שההסתדרות תעזוב את העסקים במנוחה
בין העילות אותן מציגה ההסתדרות הכללית במסגרת ההכרזה על סכסוך עבודה, מופיע כעניין שבסכסוך הנושא הבא: "דרישה לצמצום העסקת עובדים בצורות העסקה, שלא במסגרת הסכמים קיבוציים אלא באמצעים שונים, ובכלל זה כתף אל כתף העסקת עובדים באמצעות קבלנים, חוזים אישיים ומיקור חוץ אחר".
נאמר מיד: זוהי הגדרה מעורפלת, מטושטשת, בלתי בהירה ונעדרת קונקרטיות. כשרוצים להשבית את המשק, לפגוע קשה במעסיקים ובעובדים ולגרום לנזקים של ממש, מוטב שהגדרת הסכסוך תהיה מדויקת, ממוקדת מטרה וברורה, ולא על דרך ההרחבה היכולה להכיל מכול הבא ליד.
במהות כולנו יודעים שההסתדרות הכללית שואפת לצמצם העסקת עובדים באמצעות קבלנים או מיקור חוץ. ככל שהדבר נוגע למגזר העסקי הפרטי, לא יכולה להיות דרישה מופרכת יותר ונטולת היגיון כלכלי בתחום יחסי העבודה מאשר דרישה זו.
הנחת היסוד היא שכולנו שואפים שעסקים ימשיכו להתקיים, מכיוון שאם עסקים לא יתקיימו, לאותו ציבור עובדים שרוצים להגן עליו לא יהיו מקומות עבודה. אמת פשוטה היא, שהסתדרות העובדים הכללית אינה נושאת בסיכון כלשהו בכל הקשור לעתידם של עסקים. הדרישה לצמצום מיקור החוץ אינה מתייחסת לתנאי עבודה ואין היא עוסקת בשיפור יחסי עבודה, אלא היא עוסקת ישירות בשינוי מבני במשק ובהתערבות ישירה באחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר של המעסיק - קביעת מבנה התעסוקה בעסק על פי תנאי שוק משתנים.
כפי שיובהר להלן, דרישה לשיפור תנאי עבודה היא לגיטימית לחלוטין, אולם התערבות של ארגון עובדים במבנה התעסוקה של המעסיק היא פסולה לחלוטין, מאחר והוא לא נוטל שום סיכונים הקשורים בעתיד העסק.
מפעם לפעם שולפת ההסתדרות את הסיסמה החברתית נגד העסקת "עובדי קבלן", כאילו יש משק בעולם שבו לא מתקיים המיזוג בין השניים: העסקה ישירה ומיקור חוץ. לפני שלוש שנים ניסתה ההסתדרות לגרור את המשק לסכסוך עבודה בנושא "עובדי קבלן". נוצרה דינמיקה ברורה של שיפור בתנאי העבודה של אותם עובדים חלשים שעליהם רוצים להגן.
עוד בשנת 1996, חוקק חוק "העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם", שהגדיר את זכויותיהם של עובדים המועסקים ע"י קבלני כוח-אדם ואת חובותיהם של המעסיקים. בנוסף לכך, ניתנו לעובדי הקבלן זכויות ייחודיות נוספות מתוקף צו הרחבה בענף הספקת שירותי כוח-אדם. החוק וצו ההרחבה יצרו מסגרת נורמטיבית ראויה לתנאי העסקתם של עובדי קבלן.
החל מיום 1/3/2014 נכנס לתוקפו צו הרחבה, שנחתם ע"י שר הכלכלה, חה"כ נפתלי בנט, צו המרחיב הסכם עבודה קיבוצי, המשפר מאוד את תנאי העבודה של כלל עובדי הניקיון בישראל, הן ברמת השכר והן בכל הקשור לתנאים הסוציאליים להם הם זכאים.
ביום 22/7/2014 נחתם הסכם קיבוצי כללי בענף השמירה והאבטחה שהעלה את שכר המינימום לעובדים בענף ואף הקנה להם זכויות סוציאליות, לרבות קרן השתלמות. גם להסכם זה הוצע צו הרחבה ע"י השר בנט.
במהות כולנו יודעים שההסתדרות הכללית שואפת לצמצם העסקת עובדים באמצעות קבלנים או מיקור חוץ. ככל שהדבר נוגע למגזר העסקי הפרטי, לא יכולה להיות דרישה מופרכת יותר ונטולת היגיון כלכלי בתחום יחסי העבודה מאשר דרישה זו.
הנחת היסוד היא שכולנו שואפים שעסקים ימשיכו להתקיים, מכיוון שאם עסקים לא יתקיימו, לאותו ציבור עובדים שרוצים להגן עליו לא יהיו מקומות עבודה. אמת פשוטה היא, שהסתדרות העובדים הכללית אינה נושאת בסיכון כלשהו בכל הקשור לעתידם של עסקים. הדרישה לצמצום מיקור החוץ אינה מתייחסת לתנאי עבודה ואין היא עוסקת בשיפור יחסי עבודה, אלא היא עוסקת ישירות בשינוי מבני במשק ובהתערבות ישירה באחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר של המעסיק - קביעת מבנה התעסוקה בעסק על פי תנאי שוק משתנים.
כפי שיובהר להלן, דרישה לשיפור תנאי עבודה היא לגיטימית לחלוטין, אולם התערבות של ארגון עובדים במבנה התעסוקה של המעסיק היא פסולה לחלוטין, מאחר והוא לא נוטל שום סיכונים הקשורים בעתיד העסק.
