המערכת בקריסה? תיעזרו במרפאות הפרטיות
בתי החולים הציבוריים סובלים זה שנים ממחסור בתקציבים, וכתוצאה מכך חסרים בישראל חדרי ניתוח, מחלקות אשפוז ותקנים לרופאים ולאחיות. משך ההמתנה לניתוח במוסד רפואי ציבורי אורך כיום בין מספר שבועות במקרה הטוב לשנה ויותר במקרה הגרוע יותר.
שנים רבות חלפו מאז נבנה בית החולים הממשלתי האחרון במדינה ומספר מיטות האשפוז עלה בכמה עשרות אחוזים, בעוד אוכלוסיית ישראל היא כיום כמעט פי שלוש משהייתה לפני כ-30 שנה. במשך שנים, תקציב משרד הבריאות היה בין האחרונים מבחינת סדרי העדיפות.
טוב עשתה שרת הבריאות היוצאת, הגב' יעל גרמן, במאמציה להגברת התמיכה התקציבית בבתי החולים הציבוריים והעלאת הנושא לראש סדר היום הציבורי. עם זאת, ברור שהצעת החוק של ועדת גרמן לריסון הרפואה הפרטית, באם מומשה, לא הייתה מביאה את התקציבים הדרושים למערכת הבריאות, ומה שתוכנן להגיע היה מהווה רק טיפה בים הצרכים של כלל החולים.
לא בכדי, תוצאות סקר שערכה לאחרונה האגודה לזכויות החולה העלו כי 60.7% מהנשאלים סבורים שצריך להגדיל את תקציבי מיטות האשפוז וכוח האדם בבתי החולים, ו-67% מהציבור חושב שהשירותים שהוא מקבל במסגרת סל הבריאות הממלכתי אינם מספקים.
מכאן שהטלת האשמה במצבה של הרפואה הציבורית על העוסקים ברפואה הפרטית היא מקוממת ומטעה. תחלואי המערכת הציבורית לא נולדו מאז הקמתם של בתי החולים והמרכזים הכירורגיים הפרטיים. להיפך, אלו קמו על מנת לענות על צורך שנבע מחוסר בתשתיות בבתי החולים הציבוריים. במשך שנים, למדינה ולקופות החולים היה נוח ומשתלם שיזמים פרטיים יקימו מרפאות כירורגיות ובתי חולים פרטיים במימונם המלא, מבלי שהמדינה תצטרך להשקיע בהקמת בתי חולים חדשים ומבלי לשדרג תשתיות בבתי חולים קיימים. יתרה מכך, במשך שנים, הסיטה המדינה חולים למערכות הפרטיות על מנת לחסוך כסף רב לתקציב הבריאות, על פי האינטרסים של המדינה ובעידודה.
וכאן בדיוק טמון האבסורד שבעצם הכללת המרפאות הפרטיות ברפורמת גרמן, כמעין עסקת חבילה עם בתי החולים הפרטיים. זו הכללה שאינה במקומה, מכיוון העובדה מכיוון שאין דמיון בהיקף ובתחומי פעילותם.
המרפאות הכירורגיות – שהוקמו מכסף פרטי ואינן נעזרות בתשתיות רפואיות ציבורית - הן מרכזים רב תחומיים העוסקים בכירורגיה בינונית וקטנה, דהיינו ניתוחים קצרים המסתיימים בתוך מספר שעות לכל היותר ומאפשרים שהייה של החולה עד 24 שעות. בעצם פעילותן, מפחיתות המרפאות את הלחץ וצפיפות התורים במערכת הציבורית, העמוסה ממילא, ומבצעות כ-60 אלף ניתוחים בשנה, במחיר נמוך וביעילות גבוהה בהשוואה למערכת הציבורית. קל לחזות את גודל הבעיה שתיווצר במקרה בו חלק מאותם עשרות אלפי ניתוחים יופנו לרפואה הציבורית.
זאת ועוד, המרפאות הכירורגיות הפרטיות עוסקות בעיקר בניתוחים עבור מבוטחי הביטוחים המשלימים של קופות החולים כגון כללית מושלם, מאוחדת שיא וכדומה, וכן בניתוחים שכלל אינם כלולים בסל הבריאות, כגון ניתוחים פלסטיים ואסתטיים.
כך שנשאלת השאלה כיצד שולבו המרפאות ברפורמת גרמן, ללא בדיקה פרטנית של נחיצות הכללתן ברפורמה? אמנם, בעקבות פיזורה של הכנסת, רפורמת גרמן איבדה בשלב זה רלוונטיות מיידית, אך למען עתיד הרפואה הציבורית בישראל, חשוב להבין כי רפורמה עתידית אינה אמורה להתמקד בהחלשת הרפואה הפרטית, אלא בחיזוק הציבורית. זאת, באמצעות השקעה של כ- 4-3 מיליארד שקלים ברפואה הציבורית, הבראתה, שיפורה וקידומה, תוך תכנון שלבי הביניים והמטרות הסופיות להבטחת שלומם של החולים בישראל.
בתוך כך, המרפאות הכירורגיות מציעות להפנות אליהן את הניתוחים בכירורגיה בינונית וקטנה שמבוצעים כיום במערכת הציבורית. יוזמה זו תתרום לפינוי חדרי הניתוח של בתי החולים הציבוריים לטובת הניתוחים הדחופים והמורכבים.
בנוסף, ניתן לשלב במרפאות הכירורגיות חלק מפעילות רופאי בתי חולים וכן לבצע בהן הדרכות למתמחים. כך תוכל המערכת הציבורית להיעזר בתשתית קיימת של חדרי ניתוח קטנים הנמצאים בקהילה ולהקל על ציבור החולים. בדרך זו ישתלבו המרפאות הכירורגיות בתכנית ארצית לקיצור תורים, אם דרך קופות החולים או באמצעות מכרז ישיר מול גורמים אחרים.
