטים. יום אחד עוד יוקיעו אותנו על חוסר אמינות זו; אבל כל עוד זה עובד, כולם משפשפים כפות ידיהם בהנאה.
אולם והעיקר, חוק זה גרוע מאוד משום שהוא מפלח ללא כל הצדקה עניינית את המגזר העסקי כולו באפליות מופלגות הנעדרות הצדקה. ההטבה המרכזית היא הטבת המס הניתנת קודם כל בגין ביצוע יצוא ברמה של 25% מהמחזור כולו של מפעלי תעשיה. יש כאן אפליה בתוך מגזר התעשייה עצמו: אפליה של חברות תעשיה המייצאות חלק מתוצרתן לעומת חברות תעשייה שאינן מצליחות לייצא את הרמה הנדרשת. כאילו אין ערך לביצוע השקעות הון חדשות, אפילו הן נעשות בפריפריה ומוסיפות מקומות עבודה, אם הן לא מצמיחות גם תוספת לייצוא.
החוק גם מפלה לרעה יצוא שירותים לעומת יצוא מוצרי תעשייה. אם יש חשיבות כה גדולה לעידוד היצוא, על אף שסחר החוץ של ישראל מאוזן, מדוע שההטבות לא תינתנה גם לייצוא שירותים, שהוא בעל ערך מוסף גבוה יותר מאשר הערך המוסף של מוצרי התעשייה?
במבחן התוצאה האמיתי החוק גם מפלה לטובה את המפעלים במרכז הארץ לעומת המפעלים בפריפריה ובאזורי הפיתוח, שכן הריכוז הגדול של מפעלי תעשייה העומדים בדרישת הייצוא מצוי דווקא במרכז הארץ ולא בפריפריה.
לחוק לעידוד השקעות הון יש הצדקה אם הזכאות מוענקת כנגד ביצוע השקעות הון ממש שהן אלה המייצרות מקומות עבודה חדשים. יש גם מקום לחוק לעידוד השקעות הון אם מדובר בחברת חוץ בינלאומית הפותחת סניפים בישראל.
הסתבכנו עם הוראות חוק אפלייתיות שעולות למדינה סכומים אדירים, ברמה שהגיעה ל-7 עד 8 מיליארד ש"ח. בדיוק אותם המשאבים הנחוצים כדי להשקיע טוב יותר בחברה.
הסתבכנו על שום שאין אנו מסוגלים לבנות חוק המבוסס על עקרונות פשוטים וברורים. מתן הטבות מס כנגד ביצוע השקעות הון חדשות.
במקום לנסות ולתקן שוב את החוק ולהסתבך ללא מוצא בדבר שההוא מעוות בעיקרו, יש להחזירו לתכליתו המרכזית – הטבות מס כנגד ביצוע השקעות הון חדשות בפועל.
אם נבחן על פי עקרונות פשוטים אלה את החוק לעידוד השקעות הון במתכונתו הקיימת, וגם על פי שינויים אפשריים בו בעקבות המלצות ועדת אנדורן, נראה כי הוא עדיין נותר ככישלון חרוץ. ראשית כל, הוא בנוי על התחכמות ישראלית מיותרת ומזיקה. ישראל חברה בארגון הסחר העולמי, WTO, ובאמנת ארגון זה כתוב מפורשות שעל מנת לשמור על תחרות שווה בין המדינות לא יינתנו תמריצים לעידוד הייצוא.
אבל אנחנו כמובן חכמים יותר מכולם. לפחות לפי שעה. אנחנו לא אומרים שאנו נותנים הטבות בגין יצוא; אנו אומרים שאנו נותנים הטבות בגין מכירות לשוק שגודל האוכלוסין בו גבוה ממספר האוכלוסין בישראל. התחכמות מגוחכת זו כדי להפר אמנה מאושרת אצלנו גם על ידי משרד המשפטים. יום אחד עוד יוקיעו אותנו על חוסר אמינות זו; אבל כל עוד זה עובד, כולם משפשפים כפות ידיהם בהנאה.
אולם והעיקר, חוק זה גרוע מאוד משום שהוא מפלח ללא כל הצדקה עניינית את המגזר העסקי כולו באפליות מופלגות הנעדרות הצדקה. ההטבה המרכזית היא הטבת המס הניתנת קודם כל בגין ביצוע יצוא ברמה של 25% מהמחזור כולו של מפעלי תעשיה. יש כאן אפליה בתוך מגזר התעשייה עצמו: אפליה של חברות תעשיה המייצאות חלק מתוצרתן לעומת חברות תעשייה שאינן מצליחות לייצא את הרמה הנדרשת. כאילו אין ערך לביצוע השקעות הון חדשות, אפילו הן נעשות בפריפריה ומוסיפות מקומות עבודה, אם הן לא מצמיחות גם תוספת לייצוא.
החוק גם מפלה לרעה יצוא שירותים לעומת יצוא מוצרי תעשייה. אם יש חשיבות כה גדולה לעידוד היצוא, על אף שסחר החוץ של ישראל מאוזן, מדוע שההטבות לא תינתנה גם לייצוא שירותים, שהוא בעל ערך מוסף גבוה יותר מאשר הערך המוסף של מוצרי התעשייה?
במבחן התוצאה האמיתי החוק גם מפלה לטובה את המפעלים במרכז הארץ לעומת המפעלים בפריפריה ובאזורי הפיתוח, שכן הריכוז הגדול של מפעלי תעשייה העומדים בדרישת הייצוא מצוי דווקא במרכז הארץ ולא בפריפריה.
לחוק לעידוד השקעות הון יש הצדקה אם הזכאות מוענקת כנגד ביצוע השקעות הון ממש שהן אלה המייצרות מקומות עבודה חדשים. יש גם מקום לחוק לעידוד השקעות הון אם מדובר בחברת חוץ בינלאומית הפותחת סניפים בישראל.
הסתבכנו עם הוראות חוק אפלייתיות שעולות למדינה סכומים אדירים, ברמה שהגיעה ל-7 עד 8 מיליארד ש"ח. בדיוק אותם המשאבים הנחוצים כדי להשקיע טוב יותר בחברה.
הסתבכנו על שום שאין אנו מסוגלים לבנות חוק המבוסס על עקרונות פשוטים וברורים. מתן הטבות מס כנגד ביצוע השקעות הון חדשות.
במקום לנסות ולתקן שוב את החוק ולהסתבך ללא מוצא בדבר שההוא מעוות בעיקרו, יש להחזירו לתכליתו המרכזית – הטבות מס כנגד ביצוע השקעות הון חדשות בפועל.