מפעם לפעם שולפת ההסתדרות את הסיסמה החברתית נגד העסקת "עובדי קבלן", כאילו יש משק בעולם שבו לא מתקיים המיזוג בין השניים: העסקה ישירה ומיקור חוץ. לפני שלוש שנים ניסתה ההסתדרות לגרור את המשק לסכסוך עבודה בנושא "עובדי קבלן". נוצרה דינמיקה ברורה של שיפור בתנאי העבודה של אותם עובדים חלשים שעליהם רוצים להגן.
עוד בשנת 1996, חוקק חוק "העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם", שהגדיר את זכויותיהם של עובדים המועסקים ע"י קבלני כוח-אדם ואת חובותיהם של המעסיקים. בנוסף לכך, ניתנו לעובדי הקבלן זכויות ייחודיות נוספות מתוקף צו הרחבה בענף הספקת שירותי כוח-אדם. החוק וצו ההרחבה יצרו מסגרת נורמטיבית ראויה לתנאי העסקתם של עובדי קבלן.
החל מיום 1/3/2014 נכנס לתוקפו צו הרחבה, שנחתם ע"י שר הכלכלה, חה"כ נפתלי בנט, צו המרחיב הסכם עבודה קיבוצי, המשפר מאוד את תנאי העבודה של כלל עובדי הניקיון בישראל, הן ברמת השכר והן בכל הקשור לתנאים הסוציאליים להם הם זכאים.
ביום 22/7/2014 נחתם הסכם קיבוצי כללי בענף השמירה והאבטחה שהעלה את שכר המינימום לעובדים בענף ואף הקנה להם זכויות סוציאליות, לרבות קרן השתלמות. גם להסכם זה הוצע צו הרחבה ע"י השר בנט.
המאמר פורסם בדה - מרקר ב- 22.12.14
המציאות והדינמיקה מוכיחים שהדרך הנכונה אינה בהתערבות ההסתדרות בקביעת מבנה העבודה אלא בשיפור תנאי העבודה של העובדים, יהיו אלה עובדי קבלן, עובדי ניקיון, עובדי שמירה או עובדי מקור חוץ. כל העובדים זכאים לשיפור בתנאי עבודתם, והסתירה בעמדתה של ההסתדרות הכללית מוכחת בצורה המובהקת ביותר מעצם העובדה שהיא עצמה צד להסכם עבודה קיבוצי כללי עם ארגוני מעסיקים המציעים עובדים כ"קבלני שירות".
מצד אחד, חותמת ההסתדרות על הסכם עבודה עם חברות כוח אדם, ומצד שני היא תוקפת את עצם העסקת עובדי הקבלן. אני מבין שההסתדרות היתה נוטלת על עצמה אחריות שלא להשתמש בעסקים במיקור חוץ כאשר עסקים אלה הם בבעלותה. זה אף קרה בעבר. ההסתדרות באמצעות "חברת העובדים" היתה הבעלים של הרבה חברות גדולות במשק: "סולל בונה", "כור", "סולתם" ואחרים. כל מה שצריך לעשות זה רק לעיין מחדש בספרו של פרופ' יצחק גרינברג- "אנטומיה של משבר ידוע מראש". בספר זה הוא מנתח מדוע אותו ביטחון תעסוקתי גרם להתמוטטות של החברות הגדולות ב"חברת העובדים".
כך לדוגמא, "סולל בונה" המשיכה להעסיק 5,000 עובדים מיותרים, למרות שתנאי השוק השתנו. כשהחברה קרסה, חלק גדול מהעובדים איבדו כליל את מקום עבודתם. כך היה גם ב"סולתם" ובעוד כ- 30 חברות בבעלות חברת העובדים.
הדרך אינה בהתערבות במבנה התעסוקה. הדרך היא בשיפור תנאי העבודה לעובדים כולם.
המציאות והדינמיקה מוכיחים שהדרך הנכונה אינה בהתערבות ההסתדרות בקביעת מבנה העבודה אלא בשיפור תנאי העבודה של העובדים, יהיו אלה עובדי קבלן, עובדי ניקיון, עובדי שמירה או עובדי מקור חוץ. כל העובדים זכאים לשיפור בתנאי עבודתם, והסתירה בעמדתה של ההסתדרות הכללית מוכחת בצורה המובהקת ביותר מעצם העובדה שהיא עצמה צד להסכם עבודה קיבוצי כללי עם ארגוני מעסיקים המציעים עובדים כ"קבלני שירות".
מצד אחד, חותמת ההסתדרות על הסכם עבודה עם חברות כוח אדם, ומצד שני היא תוקפת את עצם העסקת עובדי הקבלן. אני מבין שההסתדרות היתה נוטלת על עצמה אחריות שלא להשתמש בעסקים במיקור חוץ כאשר עסקים אלה הם בבעלותה. זה אף קרה בעבר. ההסתדרות באמצעות "חברת העובדים" היתה הבעלים של הרבה חברות גדולות במשק: "סולל בונה", "כור", "סולתם" ואחרים. כל מה שצריך לעשות זה רק לעיין מחדש בספרו של פרופ' יצחק גרינברג- "אנטומיה של משבר ידוע מראש". בספר זה הוא מנתח מדוע אותו ביטחון תעסוקתי גרם להתמוטטות של החברות הגדולות ב"חברת העובדים".
כך לדוגמא, "סולל בונה" המשיכה להעסיק 5,000 עובדים מיותרים, למרות שתנאי השוק השתנו. כשהחברה קרסה, חלק גדול מהעובדים איבדו כליל את מקום עבודתם. כך היה גם ב"סולתם" ובעוד כ- 30 חברות בבעלות חברת העובדים.
הדרך אינה בהתערבות במבנה התעסוקה. הדרך היא בשיפור תנאי העבודה לעובדים כולם.