תכנית משולבת של פעילות ציבורית ופרטית, באיזון ובהתאמה, תאפשר לרפואה הפרטית לתת גיבוי והשלמה לפעילות המערכת הציבורית ולהיטיב עם הציבור. רק כך נגיע לשינוי שלו כולנו מייחלים.
טוב עשתה שרת הבריאות היוצאת, הגב' יעל גרמן, במאמציה להגברת התמיכה התקציבית בבתי החולים הציבוריים והעלאת הנושא לראש סדר היום הציבורי. עם זאת, ברור שהצעת החוק של ועדת גרמן לריסון הרפואה הפרטית, באם מומשה, לא הייתה מביאה את התקציבים הדרושים למערכת הבריאות, ומה שתוכנן להגיע היה מהווה רק טיפה בים הצרכים של כלל החולים.
לא בכדי, תוצאות סקר שערכה לאחרונה האגודה לזכויות החולה העלו כי 60.7% מהנשאלים סבורים שצריך להגדיל את תקציבי מיטות האשפוז וכוח האדם בבתי החולים, ו-67% מהציבור חושב שהשירותים שהוא מקבל במסגרת סל הבריאות הממלכתי אינם מספקים.
מכאן שהטלת האשמה במצבה של הרפואה הציבורית על העוסקים ברפואה הפרטית היא מקוממת ומטעה. תחלואי המערכת הציבורית לא נולדו מאז הקמתם של בתי החולים והמרכזים הכירורגיים הפרטיים. להיפך, אלו קמו על מנת לענות על צורך שנבע מחוסר בתשתיות בבתי החולים הציבוריים. במשך שנים, למדינה ולקופות החולים היה נוח ומשתלם שיזמים פרטיים יקימו מרפאות כירורגיות ובתי חולים פרטיים במימונם המלא, מבלי שהמדינה תצטרך להשקיע בהקמת בתי חולים חדשים ומבלי לשדרג תשתיות בבתי חולים קיימים. יתרה מכך, במשך שנים, הסיטה המדינה חולים למערכות הפרטיות על מנת לחסוך כסף רב לתקציב הבריאות, על פי האינטרסים של המדינה ובעידודה.
וכאן בדיוק טמון האבסורד שבעצם הכללת המרפאות הפרטיות ברפורמת גרמן, כמעין עסקת חבילה עם בתי החולים הפרטיים. זו הכללה שאינה במקומה, מכיוון העובדה מכיוון שאין דמיון בהיקף ובתחומי פעילותם.
המרפאות הכירורגיות – שהוקמו מכסף פרטי ואינן נעזרות בתשתיות רפואיות ציבורית - הן מרכזים רב תחומיים העוסקים בכירורגיה בינונית וקטנה, דהיינו ניתוחים קצרים המסתיימים בתוך מספר שעות לכל היותר ומאפשרים שהייה של החולה עד 24 שעות. בעצם פעילותן, מפחיתות המרפאות את הלחץ וצפיפות התורים במערכת הציבורית, העמוסה ממילא, ומבצעות כ-60 אלף ניתוחים בשנה, במחיר נמוך וביעילות גבוהה בהשוואה למערכת הציבורית. קל לחזות את גודל הבעיה שתיווצר במקרה בו חלק מאותם עשרות אלפי ניתוחים יופנו לרפואה הציבורית.
זאת ועוד, המרפאות הכירורגיות הפרטיות עוסקות בעיקר בניתוחים עבור מבוטחי הביטוחים המשלימים של קופות החולים כגון כללית מושלם, מאוחדת שיא וכדומה, וכן בניתוחים שכלל אינם כלולים בסל הבריאות, כגון ניתוחים פלסטיים ואסתטיים.
כך שנשאלת השאלה כיצד שולבו המרפאות ברפורמת גרמן, ללא בדיקה פרטנית של נחיצות הכללתן ברפורמה? אמנם, בעקבות פיזורה של הכנסת, רפורמת גרמן איבדה בשלב זה רלוונטיות מיידית, אך למען עתיד הרפואה הציבורית בישראל, חשוב להבין כי רפורמה עתידית אינה אמורה להתמקד בהחלשת הרפואה הפרטית, אלא בחיזוק הציבורית. זאת, באמצעות השקעה של כ- 4-3 מיליארד שקלים ברפואה הציבורית, הבראתה, שיפורה וקידומה, תוך תכנון שלבי הביניים והמטרות הסופיות להבטחת שלומם של החולים בישראל.
בתוך כך, המרפאות הכירורגיות מציעות להפנות אליהן את הניתוחים בכירורגיה בינונית וקטנה שמבוצעים כיום במערכת הציבורית. יוזמה זו תתרום לפינוי חדרי הניתוח של בתי החולים הציבוריים לטובת הניתוחים הדחופים והמורכבים.
בנוסף, ניתן לשלב במרפאות הכירורגיות חלק מפעילות רופאי בתי חולים וכן לבצע בהן הדרכות למתמחים. כך תוכל המערכת הציבורית להיעזר בתשתית קיימת של חדרי ניתוח קטנים הנמצאים בקהילה ולהקל על ציבור החולים. בדרך זו ישתלבו המרפאות הכירורגיות בתכנית ארצית לקיצור תורים, אם דרך קופות החולים או באמצעות מכרז ישיר מול גורמים אחרים.
תכנית משולבת של פעילות ציבורית ופרטית, באיזון ובהתאמה, תאפשר לרפואה הפרטית לתת גיבוי והשלמה לפעילות המערכת הציבורית ולהיטיב עם הציבור. רק כך נגיע לשינוי שלו כולנו מייחלים.
